הרצון גבר על הקול: שיחות עם ספי ריבלין
מחלת הסרטן עינתה את ספי ריבלין במשך שנים רבות, אך הוא המשיך בדרכו האופטימית, גם אחרי שנדם קולו. בראיונות שונים שהעניק בדיבור ובכתב, דיבר על ההתמודדות עם הכאבים ועם אובדן הקול. "הדבר החשוב הוא משפחה. כל היתר זמני, רופף ונעלם", כתב בראיון ל"שבעה ימים"
להמשיך למרות הכל - זו היתה דרכו של ספי ריבלין, שנפטר אמש (ג') ממחלת הסרטן לאחר שנים רבות של מאבק במחלה. "בשבילי לאבד את הקול משמעו לאבד חיים", סיפר ל-ynet ב-2009, "רק אדם שאיבד את קולו יכול להבין את זה. אתה פשוט הופך לזומבי. כל מילה ודיבור היו כמו לשפוך נפט ישר לתוך הגרון". ריבלין, שהיה קומיקאי ושחקן במשך עשרות שנים, התעקש להמשיך ולהיות פעיל למרות הכאבים. "הרצון להמשיך גבר על הכל, גם על השכל הישר" אמר.
"ספינק'ה היה עולמי" / חברים נפרדים מספי ריבלין
הצחיק עד הסוף המר / אריאנה מלמד, טור פרידה
על המחלה הממושכת והטיפולים הרבים שעבר דיבר ריבלין לא מעט. "מצד אחד אתה מגלה שאתה פייטר, שיש בך כוחות", סיפר בראיון ליהודה נוריאל שפורסם ב"שבעה לילות" ב-2009 "ומצד שני אתה מגלה שאתה פגיע. שאתה יצור חי, בן תמותה - ושום דבר מעבר לזה. זו תחושה שמילים לא מיטיבות לבטא. כמו שאף גבר, להבדיל, לעולם לא יבין מה זה ללדת ילד. כי אתה פשוט לא יכול."
התקופה שבה שהה לצורך טיפולים בבוסטון תועדה בסרטו של אודי סמברג "ספי ריבלין לא מוכן לשתוק", ששודר ב-2010. בסרט נראה ריבלין עייף אך אופטימי, והמשיך להתגבר על המצב בעזרת הומור. הספד שנכתב עליו בטרם עת בפייסבוק אפילו שעשע אותו - "המת הולך לאכול מרק עוף", הכריז.
ב-2012 כבר לא היה מסוגל לדבר כלל לאחר שעבר ניתוח שבעקבותיו איבד את קולו, אך בראיון בכתב לאמירה לם ב"שבעה ימים" סיפר שאין לו חרטות ושהגשים את כל חלומותיו: "אין לי ספק שהדבר הכי חשוב בחיי האדם הוא המשפחה. זה השורש, הבסיס, זה הכל. זה העץ. כל היתר זמני, רופף ונעלם. הטיפולים נתנו מבט שונה על סדרי עדיפויות בחיים. כל כך הרבה דברים לא חשובים, ואנחנו מייחסים להם חשיבות - ריצה אחרי פרסום, הדחף לעבוד כמה שיותר, לרוץ לכל פרמיירה ולכל מסיבה".
"לא נכנעתי אפילו לרגע אחד, לא אמרתי, אני מפסיק", כתב באותו ראיון, "היה לי לילה אחד נטול שינה שחשבתי בו על כל האפשרויות, אבל בסוף החלטתי להמשיך במאבק. אף פעם לא חשבתי להתאבד, אבל מאוד מטרידה אותי השאלה איך ייראה הסוף. אנחנו בדיאלוג מתמשך, המוות ואני, יום-יום. אני לא פוחד, רק חושש מהצורה של הסוף".
כשנשאל על מחשבות על העולם בלעדיו, כתב: "העולם ימשיך לנוע איתי ובלעדיי. אני שואל את עצמי לפעמים כמה מחלקות יש שם בעולם הבא ומה שיטת החלוקה."
לפנייה לכתב/ת 
