לא סובלת יותר את בן זוגי. הוא לא יוצלח
שרית מרגישה שאבי מתעלם ממנה ועסוק בשלו. סקס כמעט שאין ביניהם ומבחינתה, כשהם כבר כן מדברים, זה תמיד יהיה עליו ועליו בלבד. כעת הם מגיעים לטיפול זוגי כדי לנסות וליישב את ההדורים
שרית שטחה בפני תחושות קשות. לדבריה, אבי מתעלם ממנה לחלוטין והיא מרגישה שהוא פשוט לא סופר אותה. לא משנה מה היא אומרת או מבקשת, הוא מהנהן בראש וממשיך לעשות את הדברים בדרכו: מתנות היא לא קיבלה ממנו כבר שנים, בגלל שפעם קנה לה טבעת שלא אהבה, וכשהעזה להביע את דעתה - נעלב. לחדר השינה שלהם הוא נכנס תמיד אחרי שהיא נרדמת, ובכל פעם שהיא מבקשת שיבוא קודם, הוא עסוק במיילים לעבודה או בסידורים בבית, שאף פעם אינו מוצא להם שעה אחרת.
סקס כמעט שאין ביניהם, וכשיש - הוא קצר וחסר ייחוד. "אין לו מושג מה קורה בחיים שלי, מי החברות שלי ומה אני מרגישה או צריכה", אמרה והוסיפה: "וכשאנחנו סוף סוף מדברים, זה תמיד עליו: על העבודה שלו ועל הקשיים שלו. וכשאני מנסה לשתף, הוא אף פעם לא מקשיב... אני לא יודעת למה הוא הגיע לפגישה היום בכלל", סיכמה. "לא ברור לי אם בכלל אכפת לו. אם לא הייתי אומרת שאנחנו זקוקים לטיפול, כנראה שזה היה נמשך כך לנצח".
אבי המשיך לשתוק. היה נדמה לי שעוד רגע יקום וילך. החלטתי לפנות אליו ולברר מה הוא מרגיש ביחס לדברים ששמע. "אני חושב שאין לי סיכוי", אמר. "ומה אתה מרגיש?" הקשיתי. "אני מרגיש מתוסכל", אמר לבסוף והוסיף: "לא משנה מה אעשה, תמיד יהיו לה טענות: כשאני קונה מתנות - זה לא טוב, וכשאני לא קונה - זה גם לא טוב.
"כשאני יושב לאכול איתה - היא מעירה לי על מנהגי האכילה שלי ומתלוננת על נושאי השיחה שאני מעלה, אבל כשאני שותק או בוחר לוותר על הבילוי הלא נעים הזה - היא טוענת שאני חסר לה. אפילו כשאני מכין שיעורי בית עם הילד, יש לה מה להגיד...".
"תשמעי", אמר, "הגעתי לפה כי אני רוצה שדברים ישתנו, אבל קשה לי להאמין שזה יקרה. היא תמיד צודקת ואני תמיד טועה. לא נותר לי אלא לשתוק". על הדברים הללו שרית כבר סירבה לעבור בשתיקה, ולפתע התפרצה: "אם היית מקשיב לי, לא הייתי צריכה להעיר לך כל-כך הרבה. מה שאני מבקשת לא כזה מסובך, אבל לך כנראה באמת לא אכפת, או שאתה פשוט טיפש, לא יוצלח. נמאס לי".
דמעות חנקו את גרונה. אמרתי לה שאני מבינה עד כמה היא מתוסכלת, אבל היא לא שמעה. היא המשיכה לשטוח את טענותיה כלפי אבי בזעם הולך וגובר, והדברים שאמרה הפכו יותר ויותר קשים.
כמטפלת זוגית אני שומעת לעיתים הטחות אשמה קשות בין בני זוג, בעיקר בפגישות ראשונות. מן האופן בו שרית דיברה היה לי ברור שאבי כבר שמע את הדברים הללו בעבר, ולא פעם אחת. החלטתי שהגיע הזמן לעצור אותה ולבסס את היחסים שלי עם שניהם: אמרתי לשרית שאני שומעת את המצוקה שלה, אך רואה גם את המצוקה של אבי. כמו כן, הוספתי שאם היא תרצה שנעבוד יחד, היא תצטרך לאפשר לי לראות את שניהם, גם אם זה קשה לה.
בכל תנאי אחר ימשיך אבי לשבת שותק ונזוף, והיא תצא מן הפגישות כעוסה, אך ללא פתרונות, בדיוק כפי שנכנסה. "כדי שיקרה כאן משהו אחר, יהיה עליכם ללמוד להקשיב זה לזו, ותצטרכו להסכים שאשקף לכם גם דברים קשים לעיכול. זה החוזה שלי אתכם, מסכימים?", הכרזתי. אבי הנהן בראשו בשתיקה, ושרית התבוננה בי בעיניים גדולות, לא לגמרי בטוחות. ראיתי שהיא מתאמצת להקשיב והמשכתי:
המגרש שלך – המגרש שלי
"זוגיות מתנהלת בשלושה מגרשים שונים: המגרש שלך, המגרש שלו והמגרש המשותף. על כל אחד מכם ללמוד לקחת מאה אחוז אחריות על המגרש שלו, ושניכם יחד צריכים לקחת אחריות על המגרש המשותף. רק כאשר שלושת המגרשים הללו מטופלים כראוי, הזוגיות יכולה לצמוח ולהצמיח". אחר כך הסברתי להם את השקפתי המקצועית - במגרש של שרית יש הרבה מאד כעס ואכזבה, שבאים לידי ביטוי בהתפרצויות זעם, האשמות ובכי. כל אלה נובעים מן התחושה הקשה שלה שאבי לא סופר אותה, שלא באמת אכפת לו. היא מרגישה בלתי נראית ובלתי נשמעת, וזה מזכיר לה בדיוק את מה שהרגישה בבית הוריה.
בכל ליבה קיוותה שבזוגיות שלה זה יהיה אחרת, והנה, לתדהמתה, זה חוזר על עצמו בדיוק באותה צורה. שרית חושבת שטעתה בבחירת בן הזוג שלה. אני חושבת שעליה ללמוד לרפא את פצעי ילדותה, אחרת יחזרו על עצמן החוויות הללו שוב ושוב, יהיה בן הזוג שלה אשר יהיה.
האחריות של שרית לסיטואציה הזוגית, אם כן, תהיה בנכונות לרפא את פצעי ילדותה, וללמוד להרגיע את עצמה ברגעים קשים, מבלי להתפוצץ על אבי ולצפות שידע להכיל את זה. יהיה עליה ללמוד לדבר בשם התחושות שלה, אך לא מתוכן. אבי יוכל לעזור לה בכך, אך אני אצטרך ללמד אותה לקחת אחריות על התגובות שלה, ולנהל את המערכת הרגשית שלה באופן יעיל ותקשורתי יותר.
במגרש של אבי יש בעיקר שתיקות, התעלמות וניסיונות, מודעים ולא מודעים, להימנע מן המפגש עם שרית ומן ההתמודדות איתה. רק אחרי שחפרנו לעומק הבנו, שההתנהגויות הללו נובעות מכעס עצור, כעס שאסור היה לו לבטא, מאכזבה עצמית ומתחושה קשה של חוסר ערך. אבי הרגיש שהוא נכשל כבן זוג, נכשל כאב ונכשל בכל מה שחלם עליו ורצה להגשים בחייו. גם הוא חש, שמה שקורה לו בזוגיות עם שרית, כבר קרה לו בעבר – בבית הוריו, בבית ספר, עם חברים.
תמיד הרגיש שהוא משתדל ומתכוון לטוב, ומשום מה זה אף פעם לא הצליח לו. השתיקה הייתה הדרך של הלא מודע שלו להגן עליו מהתמודדות עם האכזבה של הסביבה ממנו. בעבר, כששתק, הניחו לו לנפשו. אמנם, איש לא ידע מעולם מה הוא מרגיש ולמה הוא זקוק, אבל כששתק ירדו פחות לחייו. כיום, למרות שהטכניקה הזו איננה עוזרת, הוא עדיין משתמש בה, משום שאינו מכיר דרך אחרת.
האחריות של אבי לסיטואציה תהיה בנכונות להתגבר על פחדיו, להתמודד עם כישלונותיו ולבטא את הרצונות והצרכים שלו מבלי לחשוש שיזלזלו בו או יכעסו עליו. יהיה עליו ללמוד לתקשר גם כאשר הוא כועס או פגוע וללמוד להרגיע את הפחד מפני עצמו. שרית תוכל לעזור לו בכך יותר ויותר, ככל שתלמד להבין אותו ותפגע ממנו פחות.
לשחק במגרש המשותף
כאשר כל אחר מבני הזוג משחק רק במגרש שלו, הם מפסיקים בשלב כלשהו לראות זה את זו: כל אחד מהם מפרש את המציאות בהתאם לאישיותו, לניסיון החיים שלו ולדברים שהביא מבית הוריו. שרית התרגלה להיות בלתי נראית כאשר גדלה בין שני אחים - האחד גדול ומוצלח, והשני קטן ומתוק. היא התרגלה לצעוק ולבכות כדי לקבל תשומת לב, אבל בסופו של דבר המשיכה להרגיש נחותה בין שני אחיה.
אבי התרגל לשתוק כשגדל בצילו של אב תוקפן, שסבל מהתפרצויות זעם קשות. באופן לא מפתיע, הם סוחבים איתם פצעים דומים, אך במקום לראות זה את זו, הם מאשימים ומסתגרים זה בפני זו. כל עוד הם מפרשים זה את זו מתוך ניסיון העבר, הם צוברים עוד ועוד חוויות שליליות, המצדיקות את הפרשנות השלילית שלהם. ברגע שילמד כל אחד מהם לקחת אחריות מלאה על המגרש שלו, יוכלו לשחק יחד במגרש המשותף, לעזור זה לזו לרפא את פצעי הילדות שלהם, ולחוות יחד חוויות חיים חדשות.
באימון הזוגי הם ילמדו להקשיב זה לזו במקום לפרש לרעה, לשאול במקום להניח שהם כבר יודעים, ולחמול במקום לכעוס. כדי שיהיו מוכנים לעבור יחד את הדרך הלא פשוטה הזו, יהיה עליהם לגייס אומץ ואמונה: אומץ להיחשף ולבטא את רגשותיהם העדינים ביותר זה בפני זו, ואמונה בכך שהמציאות יכולה להיות שונה מכפי שהם מכירים אותה.
עליהם להסכים לשנות קודם כל את התפיסות והאמונות שהוטבעו בהם בילדותם, ואחר-כך את האמונות והדעות השליליות שפיתחו זה כלפי זו במהלך החיים המשותפים שלהם. או אז יוכלו לצלול יחד לתוך מציאות חדשה – שונה וטובה יותר מן המציאות המוכרת להם.
כנרת טל מאיר היא מאמנת ויועצת אישית זוגית ומשפחתית. וכן מטפלת רוחנית
לפנייה לכתב/ת 
