שלישיית דדון
זו היתה לידה נדירה: שלישייה זהה, שנוצרה בהריון ספונטני. כפיר, לביא ואיתן נולדו בשבוע ה-26 להריון, ומשקלם הכולל היה פחות מ-2.5 ק"ג. בחודשים האחרונים ליווינו את מיטל דדון ובעלה שלומי במסע הארוך ושמענו מהם על ההחייאות בפגיה, השגרה השוחקת ואיך מאכילים שלושה תינוקות שרעבים באותו זמן? הסיפור המלא - במוסף הכפול והחגיגי של "7 ימים" מחר ב"ידיעות אחרונות"
"שבע דקות, זה הכול. רק שבע דקות עברו מהרגע שגלגלו אותי במיטה לעבר המעלית שהורידה אותי לחדר הלידה, ועד ששלושתם היו בחוץ", מספרת מיטל דדון, מורה לחינוך גופני מבת ים, שילדה שלישייה זהה בהיריון טבעי באוגוסט האחרון. "זה היה כמו בסרט. ראיתי דלתות שנפתחות. מחדר הלידה הטיסו אותי לניתוח קיסרי דחוף בגלל שראו שהעוברים במצוקה. אמנם הם קיבלו פעמיים את הזריקה להבשלת הריאות, אבל ללדת בשבוע ה־26? כמה הם ישקלו? כמו חצי שקית סוכר?
"ניתוח קיסרי זה משהו מוזר. הרגשתי שמחטטים לי בבטן, הרופא הוציא משהו, אמר 'זה בן' ולא שמעתי בכי. הוא הוציא עוד מישהו ואמר 'עוד בן', ולא שמעתי בכי. וגם בשלישי לא שמעתי בכי. איך שהוציאו אותם, חיברו אותם למכונות הנשמה. מההתחלה אמרו לי ששלישייה זהה בהיריון ספונטני זה נס, תופעה נדירה. איך דבר כזה נדיר יכול ליפול דווקא עליי?
"בערב שלומי לקח אותי, בכיסא גלגלים, לפגייה. הם שוכבים בשלושה אינקובטורים מתחת לפנס כחול מפני ששלושתם סובלים מצהבת חמורה,
העיניים שלהם מכוסות, הם מחוברים למלא צינורות ואני מסתכלת על השלטים: דדון 1 - 1.040 ק"ג, דדון 2 - 600 גרם, דדון 3 - 850 גרם. כולם שלי.
"אני מנסה לבלוע בעיניים שלי את שלושתם. האמת? זה מראה לא קל. אפילו מפחיד. הם כל כך קטנים והמכשירים שעוטפים אותם כל כך גדולים. ואני כל כך רוצה לחבק אותם, סוף־סוף להרגיש אותם. על הקיר הגדול של הפגייה תלויים צילומים של פגים שניצחו הכול. אני מסתכלת עליהם ומתחזקת. גם הפגים שלי יהיו כאלה".
בחודשים האחרונים ליווינו את משפחת דדון - ההורים נטלי ושלומי, האח הבכור, הראל בן השלוש, והשלישייה: כפיר, לביא ואיתן. מרגעי החרדה וההחייאות בפגייה, דרך השגרה התובענית ועד רגעי האושר והחיוכים: הסיפור המלא במוסף הכפול והחגיגי של "7 ימים" מחר ב"ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
