בגידה כלכלית: סיפורים על חובות ושקרים
גבר נפל בעסקיו ולא סיפר על כך לאשתו, אישה אחרת פתחה חשבון בנק סודי כדי לא לגלות לבעלה שזכתה בהעלאה, ומה יעשו זוגות שבהם רק צד אחד מנהל את הכסף?
לא פעם כתבתי כאן בטור על בגידות. גם על בגידות מיניות, שבאות בדמות סטוץ חד-פעמי או רומן ארוך ומתמשך, וגם על בגידות רגשיות, בהן אמנם לא קיימת בגידה פיסית ממשית, אך הלב של אחד מבני הזוג שייך לגמרי למישהו אחר.
עוד בנושא:
שובו של מיסטר הייד: כשהבעל מנהל חיים כפולים
בעלי נכנס לחובות כבדים. מה יעלה בגורלי?
אין ספק ששני סוגי הבגידות האלה הם הרסניים לזוגיות, אך קיים סוג נוסף של בגידה שהוא לא פחות מסוכן. מדובר על מצב של חוסר נאמנות כלכלית, שהפך לצערי לתופעה שרק הולכת ומתגברת עם השנים, לכן לא פלא ששני שליש מהזוגות בישראל מתגרשים בגלל כסף. הכוונה היא למקרים בהם אחד מבני הזוג מסתיר מהשני כספים, בין אם מדובר בכסף שנכנס ולא הוצהר עליו, או לחלופין - בכסף שיצא בסתר מקופת המשפחה.
קחו למשל מקרה שבו גבר שנופל בעסקיו ולא מספר על כך לאשתו. היא בטוחה שהמצב הפיננסי שלהם יציב, בעוד המינוס בבנק חוגג והוא נאלץ לקחת עוד הלוואה ועוד הלוואה מבלי שתדע על כך דבר. ואז ביום בהיר אחד צוות ההוצאה לפועל דופק על הדלת והאישה לא מבינה בכלל מה קורה. במקרים כאלה, ברגע שהדבר מתגלה, ברור שנוצר פיצוץ בין בני הזוג. מאוד קשה לסלוח, ולכן סופם של סיפורים כאלה פעמים רבות הוא גירושין, כי יש פגיעה כמעט בלתי ניתנת לאיחוי באמון ששרר עד כה בין בני הזוג.
אולי תתפלאו, אך אני מכירה לא מעט אנשים שיעידו שמבחינתם, חוסר נאמנות כלכלית הוא אפילו גרוע יותר מבגידה מינית. למה? ובכן, כשקיימת בגידה פיסית, כואבת ככל שתהיה, הצד השני יכול פשוט לקום וללכת ולפרק את החבילה, אך כשהבגידה היא כלכלית, הנבגד חייב בלית ברירה ובעל כורחו לשאת בתוצאות הכספיות (לדוגמה למכור את הבית לטובת תשלום החובות).
מה נחשב לבגידה כלכלית?
ברור שאם אחד מבני הזוג מכניס את התא המשפחתי לחובות מבלי שהצד השני יידע, זה בפירוש נחשב לבגידה כלכלית. כנ"ל לגבי מקרה בו הבעל או האשה מקבל סכום כסף גדול (בין אם דרך מתנה או עבודה) ולא מיידע על כך את בן/בת הזוג. אך השאלה היא מה קורה כשמדובר ב"שקרים קטנים" - למשל, כשהוא אומר לאשתו שהוא הפסיד "רק 50 בפוקר" כשהוא באמת הפסיד 100 שקלים, או כשהיא מספרת שרכשה את המגפיים במחיר סוף עונה כשהיא בעצם שילמה מחיר מלא.
לכאורה, יש כאן שקר קטן שלא ממש מזיק למי שלא יודע "כי זה כסף קטן", אבל האמת היא שזו ההתחלה של הונאות גדולות יותר. דוגמה לכך היא אישה שבעלה ספר כל שקל שהיא מוציאה, והאשים אותה בבזבזנות מופרזת. כדי להימנע מעימותים אתו, היא היתה קונה לעצמה בגד מדי פעם, גוזרת את תג המחיר, ומצהירה שזה בהשאלה מחברה. לאחר זמן מה, הבוס שלה נתן לה העלאה משמעותית בשכר, והיא ביקשה שיוציא את ההפרש בצ'ק נפרד. הוא לא שאל שאלות, והיא פתחה לעצמה חשבון סודי כדי שיהיה לה "גרוש לבן ליום שחור". כשבעלה גילה את מעשיה, כבר לא ניתן היה לתקן את בעיית חוסר האמון והזוג הגיע לרבנות.
פעמים רבות השקרים הלבנים הקטנים האלה, שנראים תמימים בהתחלה, מסתבכים עם הזמן. לכן אני חושבת שתמיד צריך לומר לבן/בת הזוג את האמת, גם אם ידוע מראש שזה יגרור תגובה לא נעימה, לחץ או מתח ביחסים. ואם נחזור רגע לדוגמה של הגבר שנפל בעסקיו ולא סיפר על כך לאשתו כדי למנוע ממנה לחץ מיותר, אני מבינה שהכוונה שלו בסך הכל היתה טובה. הוא היה בטוח שהוא יצליח לצאת מהברוך ושזה רק עניין של זמן, אז למה להדאיג את אשתו לשווא?
אבל לא תמיד הדברים מסתדרים כמו שאנחנו חושבים ורוצים, וצריך לקחת את זה בחשבון. אם הוא מספר לה כבר בהתחלה שיש בעיה בעסק, ועקב כך נוצרה בעיה זמנית בתזרים המזומנים שלהם, הוא היה יכול להציל את הנישואים שלהם. אבל הוא בחר להסתיר את זה ממנה, המצב הדרדר, ובסופו של דבר היא כבר לא יכולה היתה לסלוח לו על השקרים.
זהירות! אל תתנו לבן/בת הזוג שליטה מוחלטת על העניינים הפיננסים
כשלאחד מבני הזוג יש "אוטונומיה" מוחלטת על ענייני הכספים בבית, זה מצב מאוד מסוכן. כשהמצב הכלכלי בבית טוב, ורק אחד מבני הזוג מטפל בכספים, אז זה כמובן נוח לצד השני ופוטר אותו מהתעסקות מיותרת. אך כשיש בעיות כלכליות, אז אותו אחד שהיה אחראי על הנושא "זוכה" להאשמות ("בגללך הגענו למצב הזה", "נכשלת", "אם היית יודע מה אתה עושה, היינו היום במצב טוב", וכן הלאה).
למרבה הפלא, הסטטיסטיקה מוכיחה כי למרות שהנשים מבצעות את רוב ההחלטות שקשורות לבית, דווקא הגברים הם אלו שמטפלים בעניינים הפיננסים הגדולים יותר כמו הלוואות, חסכונות, פנסיה וכד', כי זה נתפס כתפקיד גברי. עד היום יש לא מעט זוגות בהם הבעל נותן לאשתו "דמי כיס" שבועיים, בעיקר כשהאישה אינה עובדת.
כאן חשוב לציין שמתן שליטה מוחלטת לאחד מבני הזוג היא טעות חמורה. באופן טבעי, תמיד קיים במערכת היחסים צד אחד שיש לו יותר אוריינטציה כלכלית, והאחריות שלו על הכספים גדולה יותר (בדיוק כמו שיש הורה אחד שהוא יותר מחנך את הילדים). אך שני בני הזוג חייבים להיות מעורבים, לקבל את ההחלטות ביחד ולדעת מה קורה בחשבון הבנק.
אז אם בחרתם להיות בתפקיד "שר האוצר" בבית, דאגו לשתף את הצד השני בכל הדברים, גם אם הם עלולים להיות קצת כואבים. ואם בחרתם לתת לבן/בת הזוג לנהל את הפיננסים שלכם, תמיד תהיו עם יד על הדופק, לא רק ברמת עדכון מדי פעם על מצב החשבון דרך בן/בת הזוג, אלא ממש לראות בעיניים מה קורה - להיכנס לחשבון שלכם דרך האינטרנט, לבדוק מה מצב ההלוואות, להגיע לבנק... כל מה שצריך על מנת להשאיר אתכם מעורבים. על אחת כמה וכמה שאחד מכם בעל עסק עצמאי. ברגע שתהיו מעורבים, זה יעזור למנוע מצבים של בגידות כלכליות וישמור על הזוגיות שלכם.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב".
לפנייה לכתב/ת 
