תפריט כשר ותפילות על הסיפון: היהודים של הטיטניק

הם ברחו מפרעות קישיניב ומשנים של פוגרומים, מתך רצון להתחיל מחדש בעולם החדש - אמריקה. מבין אלפי נוסעי הטיטניק, היו מאות יהודים - מרביתם עניים, שהתאחסנו במחלקה השלישית בלי כל סיכוי להינצל מהאונייה הטובעת. מה נשאר מהם? מחקר חדש שעומד להפוך לספר, וממצאים מרתקים

טלי פרקשפורסם 18:28, 13/08/2014
ןעוט...
צילום: הדרן הפקות
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
"דיא שרעקליכע טראגעדיע פון דער טיטאניק" – הכותרת הזו זעקה מראש היומון האידי "פארווערטס", ב-16 באפריל 1912, יום לאחר טביעתה הטראגית של הספינה הכי מפורסמת בהיסטוריה, שגבתה את חייהם של 1,517 בני אדם. 102 שנים אחרי, מחלץ אלי מוסקוביץ' מתהום הנשייה, את הסיפור היהודי שמאחורי הסיפור.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

 

מוסקוביץ', איש חינוך "ופריק של הטיטניק", כהגדרתו, הפך עבודה סמינריונית לתואר שני בהיסטוריה, לספר על יהודי הספינה חסרת המזל, העומד לראות אור בקרוב. את הידע המחקרי שצבר, תרם לטובת "תערוכת הטיטניק" מארצות הברית, העוגנת בגני התערוכה בתל אביב עד לסוף החופש, ומייחדת חלק נאה לחשיפתם של "יהודי הטיטניק": מעיתוני התקופה היהודיים, דרך סיפורי הנספים והעגונות - וכלה בתפריט הכשר של האונייה.

 

קראו עוד בערוץ היהדות :

 

כמה יהודים היו על סיפון הטיטניק? השאלה הזו תישאר כנראה פתוחה לנצח. "על פי הרשימות שהחזיקה חברת 'ווייט סטאר', היו על הסיפון כמה מאות יהודים", מוסקביץ' אומר. "מקצתם במחלקה ראשונה, אך בעיקר במחלקה השלישית - מחלקת מהגרים, שבה סיכויי ההישרדות של גברים היו הנמוכים ביותר, ומספרם המדויק של היהודים בה איננו ידוע עד היום".

 

צילום: הדרן הפקות"בחייהם ובמותם לא נפרדו". גלויה שיצאה לזכר הזוג שטראוס, בעלי "מייסיס" (צילום: הדרן הפקות)

 

מוסקביץ מציין כי הטיטניק, כמו אוניות אחרות שחצו את האוקיינוס בדרכן ל"עולם החדש", הציפו את קונפליקט התקופה: האם לעזוב את סכנות הפוגרומים בשטעטל ולהסתכן בהתבוללות? "עוד לפני שהטיטניק יצאה לדרך, היו רבנים שראו בה את 'מגדל בבל' המודרני", הוא אומר. "הרעיון של ספינה 'חסינה בפני טביעה', נתפס בעיניהם כהתרסה נגד דרכי הבריאה והאל. לא היה פולמוס סביב זה, אבל בהחלט השתמשו בטיטניק כמשל".

 

אשת האופנה וייצרן הבשמים

2.7 מליון יהודים היגרו בתקופה הזו, רובם עקב רדיפה דתית. "אנחנו מדברים על תקופת 'פרעות קישינב'", כך מוסקוביץ'. "בנוסף, אחת הדרכים היחידות לעזוב הייתה באמצעות זיוף מסמכים. הרבה אנשים על הטיטניק הפליגו בשמות בדויים.

 

צילום: הדרן הפקות"היהודי העשיר ביותר על הטיטניק סירב ללבוש חגורת הצלה, התיישב באולם קבלת הפנים - וחיכה למותו. גופתו לא נמצאה אף היא" (צילום: הדרן הפקות)

 

"מכיוון שלא היה מספיק מידע על מי שהפליג, מלבד שמות - קשה לדעת מי על הספינה היה יהודי. לעתים אדם ששמו נשמע לחלוטין לא יהודי, עשוי להיות יהודי. הגופות של רובם המוחלט לא נמצאו לעולם". עם זאת, על הסיפון היו - על פי רשימת הנוסעים - גם צאצאי משפחות חסידיות כמו גרשון כהן, אברהם היימן, ג'יני דרופקין ועוד חסרי המזל.

 

עיון מדוקדק ברישומי המחלקה הראשונה, מעלה את שמה של אשת האופנה אידית רוזנבאום, שעלתה על סיפון האונייה חמושה בלא פחות מ-19 מזוודות עמוסות בגדים. חדרים שלמים באונייה הוקדשו למטענה של גברת רוזנבאום, אך החפץ היחיד ששרד עימה את הטביעה, היה צרור המפתחות של 19 המזוודות ההן, וחזירון צעצוע.

 

הנוסע היהודי העשיר ביותר על הסיפון היה בנימין גוגנהיים, איל מכרות אמריקאי נודע. "כשהוא הבין שהספינה עומדת לשקוע, הוא ביקש למות עם כוס ברנדי משובח ביד", מספר מוסקוביץ. "היהודי העשיר ביותר על הטיטניק סירב ללבוש חגורת הצלה, התיישב באולם קבלת הפנים - וחיכה למותו. גופתו לא נמצאה אף היא".

 

נוסע נוסף, אדולף זלפלד - בריטי ממוצא גרמני - היה איש אמיד וייצרן בשמים שרצה לפתוח פרפומריה בארצות הברית. על הסיפון נותרו המכתבים שכתב לאשתו ובהם הביע געגועים. "זלפלד היה בין נוסעי המחלקה הראשונה שניצלו", מספר מוסקוביץ'.

 

צילום: טלי פרקש"הדתיים שבהם התפללו ביחד, על אף שככל הנראה לא היה להם ספר תורה. הם אכלו יחד, והשפה המשותפת הייתה אידיש". כרזה: "הקבר הרטוב" (צילום: טלי פרקש)

 

"הוא שב על לאנגליה, אך בהיותו גבר ניצול מהמחלקה הראשונה, הוא נודה על ידי החברה. הוא עבר להתגורר בלונדון, שם בריאותו הדרדרה במהירות. עם מותו הוא נקבר בבית הקברות האורתודוקסי בגולדס-גרין, אך דוגמיות הבושם שלו ששקעו למצולות, נמצאו לפני שנים אחדות. כשהבקבוקונים המוצגים כעת בתערוכה נפתחו מחדש, הם הדיפו עדיין ניחוח בושם קלוש".

 

צילום: הדרן הפקותקטע מתוך שו"ת שבו מובא בפני הרב סיפור על עגונה בשם צביה מייזנר, ניצולת הטיטניק, שגופת בעלה שמעון לא נמצאה מעולם (צילום: הדרן הפקות)

 

נשות המחלקה הראשונה זכו להיכנס ראשונות אל סירות ההצלה, שהספיקו, כידוע, לפחות ממחצית הנוסעים ואנשי הצוות. נשות המחלקה השלישית וילדיהן נאלצו להתמודד עם מבוך המסדרנות והסיפונים, ואי ידיעת השפה, בדרך לסירות ההצלה. לא כולן הצליחו.

 

היו גברים יהודים ממחלקה שלישית שבכל זאת עשו את הבלתי יאומן ושרדו?

 

"האמת שכן. אחד מהם הוא נוסע בשם אברהם יוסף היימן. כנוסע מהמחלקה השלישית הוא לא סבל מנידוי, אלא להפך. היימן הגיע לניו-יורק, התלהב מה'דליס' - המעדניות היהודיות שפגש בכל פינה - והחליט להקים מעדנייה כשרה בעיר הולדתו, מנצ'סטר. ואיך קראו לאותה מעדניה? הטיטניק. היא אגב קיימת עד היום, ועדיין כשרה למהדרין".

 

אסון הלכתי

הדילמות ההלכתיות לא איחרו לבוא: בתערוכה מוצג קטע מתוך שו"ת (שאלות ותשובות בהלכה) שבו מובא בפני הרב סיפור על עגונה בשם צביה מייזנר, ניצולת הטיטניק, שגופת בעלה שמעון לא נמצאה מעולם. היא הותרה להינשא מחדש.

 

צילום: הדרן הפקות"עשרות רבות של נספים שנולדו כיהודים, מתו באסון ההוא בלי שיישאר להם זכר. היום, 100 שנים אחרי, יש מי שמזכיר את שמם". קברו של הנוסע ליאופולד ווייס (צילום: הדרן הפקות)

 

"מלבד ענייני עגונות, גם סיפור הקבורה הוא מורכב בפני עצמו", מסביר מוסקוביץ'. "1,500 איש נספו באסון, מתוכם נמצאו גופות של כ-340 בלבד. מחציתן עברו קבורה ימית. כלומר תיעדו את הגופה, ואז קשרו אליה אבן, והחזירו אותה לים, מטעמי עלויות. הגופות שכן הוצאו, הגיעו להליפקס שבנובה סקוטיה, קנדה".

 

צילום: הדרן הפקותהתפריט: "בשר כשר יוגש ליהודים לפי דרישה" (צילום: הדרן הפקות)

צילום: טלי פרקשצלחת בשרית: "על הטיטניק היה טבח יהודי, שתפקידו היה להכין את האוכל הכשר" (צילום: טלי פרקש)

 

"גופות שזוהו כיהודים, נקברו בבית העלמין היהודי המקומי. השאר נקברו בבתי עלמין פרוטסטנטיים או קתוליים. אבל גם כאן יש יוצאי דופן: נוסע יהודי שנספה, והוחזר לקבורה בהולנד בבית קברות אורתודוקסי. יש נוסע יהודי שהיה נשוי ללא יהודיה, ונקבר בחלקה המשפחתית של האישה בבית קברות נוצרי ועוד".

 

צילום: טלי פרקש (צילום: טלי פרקש)

צילום: AFP, SOUTHAMPTON CITY COUNCIL (צילום: AFP, SOUTHAMPTON CITY COUNCIL)

 

בעלי כולבו "מייסיס", איזידור ואידה שטראוס - זוג יהודים מבוגרים "שבחייהם ובמותם לא נפרדו" – נקברו בניו-יורק. אידה שטראוס בחרה לתת את מקומה בסירת ההצלה לאישה צעירה ממנה, ונשארה למות לצד בעלה.

 

צלחות עם חותמת כשרות, וטבח יהודי

לאורך כל ההפלגה נשמרה ההפרדה המעמדית בין נוסעי המחלקות, אך היא לא הפריע לקיום חיים יהודיים תוססים על האונייה.

"הטיטניק", כמו אחותה "אולימפיק", החזיקה במטבח כשר.

 

"חברת הספנות של הטיטאניק, 'ווייט סטאר', הקפידה שלא לכתוב את שמות הספינות על כלי האוכל. אך אנחנו יודעים מה היה שם מהאחות של טיטניק, האולימפיק, שהושקה חצי שנה קודם. היה להם את אותם תפריטים, ואותם כלים עם ההטבעה 'כשר'", אומר מוסקוביץ'.

 

"גם על הטיטניק היה טבח יהודי, שתפקידו היה להכין את האוכל הכשר ליהודים. זה היה דבר די סטנדרטי באוניות באותה התקופה. היו הרבה נוסעים יהודים, מהגרים, והיה ביקוש לבשר כשר ולטבח יהודי על הסיפון.

 

"בתוך הטיטניק היו 'אזורים יהודיים'. במחלקה שלישית קנית בעצם מיטה, ולא תא. זה גם לא היה מכוון או גזעני, אבל באופן טבעי יהודים ביקשו להיות עם יהודים. דוד ליבשין והארי קורן, למשל, חלקו חדר משותף על אף שלא הכירו אחד את השני קודם לכן.

 

"באופן כללי, כשאתה נוסע לייעד רחוק ופוגש יהודי, נוצרת שותפות מסויימת. הדתיים שבהם התפללו ביחד, על אף שככל הנראה לא היה להם ספר תורה על האונייה. הם אכלו יחד באופן טבעי, והשפה המשותפת ביניהם הייתה אידיש. לכן מן הסתם נוצרו קשרים כאלה".

 

מוסקוביץ' מרגיש שהמחקר שלו, הוא סוג של שליחות: "זיכרון לאותם נוסעים יהודים רבים שנשארו אנונימיים לחלוטין. אהרון וולר, בן 20 בלבד במותו, או מוריס סירוטה, ועוד עשרות רבות של נספים שנולדו כיהודים, ומתו באסון ההוא בלי שיישאר להם זכר. היום, 100 שנים אחרי, יש מי שמזכיר את שמם שוב".