"הפעם הראשונה שלי היתה כואבת במיוחד"
רוב הנשים ומרבית הגברים יודו שהפעם הראשונה שלהם היתה חוויה מאד לא נעימה. מהן הסיבות לחוסר הנעימות ומה ההבדל בין ניהול לא נכון של יחסי המין ובין בעיות פיזיולוגיות של ממש?
אתם מתלבטים, מהססים, מתרגשים ולבסוף אוזרים אומץ ומחליטים לעשות את הצעד ולהתנסות ביחסי מין בפעם לראשונה בחייכם. יתכן שחיכיתם לרגע הזה זמן רב, חיפשתם את האחד או האחת שלכם, השקעתם באווירה מתאימה וכדומה, אבל גם אם לא, בוודאי חשבתם, חלמתם ותכננתם את החוויה. ואז מגיעה המציאות והיא, למרבה הצער, לא תמיד כמו שדמיינתם.
עוד בנושא:
בואו נלמד את הנוער לעשות סקס כמו שצריך
הצלחנו לאבד את הדבר המעיק שנקרא בתולים
אלה לא חייבים להיות סיפורי זוועה על כאבים נוראיים ודימום חזק אצל נשים, או שפיכה בתוך שלוש שניות מהחדירה, אם בכלל התרחשה חדירה אצל גברים. אלו לרוב אינם נפוצים כלל. אבל בהחלט אפשר לומר שעבור רוב הנשים וחלק גדול מהגברים, הפעם הראשונה אינה מהנה. עבור נשים, התחושה היא לעיתים קרובות של חוסר נוחות או אפילו כאב.
לעיתים, הפעם הראשונה הלא מוצלחת מרתיעה נשים מלנסות ולקיים יחסים בשנית. ואם היא בכל זאת מנסה וגם הניסיונות הבאים אינם מהנים, הסיכוי לאכזבה ובחירה בהימנעות מיצירת קשרים אינטימיים או מיחסי מין באופן כללי אף גובר ועלול להתפתח לבעיות של ממש בתפקוד המיני, מה שבתורו גורם לתסכול, לרגשות אשם כלפי בן הזוג ולאובדן החשק המיני.
מדוע זה קורה ומה אפשר לעשות? ראשית, חשוב להבין שיחסי מין תקינים, גם ראשונים, אינם אמורים לכאוב. אישה בריאה מבחינה מינית אמורה להיות מסוגלת לחוות יחסי מין ללא כל כאב פיזי, ולהכיל כל גודל של איבר מין נורמלי. בדרך כלל, הכאבים ביחסי המין הראשונים נובעים לא מסיבה פיזית (למשל קריעת הקרום) או אנטומית (הוא גדול מדי, אני צרה מדי), אלא משתי קבוצות של סיבות:
1. ניהול לא נכון של יחסי המין
חוסר הרפיה – כשאישה מכווצת היא לא יכולה לאפשר חדירה. אני מדבר כאן על כיווץ רצוני של הגוף, להבדיל מכיווץ בלתי רצוני (וגיניסמוס) שאליו נתייחס מיד. כולנו מכירים את הביטוי "להתכווץ מפחד". זהו תיאור מדויק לחלוטין של התגובה האנטומית בגוף לפחד, במיוחד לפחד מכאב. כשאישה חוששת מהחדירה, אם בגלל התחושה שמשהו זר פולש לתוך הגוף שלה, או מכיוון שהיא חוששת מכאב, ובמיוחד אם כבר חוותה כאב מהסוג הזה בעבר, היא באופן טבעי מכווצת את שרירי הנרתיק שלה כדי לא לאפשר חדירה.
כל ניסיון חדירה בשלב הזה צפוי לכאוב, ולא רק זאת, אלא גם להתפש על ידי האישה כסוג של כפיה. לכן בכל מצב של פחד חובה להרפות. לנשום עמוק, לבצע עיסוי של השכמות, הגב והירכיים, ללטף בעדינות את איבר המין, סביבו ובתוכו כדי להתרגל למגע ולשחרר.
חוסר סיכוך – סיבה נוספת ונפוצה ביותר לכאבים בחדירה היא יובש. איבר המין הנשי בנוי כך שהוא מפריש חומרי סיכה כדי להקל על החדירה. נוזלי הסיכה מופרשים כשהאישה מגורה ולמעשה משדרת לגוף שלה שהיא מעוניינת בחדירה. מה קורה במקרה של לחץ או פחד? הגוף לא משחרר את ההורמונים הדרושים וחומרי הסיכה אינם מופרשים. גם כאן, כל ניסיון חדירה יסתכם בכאב ולעיתים אפילו פציעה של האישה.
אחד הפתרונות הפשוטים והנעימים ביותר לבעיה זו הוא מין אוראלי. הרוק מספק סיכה חיצונית בעוד שההנאה מעודדת את הגוף להרפות ולהתחיל להפריש את נוזלי הסיכה בעצמו. לפני קיום יחסי מין בפעם הראשונה, או כאלה שמעורב בהם חשש מצד האישה, אני ממליץ על מין אוראלי בן 30-40 דקות לפחות, כדי לאפשר לאישה להשתחרר מהחששות ומהעכבות וליהנות באמת. כמובן שאפשר גם להשתמש בחומרי סיכוך מלאכותיים שונים, עדיף על בסיס מים.
חוסר הדרגתיות – אחת הטעויות הגדולות ביותר בחדירה, במיוחד אם יש עניין של כאבים או חשש, היא חדירה מהירה ועמוקה של איבר המין, בבת אחת. חובה להקפיד על הדרגתיות. כדאי להתחיל במין אוראלי ובהחדרה קלה של הלשון, לעבוד להחדרה של אצבע. לאחר מכן אפשר להחדיר שתיים או שלוש אצבעות, תוך כדי גירוי של הדגדגן כדי לעודד הפקה של נוזלי סיכה ולהגביר הנאה ובטחון. גם את החדירה של איבר המין יש לבצע לאט ובהדרגתיות, לאפשר לאישה להתרגל לתחושות השונות ולנרתיק להתרחב.
חוסר הנאה – אישה שכואב לה, לא יכולה לחוות הנאה וסיפוק מיני. מצד שני, הנאה וסיפוק מיני גורמים לרצון לחוות עוד מהם ("עם האוכל בא התיאבון"), ולכן אחת הדרכים לעזור לאישה הסובלת מכאבים בחדירה הנובעים מאחת הסיבות הנ"ל או מהחשש מכאב, היא לגרום לה לכמה שיותר הנאה לפני החדירה. כיוון שרוב הנשים ממילא מגיעות לאורגזמות דגדגניות בלבד, המשימה פשוטה יחסית. כדאי להביא את האישה לאורגזמה, באמצעות הלשון, האצבעות או כל אמצעי אחר המתאים לכם לפני שמנסים חדירה.
2. סיבות פיזיולוגיות
וגיניסמוס למשל, הוא כיווץ בלתי רצוני (כלומר כזה שאינו בשליטה מודעת של האישה) של שרירי הנרתיק שאינו מאפשר חדירה, וגורם לכאב עז במקרה של ניסיון חדירה. מבחינים בין וגיניסמוס ראשוני, שהופיע כבר בניסיון החדירה הראשון, ולעיתים משמעות הדבר שמעולם לא התבצעה חדירה מלאה, לבין וגיניסמוס משני שהופיע לאחר שכבר התבצעה בעבר חדירה בהצלחה (גם אם מלווה בכאב).וסטיבוליטיס – או בעברית "דלקת מבוא העריה" – הוא סוג מיוחד של דלקת ברקמות בכניסה לנרתיק. הבעיה מתאפיינת לרוב בתחושת צריבה שמופיעה בתחילת המגע המיני ומחריפה בחדירה.
הטיפול בשתי בעיות אלו, שלעיתים קרובות גם כרוכות זו בזו, הוא טיפול הוליסטי הכולל אבחון וריפוי של הדלקת - אם ישנה, טיפול סקסולוגי ופסיכותראפי אצל סקסולוג ופיזיותרפיה של רצפת האגן. מדובר בטיפול שאינו כולל כל התערבות ניתוחית, אינו אורך זמן רב (כ-12 פגישות בסך הכול) ובעל סיכויי הצלחה גבוהים ביותר (84% מהמטופלות אינן חוות כאבים ביחסי מין כלל לאחר 12 פגישות, ו-16% מדווחות על הפחתה בכאב ונזקקות למספר פגישות נוספות).
במהלך הטיפול לומדת האישה לשלוט על שרירי רצפת האגן והנרתיק באמצעות הרפיה של שרירים אלו, שכן הם נמצאים במצב מתמיד של כיווץ-יתר וכתוצאה מכך נוצר רפלקס של כאב. כמו כן, אנחנו מנסים לזהות את המקור הנפשי שהביא או תרם להיווצרות הבעיה, לשבור את המעגל השלילי של הפחד מחדירה, אשר נובע מזיכרון ומציפייה לכאב ולהחליף אותו באסוציאציות מיניות של הנאה. לבסוף, אנחנו מסייעים לאישה לבנות בטחון עצמי ודימוי גוף חיובי, כדי לאפשר קיום יחסי מין מספקים.
חשוב לזכור – יחסי מין אינם אמורים לכאוב. לבעיות של כאבים בחדירה יש שם, אבחנה ופתרון רפואי אצל רופאים סקסולוגים וגניקולוגים המתמחים בכך. קיום יחסים בכוח תוך התעלמות מהכאב אינו הדרך הנכונה. במקום זאת מומלץ לפנות לאבחון ולטיפול מיני אצל סקסולוג.
ד"ר דניאל דריי, רופא סקסולוג, מטפל מיני וזוגי, מנהל פורטל "תורת היחסים".
לפנייה לכתב/ת 
