זה עניין של הרגל: האמת על בגידות
יש רגעים בחיים בהם אנחנו מסתכלים סביבנו ומבינים שאנחנו תקועים בשגרה, ואז מתחיל הצורך בשינוי, החיפוש אחר משהו שידליק בנו מחדש את האש. פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו במערכת יחסים חדשה, בזמן שהקודמת לא הסתיימה - האם בגידה היא סך-הכל רצון בשינוי או שיש לכך רבדים אחרים משני חיים? שלי רום בוחנת את הסיבות
הירח המלא הדלאי, הגיע לשיא של ט"ו בשבט, ומעורר בנו דחף תת הכרתי לבעוט במסגרת ולעשות דברים שאנו המומים מעצמנו, הדחף העז הפנימי גורם לנו ולרצות להיות קצת יותר הרפתקנים, נהנתנים ומלאי תשוקה לחיים.
לפני שבוע הגיע אלי 'אלון' (שם בדוי), בחור מבולבל - יש לו רומן גדול והוא מתלבט אם לעזוב את אישתו. משפט אחד שהוא אמר הדליק לי תובנה גדולה. הוא אמר לי- "חיים רק פעם אחת' אז יאללה, בא לי ללכת אחרי האהבה שלי". שאלתי אותו, אז מה עוצר בעדך? הוא אמר, אני אוהב את אישתי 'לא רוצה לפגוע בה'.
"אתה בטוח שאתה אוהב את אשתך?" שאלתי, והוא השיב: "אני רגיל אליה". ביקשתי שיסביר מה מספקת לו המאהבת, והוא ענה: "היא מדליקה אותי, היא מבינה אותי, היא חמה, היא לוהטת".
"'דמיין את עצמך בעוד שנה בערך מעכשיו", אמרתי לו. "עזבת את אשתך, אתה חי בדירה עם המאהבת, יש לך אותה בוקר-בוקר, יום-יום, מה אתה הכי אוהב בה עכשיו, אחרי שהלהט והתשוקה התפוגגו להם קצת?" והוא השיב: "לא יודע וגם לא מסוגל להסתכל קדימה, אני יודע מה אני רוצה עכשיו והרצון שלי מניע אותי, אני כמו מכושף". "אתה לא מכושף", השבתי לו. "אתה פשוט חווה תהליך של התפתחות, הגמשת המחשבות ושינוי דפוסי חשיבה ישנים".
כולנו חווים את החיים ב"זום-אין", חיים את הסצנה של החיים, וקשה לנו לראות את ה"זום-אאוט", את מחוצה לתמונה והמציאות שאנו חווים. אבל אנחנו מתפתחים בלי שנהיה מודעים לכך, דרך מערכות יחסים ודרך כאבי גדילה.
הקוסמוס כולו עובר תהליך שמגיע לשיא של צמיחה וגדילה - איך כל זה משתקף מהעיניים האישיות שלי? הטבע, השמים, המים, החיות, העצים, כולם חווים, זהו חג של הטבע, שמסמל את החיבור הקוסמי לצמיחה ולכוח שמניע את העץ לגדול, שמניע את היקום לתנועה.
אותו כוח המסביר את תנועת היקום, אחראי על התולדה ועל השינויים מרחיקי הלכת שהיקום זקוק להם, אז כשאני חי בתוך עצמי, בתוך ה"זום-אין" שלי, קשה לי להבין מה בעצם מתרחש שם בחוץ, ואיך כל זה קשור לתהליך ההתפתחותי של עצמי, כי בעצם ה'אני' הוא זה שמעסיק אותי ביום-יום.
מסתירים מעצמנו את האמת
שאלתם את עצמכם מדוע כל כך הרבה אנשים זקוקים לזוגיות כמו אוויר לנשימה? אנו חיים בעולם של קטבים שמניעים אותנו להתפתחות, הרצון האישי של כל אחד מאיתנו הוא להתחבר לעצמו (אריה) ומאידך, כל העולם הוא הבמה אישת שלנו, אז מדוע אנחנו צריכים זוגיות?
בן הזוג, או האדם שאני חווה איתו מערכת יחסים מכל סוג, עומד ממולי ובקונטרה שלו מולי הוא גורם לי להתפתחות. עיקרון היחסות, בין הדלי לאריה, מסמל את שני המינים בקונספט חדש, אינטליגנציה אינטואיטיבית מחלחלת בעולם ומשחררת את הנשמה מכבדות החומר ומשנה את דפוסי החשיבה שאנחנו רגילים אליהם. אנחנו חושבים מתוך המסגרת הישנה, מתקשים לשחרר ולעבור הלאה, התוצאה היא מערכות הסתרה וחוסר יכולת לומר את האמת שלנו.
מה היה קורה אם 'אלון' היה מספר לאשתו שהוא התאהב במישהי ובא לו לצאת להרפתקה? והיא, שחייה עדיין בדפוסים של פעם, היתה עושה לו סצנות גדולות? רק המחשבה של אלון על הנורא מכל משתקת אותו בתהליך. אך בסופו של דבר, אם הם נועדו להמשיך להיות יחד, גם אחרי הסערה הזוגיות תישאר והחוויה תגרום להתפתחות של שניהם. יחד הם יגדלו לתוך מערכת יחסים קצת יותר גמישה ופחות מקובעת.
הרי זה קורה לכולם, בריחות לצדדים וזליגות, לא יותר קל לדבר על זה? הפחד לעיתים מנהל אותנו ועצם חוסר הידיעה מה יקרה, הופכת אותנו למתנהלים בתוך מערכות הסתרה, שממש לא משרתות אותנו יותר.
אתם לא לבד בתוך כל התהליך ההתפתחותי הזה. כולנו צריכים לעבור את השינוי וכולנו נמצאים בתהליך שלא ממש ברור לנו, הוא עדיין בהתהוות. בנוסף לכך, אנחנו נמצאים בסוף עידן, מה שגורם לנו לרצות להספיק לחוות השלמות של תסריטים קצרים וסיומים של פרקים בסרט השלם. לפעמים מפגש קצר בין שתי נשמות, סוגר לנו מעגל שלם של התפתחות ובן-רגע זה פשוט נגמר, בלי הסבר, סגרתם עוד פרק ואפשר להמשיך הלאה.
החודש הדלאי בשנה מסמל את העידן אליו אנו צועדים - עידן הדלי שבו חבוי הקונספט החדש, אני קוראת לציר ההתפתחותי של החודש הזה ציר ה-me אנד we. ציר שמחבר בין השמש בדלי (חברה כולה), לבין הירח באריה (ה'אני).
עיקרון היחסות, בין הדלי לאריה, משיל מעלינו את המסגרות, ושם אותנו ב'אני חדש' ללא הגבלות, חברה יותר פתוחה ויכולת לקחת אחריות אישית רק לעצמי ולא להיות אחראית על אדם אחר. אנו צועדים למערכות יחסים חדשות, כדאיות, של חברה גדולה ושל שיתוף רחב ונאור וככל שנהיה פתוחים לשינוי נהנה מיחסי הדדיות שונים ומתמורה יותר גדולה סביב המיוחדות האישית שלנו.
כוח המשיכה חייב להיות מופעל על ידי מגע כלשהו, מגע שאנו קוראים לו יחסי הדדיות. אנו למדים דרך מערכות
יחסים ואם פעם היינו למדים רק מבן הזוג האבסולוטי שנמצא לידינו, ההתפתחות שלנו הייתה יותר מצומצמת. היום יש לנו את היכולת להיות מעורבים בהמון מערכות יחסים ולהיות מושפעים מרקמה אנושית אחת גדולה שאיננה מגבילה אותנו ואיננה שמה אותנו במסגרת אחת. כל אחד עובר את התהליך בקצב אחר, יש כאלה שבוגדים ומכניסים דרמות גדולות ויש כאלה שמבינים מהר יותר ומדברים על זה ונעים עם הגל של השינוי.
אמנם נראה לנו טבעי לגמרי לשמור על הצביון הישן, קשה לנו לחשוב פתוח ולהשתחרר מהדרך שבה חונכנו, אבל בסופו של דבר מה שצריך להוביל אותנו זה ה-me הפנימי, האחריות האישית לליבה הפנימית שלנו. כל אחד בקצב שלו משתחרר מהמערכת הסגורה והופך עצמאי בתוך העולם הגדול. ה-me שלי מתחזק וה-we הקולקטיבי, הופך להיות כפר גלובלי יותר פתוח, מסקרן, בעל אינסוף אפשרויות והזדמנויות. הכל תלוי בכמה אנחנו פתוחים וכמה יכולת יש לנו להשתחרר מהישן ולחשוב חדש ועדין להישאר חברה תומכת ואוהבת, רק בקונספט אחר.
שלי רום, אסטרולוגיה ותודעת על
לפנייה לכתב/ת 
