אמו של רס"ן צפריר כותבת לו: "שנינו במשימות נפרדות, אבל ניפגש"
שרונה, אמו של סמג"ד גולני שנהרג ב"צוק איתן", כותבת לבנה: "קיבלת משימה חדשה, להיות קרוב לקדוש ברוך הוא. גם אני קיבלתי משימה חדשה - לדאוג לכל המשפחה שלא תישבר. להעניק לך שלווה, רוגע ושקט נפשי כדי שתצליח במשימתך החדשה. כי הרי אנחנו קשורים אחד בשני לעולמים"
כבר 9 חודשים שאינני שומעת את קולך, את צחוקך המתגלגל, את החיבוק החם החזק והאוהב.
כבר 9 חודשים שאינני מכינה את המאכלים האהובים עליך, את המתוקים, את המלוחים.
כבר 9 חודשים שאתה לא שואל אותי: "מה נשמע אימא'לה יקרה שלי?"
9 חודשים שחולפים וכל דקה ושנייה הן כמו נצח...
9 חודשים זהו זמן שבו נוצרים חיים חדשים, אך אצלנו הם נגדעו.
9 חודשים שאני עדיין מחכה שדלת הבית תיפתח ותופיע במלוא הדרך ותגיד לי:
"אימא, הכול היה חלום, הכול טעות... אני חי, אני כאן אתכם... לא עזבתי ולא אעזוב אתכם לעולם".
אבל כנראה רגע זה כבר לא יגיע. מסלול החיים שלנו, שלך, שלי השתנה לעולם!
מי היה מאמין, צפריר שלי, שאלו התוכניות לעתיד עבור משפחתנו הקטנה והאהובה. ביום בהיר אחד, ללא שום התרעה, החיים משתנים, כיוון החשיבה, העשייה - הכול משתנה מקצה אחד לקצה השני. תכלית החיים משתנה.
היום אני מבינה ורואה את מהות החיים בצורה שונה ויודעת ומודעת שכרגע שנינו עוסקים במשימות נפרדות, במסלולים שונים, אבל דרכינו עוד ייפגשו.
פרצה המלחמה הארורה, מהדרום נפתחה הרעה, וברגע מהיר נגדעו חייך. הפרח שלי נקטף. מבצע ארור, סמג"ד בגולני נהרג, כך הופצו השמועות, וכל החיים השתנו כשהאמת יצאה לאור. צפריר יקר שלי, נפלת כגיבור ולא סתם גיבור – נפלת כגיבור ישראל על קדושת האדמה שכל כך אהבת, כיבדת והערכת, ארץ ישראל היפה שעליה הגנת בגופך.
צפריר שלי, דרכינו נפרדו, אתה המשכת לעולם האמת, לעולם הצדק, לעולם הטוהר, השלווה והמנוחה. עולם שכולו גן עדן. ואני נשארתי כאן עדיין מחכה.
אתה קיבלת משימה חדשה – להיות קרוב לקדוש ברוך הוא, מלאך לצדו, כי הרי את הטובים ביותר הוא רוצה לצדו.
גם אני קיבלתי משימה חדשה. לדאוג לכל המשפחה שלא תישבר ושתמשיך להיות חזקה, מגובשת, תומכת ואוהבת. עליי מוטלת החובה להמשיך ולהחדיר את הערכים לילדיך, לאחיינים שלך שכל כך אוהבים ומתגעגעים, כל זאת כדי להעניק לך את השלווה, הרוגע והשקט הנפשי כדי שתצליח במשימתך החדשה. כי הרי אנחנו קשורים אחד בשני לעולמים.
אני בטוחה, צפרירי, כי ביום מן הימים אני אקבל את החיבוק החם והאוהב שלך שכל כך חסר לי, אני אחזור לשמוע את צחוקך, לראות את זיו פניך, ואז שנינו נהיה הכי מאושרים ונדע שעשינו את המקסימום בשביל האחרים, ועכשיו אנחנו ביחד לנצח נצחים רגועים ושלווים.
צפריר בן יקר שלי, מלאך היית ומלאך לנצח תישאר. בן חייכן, מקסים, צנוע, חבר, אח, בעל ואבא אוהב שתמיד דאג לעזור, להעניק, לתמוך, לחבק ולצחוק.
אתה חסר לנו כל כך. הבית כבר לא כשהיה. שבר גדול נפער בלבנו, אבל כפי שהיית בחיים – אופטימי ומלא אור ורך לפני מותך, דאגת לנו לשתי קרני אור שנכנסו לביתנו דרך השבר הגדול – ליאן והראל שדואגים להכניס את השמחה והחיוך במקום שבו שוכן היגון והצער, שנותנים לנו את התקווה במקום שנכנס הייאוש.
32 שנה גידלתי אותך, מתוכן 14 שנה אני אימא של גולנצ'יק. את כל המסעות, האימונים, המלחמות עברתי איתך בלב ובנשמה.
מבטיחה לך צפריר שלי להיות חזקה, לדאוג לאחדות המשפחה, לשמור על ילדיך ליאן והראל, על סיון אשתך, על דנה'לה אחותך, על עידן ונוגה'לה האחיינים שכל כך אהבת, על רוני שאפילו לא זכית להכיר, על יגאל ואבא. על כולנו שכל כך מתגעגעים אליך.
כן צפריר, זאת המשימה שלי עכשיו, זה התפקיד החדש שהענקת לי. והתפקיד שלך כמובן הוא לשמור עלינו אי שם במרומים, לשלוח לנו מסרים, סימנים וכוחות עליונים. כי הרי עכשיו אתה מלאך, או כפי שאחותך אומרת: עכשיו יש לנו שגריר שקרוב לכול-יכול.
כמה אהוב היית, בכולם נגעת
מכל מקום ומכל פינה אני שומעת עד כמה אהוב היית, בכולם נגעת ואת כולם שימחת, אור גדול הפצת סביבך, דאגת שנהיה מוקפים בהמון בחברים שכל כך דואגים, אוהבים ותומכים. בטוחה שתצליח במשימה כי בן מוצלח ומדהים הינך ולא סתם קראו לך "להתייצב" מעלה כל כך מהר, כל כך מוקדם.
את המובחר שבמובחרים, את הצדיק שבצדיקים, את הטהור שבטהורים לקחו, תהיה בטוח שלא אאכזב אותך. גאווה, אושר, שלווה ונחת אעניק לך כפי שהיית רוצה, כפי שהיית מבקש.
צפריר בני היקר והאהוב, נוח בשלום על משכבך. היה חופשי כמו ציפור, מאושר, רגוע, שלו, שמח וגאה במשפחה שלך ובכל העשייה והישגיך בחיים.
אושר שלי, אימא תמיד תהיה לצדך גם בדרכך החדשה.
אנחנו נהיה חזקים למענך, נמשיך לפעול להנצחתך ולהנחיל את מורשתך.
אוהבת אותך עד השמים ומעבר - אימא.
לפנייה לכתב/ת 
