השמיים תכולים חפים מכל ענן, השמש בהירה ומכה בקרניה הרכות על העצים המלבלבים, פיסות הדשא הצהובות הופכות ירוקות, שקט נעים ומעט תנועה ברחובות. העיר נראית כמתפנקת במיטה ובוחרת להתעורר מאוחר יותר. יום ראשון היום.

הגעתי לחדר הכושר מוקדם, היום מלא בתוכניות ואני רוצה להספיק כמה דברים לפני שהשבוע מתחיל. כשסיימתי פגשתי את אריק, "מה אתה עושה כאן בשעה כל כך מוקדמת ועוד ביום ראשון?", הוא שואל בפליאה. אני קם מוקדם ויש לי יותר זמן, השבתי בחיוך .

"אני מקווה שיהיה לך זמן לשתות קפה?", בוודאי שכן. התיישבנו והוא הזמין לעצמו קפה, אני העדפתי מיץ טבעי, "אתה עדיין עם הקטע של המיצים ולא שותה קפה?”. זה כבר לא עניין בשבילי להימנע מקפה.

"אני לא מצליח להבין את אלו שלא שותים קפה וחלב ולא אוכלים בשר ומונעים מעצמם את הדברים הטובים".

זאת דרך אחת להסתכל על הדברים, מניסיון שלי זה עובד, אני לא צריך קפה בשביל להרגיש ער באמצע היום, מספיק שאני שותה מים ומרגיש הרבה יותר טוב.

"מעניין מה האמא שלך הייתה אומרת על זה”.

היא בטח הייתה אומרת מה שהיא תמיד אומרת, "אם טוב לך אז טוב לי”. דרך אגב, מה שלום אימא שלך? היום זה יום האם.

הוא הרכין את ראשו ועיניו התמלאו בלחלוחית. "עזוב אני לא רוצה לדבר על אימא שלי”.

אתה באמת לא רוצה?

"קרו הרבה דברים, אני כבר לא בקשר עם ההורים שלי כמעט 4 שנים. כל פעם שיום האם מגיע אני מתמלא בעצב, מאוכזב מההתנהגות של אימא שלי ומהתגובה של אבא שלי. הכי עצוב זה שהיא נקטה עמדה ותמכה בו והרגשתי לבד כמו עכשיו”.

איבדתי אותך, תתחיל מהתחלה.

"לפני ארבע שנים החלטתי שאני לא סוחב יותר את הסוד הזה ויצאתי מהארון. זה היה בדיוק ביום האם, קניתי לאימא שלי זר פרחים גדול ומלא שוקולדים, הגעתי להורים שלי לשתף אותם. אבא שלי הגיב כאילו השמיים נפלו. ‘אני לא מצליח להבין איפה טעיתי, אתה בוחר להרוס לנו את היום הזה, כמה שזה מתאים לך להיות כל כך אנוכי ובלתי מתחשב. אל תדבר איתי עד שתשנה את ההחלטה שלך’. כאילו שזה עניין של בחירה".

אני מבין, ומה לגבי אימא שלך?

"אימא שלי היתה בשקט בכל הסיטואציה הזאת וכששאלתי אותה מה היא חושבת, היא ענתה ‘אני חושבת שאבא צודק ואתה צריך לחשוב היטב על הבחירות שלך’. הייתי המום מהתגובה שלה, ציפיתי שהיא תתמוך בי, באותו רגע קמתי ועזבתי את הבית וצעקתי לשניהם ‘אתם לא תשמעו ממני יותר, אתם אנשים פרימיטיבים עם דעות חשוכות’”.

ומאז אתם לא בקשר? "אימא שלי ניסתה להתקשר אלי מספר פעמים ובחרתי שלא לענות לה ומאבא שלי לא שמעתי בכלל”.

אני מזהה המון כאב בסיפור הזה. “כן, המון כאב שנגרם לי כתוצאה מכך שבחרתי לשתף את ההורים שלי במשהו שהוא אני. הרי זו לא בחירה, נולדים ככה, הם הולידו אותי"

אתה בוודאי יודע שאני לא מאמין במקריות ויש סיבה לכך שפגשתי אותך דווקא היום. האם לדעתך קל לאנשים לקבל משהו שהוא לא מוכר וידוע להם? כשלא מכירים את העניין של הנטיה המינית, יש דעות שנבנות מתוך הסביבה הקרובה. הוריך באו מסביבה דתית שמרנית, לכן בסבירות גבוהה האמירה שלהם באה ממקום של חוסר ידע, ועל זה אתה שופט אותם? כשרוצים "להנחית" מסר קשה, יש דרכים לעשות זאת. האם עשית הכנה מוקדמת?

"אני לא חושב”.

מה היית עושה אחרת? "הרגשתי כל הזמן שאימא שלי יודעת, אמהות יודעות הכל, אולי הייתי מספר לאימא שלי קודם והיא הייתה מכינה את אבא שלי ואז הוא היה יכול להבין שאין כאן עניין של בחירה”.

אז מה אתה יכול לעשות היום? "להתקשר לאימא שלי?"

זאת נשמעת התחלה טובה.