שתף קטע נבחר

קליבלנד, ראי הוזהרת / בלוג פלייאוף ה-NBA

לברון ג'יימס נגד קליי תומפסון, סטפן קרי נגד קיירי ארווינג, דייויד בלאט נגד סטיב קר. גולדן סטייט תפגוש בעוד שבוע מהיום את הקאבלירס בגמר ה-NBA. איך זה ייגמר? בלוג הפלייאוף מכין אתכם למלחמת הטיטאנים

כמו כל ליגה, גם ליגת ה-NBA מורכבת מקבוצות ברמות משתנות. לאורך העונה אפשר היה להפריד בקלות בין הנמושות, הקבוצות הבינונית, הטובות והמצוינות. עם סיומה של העונה הסדירה כבר ניתן היה לעשות חלוקה מדוקדקת יותר. בשלבים המתקדמים של הפלייאוף, היכן שהאוויר מתחיל לאזול, הבחנו בין הילדים לגברים. בין הקבוצות הנפלאות למדהימות, או במילים אחרות: בין אלה שהגמרים האזוריים הם תקרת היכולת שלהם, לאלה שמסוגלות ללכת עד הסוף.

 

 

גולדן סטייט, בניגוד לשיקגו, ל.א קליפרס וגם יוסטון שאותה היא ניצחה שלשום, היא לא עוד קבוצה נהדרת. לעומת כל שאר מועדוני הליגה, היא היחידה שמתקרבת למינוח "קבוצת על". זה מגובה גם בתוצאות (הראשונה במערב הקשה, המאזן הכי טוב בליגה), וגם ברמה שהיא מפגינה. היא היחידה שהכדורסל שלה מזכיר ריקוד, יכולת הקליעה שלה אבסולוטית באמת והכוכבים שלה הם מאוד לא כוכבים, אבל כן שחקני כדורסל נהדרים. אחד מהם, זה עם המספר 30 על הגב, מגדיר מחדש בשבועות האחרונים את המושג "צלף".

 

קרי וקר. קבוצת על (צילום: AFP) (צילום: AFP)
קרי וקר. קבוצת על(צילום: AFP)

 

את הקבוצה הזאת הקאבס ודייויד בלאט ייפגשו בגמר ה-NBA, שיחל בדיוק בעוד שבוע מהיום (משחק מספר 1 בקליפורניה בלילה שבין חמישי לשישי). קליבלנד, אל תיסחפו בפרובינציאליות, עוד צריכה להוכיח שהיא קבוצת על אמיתית. עם קאדר שמונה שמות כמו מת'יו דלבדובה, טריסטן תומפסון וטימופיי מוזגוב, וחסר את קווין לאב, רבים היו משייכים אותה לפני חודשיים לאגף הבינוניות.

 

אבל יש לה שחקן על שנמצא בפורמה, והשנה הוא מגויס במיוחד להצלחה וטעון ברגש מסוג אחר מזה שהיה לו במיאמי לפני 365 ימים בדיוק. עם כמה חבר'ה קשוחים סביבו, שעשו שיפור מרשים בתקופה האחרונה, הוא נחוש לתרגם את היכולת המהממת בפלייאוף לטבעת שלישית בארבע שנים. גולדן סטייט, שהפסידה בפלייאוף שלוש פעמים בלבד (פעם אחת יותר מה-2:12 של קליבלנד בעלת שני הסוויפים), פגשה העונה את קליבלנד פעמיים – ורשמה מולה ניצחון אחד והפסד אחד.

 

לברון ג'יימס. טעון ברגש מסוג אחר (צילום: MCT) (צילום: MCT)
לברון ג'יימס. טעון ברגש מסוג אחר(צילום: MCT)

 

איך זה ייגמר הפעם? האם הניסיון שחסר לסטפן קרי וקליי תומפסון אבל יש ללברון יכריע? ואיזה מאמן רוקי יעשה את הבלתי ייאמן? ניסינו, ממש על קצה המזלג, לעשות ניתוח ראשוני לקראת מה שמצפה לנו באחד הגמרים האמוציונליים שהיו כאן בשנים האחרונות. ובקיצור, זאת הקבוצה שמפרידה בין דייויד בלאט לאליפות NBA היסטורית.

 

הספסל

עקב האכילס של קליבלנד? נקודת החוזק העיקרית של גולדן סטייט? לא בהכרח. מלאי הרזרבות של דייויד בלאט אמנם הצטמצם עם הפציעה של לאב, אבל כמו שסטיב קר משתמש במחליפים שלו בהיקף נרחב ומרוויח מהם תוצרת מכובדת – גם לקליבלנד יש את האופציות החלופיות שלה. לעיקרית שבהן קוראים ג'יי.אר סמית'. ובזמן שהספסל של הלוחמים תורם 24.8 נקודות בממוצע לערב, זה של קליבלנד קולע 24.4.

 

ג'יי.אר סמית'. רזרבה חשובה (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
ג'יי.אר סמית'. רזרבה חשובה(צילום: רויטרס)

 

כבר כמה ימים טובים שכולם מדברים על קרי, ובצדק. אבל את הקרקע לבליץ הגדול על יוסטון בטויוטה סנטר במשחק מספר 3 שקבע הלכה למעשה את העולה לגמר, הכשירה גולדן סטייט בלעדיו. עם תומפסון בכיסא הנהג וכמה שחקנים אינטיליגנטים סביבו, יצר קר יחידה אחת שווידאה הריגה בכל רגע נתון. בלי שלשות, אבל עם כדורסל בריא, נבון וזריז.

 

כשקרי כבר עלה ברבע השני המפואר ויוסטון סגרה אותו כמעט הרמטית, החברים שלו ידעו בדיוק היכן למצוא אותו כדי לעזור לו לשחרר את הנצרה. לאורך זמן זה שם את גולדן סטייט במקום הראשון בפלייאוף באסיסטים, ומעל קליבלנד באחוזים לשלוש (38 לעומת 35.9) ואחוזים מהשדה (46 לעומת 43.6).

 

סטפן קרי. הקרקע הוכשרה בלעדיו (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
סטפן קרי. הקרקע הוכשרה בלעדיו(צילום: רויטרס)

 

גולדן סטייט, לסיכומו של עניין, היא כבר מזמן לא רק קבוצה של שני שחקנים. את צמד השולפים המהירים עוטף צוות מיומן וקטלני שהשתפשף ככל שעבר הזמן, ונכון לתחילת חודש יוני מוציא לפועל בצורה כמעט מושלמת, מול כל קבוצה. הריסון בארנס, שעמד במהלך העונה הסדירה על 10.1 נק' למשחק ומול יוסטון הפציץ 24 (ופותח בחמישייה), הוא דוגמה קלאסית בדיוק לזה. אנדרה איגודאלה הוא שחקן שעושה קצת מכל דבר ונחשב האיש למשימות מיוחדות. וזה עוד לפני שדיברנו על שחקנים כמו שון ליווינגסטון (18 נקודות ושיא קריירה בפלייאוף במשחק הראשון של סדרת הגמר האזורית) ופסטוס אזלי (שמוסיף בשר בצבע). עכשיו השאלה היא מי מהם יורחק אחרי תקרית עם מת'יו דלבדובה.

 

הריבאונד

דייויד בלאט אוהב שהקבוצה שלו לוקחת ריבאונד. ובעצם, איזה מאמן יתנגד לשחקנים ששואבים כדורים חוזרים? כל אחד כזה בהגנה, ובהתקפה, שווה יותר פוזשנים, ששווים יותר הזדמנויות ליצור נקודות. במשחק החמישי בסדרה מול יוסטון לקחה גולדן סטייט 20 ריבאונדים יותר מהיריבה שלה, ובכל הקשור לאספקט הזה הרימה את עצמה בצורה דרסטית בסדרה מולה גם לפני כן.

 

טריסטן תומפסון. הריבאונדר המצטיין (צילום: AFP) (צילום: AFP)
טריסטן תומפסון. הריבאונדר המצטיין(צילום: AFP)

 

הווריורס נחשבים לקבוצת ריבאונד טובה פלוס (46.2 ריב' לערב, לעומת 46.9 של קליבלנד), אבל בחמשת המפגשים מול הרוקטס השבריריים הם כבר זינקו לכמעט 50 פר משחק. לתשומת ליבו של הצוות מאוהיו.

 

ההגנה

החברים מאוקלנד מחזיקים באחד השומרים המעצבנים, המציקים והאיכותיים בליגה. קוראים לו דריימונד גרין, שחוטף 1.7 כדורים למשחק ויכול ליצור מץ'-אפ מרתק וסופר-בעייתי עבור לברון ג'יימס. הוא אמנם פחות פיזי ממנו, אבל מחפה על חוסר האתלטיות והקליעה הלא יציבה באנרגיות בלתי נגמרות שהוא מביא איתו לכל משחק, קטן כגדול, לא קובע כמכריע. מאז ג'ימי באטלר, ג'יימס לא נתקל באתגר הגנתי מסובך מדי, וגרין צפוי בהחלט לענות לתיאור.

 

דריימונד גרין. שחקן הגנה אדיר (צילום: AP) (צילום: AP)
דריימונד גרין. שחקן הגנה אדיר(צילום: AP)

 

גם תומפסון יכול להצר את צעדיו של "המלך" בקונסטלציה מסוימת, וכנראה שבנטל השמירה עליו גולדן סטייט תעשה חלוקת מאמץ מחושבת במיוחד. לצורך ההמחשה, במשחק הניצחון האחרון על יוסטון הציב קר על ג'יימס הארדן המיואש והמבולבל (על כל 13 איבודיו) לא פחות מתשעה שומרים שונים בכל הדקות בהן הסופרסטאר שהה על המגרש.

 

גולדן סטייט כולה עוצרת את יריבותיה מאז תום העונה הסדירה על סקור ממוצע של 96.3. לקליבלנד יש מה למכור באספקט הזה וההגנה הקשוחה שלה עומדת על ממוצע ספיגה טוב יותר של 92.6. מצד שני היא צריכה לחשוב איך היא מונעת מארווינג, שלא נמנה על השומרים המובחרים בליגה (בלשון המעטה), ליצור אצלה חור במערך.

 

ג'יימס הארדן. סבל מהגנת גולדן סטייט (צילום: AFP) (צילום: AFP)
ג'יימס הארדן. סבל מהגנת גולדן סטייט(צילום: AFP)

 

הסופרסטאר(ים)

שני הכוכבים הגדולים של שתי הקבוצות מגיעים לגמר הזה במצב רוח משופר. על שניהם דיברנו מספיק ונדבר בשבועיים הקרובים אפילו יותר, אלא שבפעם הראשונה בפלייאוף הנוכחי, ואולי בשנים האחרונות, יצפה ללברון מפגש חזיתי מול כוכב לוהט ברמתו שמסתכל לו בלבן של העיניים וגם לקח ממנו את תואר ה-MVP. קרי קיבל את הפסלון על עונה פנטסטית שבה קלע בממוצע 23.8 נקודות למשחק, מסר 7.7 פעמים ולקח 4.3 כדורים חוזרים. כשחשבנו שיותר מזה הוא לא יכול לתת, הוא צחק לנו בפנים.

 

בדיוק כמו לברון, גם הוא העלה כמה הילוכים בפלייאוף (קולע כמעט שבע נקודות יותר בממוצע), בוחר לקחת על עצמו יותר, שם את עצמו מדי בוקר ברשימה אחת עם שחקני הכדורסל המפורסמים ביותר משחר ההיסטוריה (על רג'י מילר הוא מסתכל מלמעלה במספר השלשות בפלייאוף) וכנראה שלא יעצור את ההשתוללות שלו גם בגמר.

 

גם על אריזה קרי הסתכל מלמעלה (צילום: AP) (צילום: AP)
גם על אריזה קרי הסתכל מלמעלה(צילום: AP)

 

בערך שליש מהספק הסלים שלו (9.9 נק' בממוצע) הוא משיג דרך זריקות CATCH AND SHOOT. בלי למצמץ ובמהירות שיא הוא קולט את הכדורים שחבריו מוסרים לו ומשחרר אותם לזריקות , כאשר הוא מדורג ראשון בפלייאוף בפרמטר הזה וחברו תומפסון שני. "למה לא אנחנו?", שאל את הקהל אחרי ההצגה האחרונה בסדרת גמר המערב כמו כוכב רוק. שאלה טובה.

 

המאמנים

אין אירוני יותר ממפגש של בלאט וקר בגמר. בקיץ שעבר, כזכור, קר חיזר ממושכות אחרי בלאט, וכשהאחרון טס להלווית אביו בארה"ב קר עלה על טיסת קונקשן מיוחדת כדי לפגוש אותו ולשכנע אותו להצטרף אליו כעוזרו. בלאט הבטיח להחזיר תשובה, ומאוחר יותר סירב לטובת ג'וב המאמן הראשי בקליבלנד. שנה אחר כך השניים ייאבקו על הזכות להיות מאמן הרוקי הראשון שזוכה באליפות מאז פט ריילי, שעשה זאת ב-1982. החיים הם כמו גלגל ענק.

 

סטיב קר. רצה את בלאט לצדו (צילום: mct) (צילום: mct)
סטיב קר. רצה את בלאט לצדו(צילום: mct)

 

קר מקבל הרבה קרדיט על מה שקורה השנה באוקלנד. רק בשנה שעברה, בלעדיו, תומפסון וקרי לא הצליחו להגיע לאולימפוס אף על פי שהיו לא פחות פרודוקטיביים ובטח שלא פחות מוכשרים ממה שהם היום. על התרומה והריספקט שבלאט מקבל מהתקשורת דיברנו די והותר עד כה. כעת שאלת מיליון הדולר היא מי ימצמץ ראשון בישורת האחרונה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים