פריים אקספרס
איפה הימים בהם חיכינו שלושה חודשים לחבילה ולפעמים היא גם היתה מגיעה? היום הכל מגיע תוך שעה
השבוע ירדתי כהרגלי אל הדורמן ובירכתי אותו ב״בוקר טוב״.
״בוקר טוב מיס אלבוטינו״, אמר תוך שיבוש שמי, כמו תמיד. וכך עמדנו שם שנינו למשך מספר שניות, בשתיקה.
״אז?״, שאלתי אותו והוא הביט בי בשאלה, ״חבילה??״, הוספתי.
״אההה, כמובן!״, הוא קרא ואני חיככתי את ידיי בהנאה בעודו מתקתק במחשבו, מקמט את מצחו, מגרד בפדחתו וממלמל ״לא ייתכן, לא יכול להיות״. שוב השתררה שתיקה בינינו והאויר הפך לדליל. ואז הוא אמר: ״מיס אלבוטינו, נראה שגם היום לא הגיעה שום חבילה עבורך״.
איך זה ייתכן? תהיתי. גם אתמול לא הגיעה וגם שלשום. בוודאי יש פה איזושהי בעיה בשרשרת האספקה.
מיד עליתי בחזרה לדירה ופצחתי בסדרת טלפונים לכל הגורמים הנוגעים בדבר, תוך שאני מנהלת שיחות שלמות עם מענה אוטומטי ומועברת כחפץ שאין לו שימוש מנציג לנציג. לבסוף, בתום שעה של בירורים התגלה מקור הבעיה:
לא הזמנתי השבוע שום דבר.
ואם זה נשמע לכם סביר או הגיוני, אז אתם כנראה לא מתגוררים מספיק זמן בניו יורק. מתי לאחרונה עבר שבוע שלם מבלי שקיבלתם בדואר את חותך האננס שהזמנתם באישון לילה, או את הרמקול בצורת פינגווין שקניתם בספונטניות? קניות באינטרנט הפכו לדבר כה שגרתי עד שלעיתים קרובות כאשר מגיעה חבילה אני לא זוכרת בכלל מה הזמנתי, וכך לפחות פעם-פעמיים בשבוע אני מקבלת מתנה רנדומלית מאלוהי האמזון או מלאכי הגוגל אקספרס ותמיד אני מופתעת מהשטות הנוכחית.
״האם באמת הזמנתי מגש קרח בצורת זומבים?״, אני שואלת את עצמי אז ומושכת בכתפיי, זורקת אותו לאחורי הארון ביחד עם הכדור שיוצר גלידה והמפריד ביצים המשוכלל שמעולם לא נעשה בו שימוש.
האינטרנט הוא מקור בלתי נדלה לגאדג'טים שאין בהם שימוש, אבל לא רק. יותר ויותר אנשים מנהלים את קניות המזון שלהם און ליין תוך שהם ממלאים עגלה וירטואלית מבלי לזוז מהספה, ומקבלים אותה עד לדלת בלחיצת כפתור אחת. אני מרגישה שאיבדנו את חדוות הסופר, את ההנאה שבללחוץ על אפרסקים, להעביר תותים מבאסים מחבילה לחבילה, לנווט בקושי את העגלה בין אנשים ולאתר במומחיות את התור הקצר ביותר מבין רבים. מדובר ביכולות שפיתח האדם הקדמון במשך שנים של אבולוציה, ואם נפסיק לקנות בסופר הן יעלמו. לא מן הנמנע שיום אחד כאשר אשאל את ילדיי אם הם יודעים איך מגדלים עגבניות, הם יצביעו על ארגז הקרטון ליד הדלת ויביטו בי בתימהון.
איפה הימים בהם חיכינו שלושה חודשים לחבילה ולפעמים היא גם היתה מגיעה? היום הכל מגיע תוך שעה(Thinkstock)
אין זה מפתיע שהזמנת מוצרים דרך האינטרנט הופכת לנפוצה יותר ככל שהחוויה הופכת לנוחה, מהירה, מפנקת ובלתי אקולוגית בעליל. הארגזים תמיד גדולים מדי ומכילים כמות לא הגיונית של ריפוד גם כאשר מדובר במוצר שאינו שביר בעליל, כמו חולצה, ויש ימים בהם אני רואה את רכבי יופיאס, אמזון וגוגל אקספרס שלוש וגם ארבע פעמים פורקים חבילות אצלנו בבניין - תדירות שאף צפויה לעלות לאור השירות החדש של אמזון ״פריים NOW״ שמבטיח משלוח של מוצרים מסוימים בתוך שעה עד שעתיים!
מישהו עוד זוכר בכלל איך זה התנהל בארץ?
היית קמה בבוקר וניגשת לתיבת הדואר תוך שאת מזמזמת לך שיר עליז, רק על מנת לגלות את הפתק ״התראה שלישית על חבילה - התראה אחרונה לפני חזרה לשולח״. כמובן ששתי ההתראות הראשונות אבדו בדואר, אבל השלישית הגיעה וזה אומר יום חג! חיוך ענק נמתח על הפנים, השמלה החגיגית נשלפת מהארון וההליכה אל הדואר מרגישה כמו ריחוף. את יודעת בדיוק מה הזמנת, כי הזמנת רק דבר אחד. גם ככה דמי המשלוח עולים יותר מהמוצר עצמו והמשלוח לוקח כמה חודשים טובים... ולכן אם כבר הזמנת משהו, ועוד יותר מזה - אם כבר הוא באמת הגיע (!!)- הרי שמדובר בנס של ממש.
מדלגת בריקודים את מגיעה אל סניף הדואר השכונתי שפתוח כשעתיים ביום, רק על מנת לגלות את התור הארוך המשתרך בחוץ. אבל אפילו ההמתנה לא תפגום במצב רוחך המרומם, את חושבת. אבל את טועה. בתום שעתיים של המתנה מורטת עצבים שחציה בחוץ בשמש וחציה בפנים איפה שהמזגן מקולקל כבר 20 שנה, את מוצאת את עצמך רבה עם פנסיונר שטוען שהיה לפנייך וצועקת על הפקידה שאינה מוצאת את החבילה, מה שמסתיים בסופו של דבר באבחנה כי החבילה נשלחה בחזרה לשולח ולמה לא באת קודם שלחנו שלוש התראות אה לא קיבלת? טוב אין מה לעשות זה בדרך חזרה ולא ניתן לעצור את זה. אמנם לקח לזה שלושה חודשים להגיע לארץ, אבל כשזה נוגע למשלוח חזרה לשולח זה יוצא מגבולות הארץ בתוך כ-30 שניות. יעילות זה שמו השני של דואר ישראל. השם הראשון הוא ״חוסר״. השלישי, דרך אגב, הוא ״משווע״.
תוך שעה אצלנו
REUTERS
מומלצים
