זהירות, צהבת! קורות משפחת סימפסון

אתכם מכירים את הומר, מארג', בארט, ליסה ומגי הקטנה. אתם מכירים גם את מר בארנס, נד פלנדרס, קראסטי הליצן, בארני גאמבל ושאר תושבי העיירה ספרינגפילד, אבל איך בעצם נראה אילן היוחסין של משפחת סימפסון? ואיך עוצבו מערכות היחסים עם השכנים, החברים לעבודה ולבית הספר, ושאר הברנשים שניכרו בדרכם לאורך 26 השנים האחרונות, מאז שודר הפרק הראשון בסדרה בדצמבר 1989. מועדון הסרט המופרע מצדיע ל"משפחת סימפסון" פה לפניכם, וגם במפגשים בסינמטקים. מי שיתייצב, יזכה לצפות בעותק פילם של "משפחת סימפסון - הסרט". 

האגדה התחילה בילד בשם מאט גריינינג שצפה ביותר מידי טלוויזיה. אביו היה צייר קריקטורות ודאג שבנו ידע הכל על סדרות קומיות וחוברות קומיקס של גיבורי על. מגד בבית הספר לא אהבו את הכיוון שהילד הולך אליו, ויועצת בית הספר אמרה לו פעם משפט שמהדהד בראשו עד היום: "אתה מבזבז את החיים שלך, לא יצא מזה כלום".

מאט מצדו תירץ לעצמו שצפייה בטלוויזיה היא לא בזבוז זמן. זה מחקר, שיוביל ל...לא ברור מה. בינתיים הוא ניהל את חייו על פי לוח השידורים. כנראה שאם אתם רוצים ליצור את הסדרה המצליחה בעולם, עליכם לצפות בהמון תכניות טלוויזיה, לקרוא הרבה קומיקס, ולהקשיב לפרנק זאפה.

מאט התחיל לצייר קומיקס בשם "חיים בגהינום" בכיכוב יצורים חרדתיים דמויי ארנבונים. חוברת אחת כזו התגלגלה לידיים של המפיק ג'יימס ל. ברוקס. הוא בדיוק סיים להפיק את סרטו הראשון וקיבל את הקומיקס במתנה. בסיום הקומיקס היו תמונות של הצלחה וכישלון ובשתיהן ראו את אותו ארנב מדוכא. ברוקס הרים טלפון לגריינינג, שאל: "אנחנו מחפשים משהו מצחיק לתכנית של טרייסי אולמן, האם אתה מעוניין?".

הרעיון המקורי היה לקחת את הארנבונים ולייצר מהם סרטונים קצרים שיובילו לפרסומות. גריינינג הנרגש הבין במהלך הפגישה עם המפיק שברגע שימכור את הקומיקס לטלוויזיה, הוא יאבד את הזכויות עליו. הוא נבהל, בכל זאת מדובר בבייבי שלו. כדי להציל את הארנבונים, הוא המציא בזריזות דמויות חלופיות שלא יהיו קשורות אליו רגשית ויהיה לו קל להפרד מהן במקרה של כשלון. כך באה לעולם משפחת סימפסון.

משפחת סימפסון לדורותיה

בגלל שלא היה זמן מיותר ליצירתיות הוא העניק לבני המשפחה את שמות בני משפחתו האמיתיים: לאביו של מאט במציאות קוראים הומר, לאמו מרגרט (מארג'), ולאחיותיו ליסה ומגי. את מאט הוא שינה לבארט, כדי שלא יהיה יותר מידי אוטוביוגרפי וזהו. את הצבע הצהוב הוא בחר כי נראה היה לו מצחיק אם שאנשים יראו דמויות צהובות, וינסו לכוון את כפתור הצבע בטלוויזיה. גריינינג שירבט משהו עבור האנימטורים כבסיס לעיצוב הסרטונים. הוא היה בטוח שהם ישפרו וילטשו אותם, אבל נדהם לגלות שהשירבוטים נותרו מכוערים כמו שצייר אותם. הסימפסונים נולדו: 

הפינות הקטנות שהיוו קטעי קישור לפרסומות צברו מעריצים וברשת פוקס החליטו להפיק ספיישל לחג המולד. גריינינג שכנע אותם ללכת על סדרה. זה היה צעד מסוכן כי סדרת אנימציה למבוגרים לא היתה בפריים-טיים כבר עשרים שנה, מאז משפחה מצוירת אחרת - "משפחת קדמוני". עם זאת, פרק הבכורה שבר שיאי רייטינג ברשת פוקס. בניו יורק פוסט הופיעה כותרת בעמוד הראשון: הסימפסונס ניצחו את ביל קוסבי. הכיף הגדול היה שהיוצרים קיבלו חופש אומנותי מוחלט, מה שאפשר להם לצחוק בלי הגבלה אפילו על לרשת פוקס - שמצידם צחקו כל הדרך אל הבנק. הזכויות שייכות להם עד שנת 2082. 

עם השנים משפחת גריינינג התרגלה לחיות בצל הדמויות המצוירות שהפכו את השמות למפורסמים בכל העולם. רק פעם אחת, בפרק בו מארג' צעדה ברגל לעיר כדי לתקן תקר בגלגל והומר נשאר עם הילדים בצל המכונית, אבא של מאט הביט בו בעיניים עצובות ואמר: "הומר לא היה צריך להתנהג ככה". ובינתיים התגבשה לה גם משפחת המדבבים מאחורי הסדרה, ואלו נשארו נאמנים לדמויות והזדקנו איתן. כך למשל במקרה של דן קסטלנטה (הומר, קראסטי, סבא סימפסון, בארני ועוד), הארי שירר, הנק עזריה וג'ולי קאבנר ששיחקה בשנות השמונים בסרטי וודי אלן.   

כשננסי קרטרייט נבחנה לתפקיד ליסה, הציגו לה ציור של הדמות ואמרו שהיא בת שמונה. ננסי הבחינה בתמונה נוספת של ילד בשם בארט. היא ביקשה לנסות להיבחן גם לתפקיד האח. אחרי שני משפטים כולם התרגשו: מצאנו את בארט!

במהלך ההקלטות, קסטלנטה נתקל בתסריט ובו כתוב שהומר סימפסון משמיע אנחה מעוצבנת. הוא שאל מה זה, אמרו לו, מה שתחליט. דן נזכר בסרטי לורל והארדי שצפה בהם בילדותו. היה שם קומיקאי סקוטי בשם ג'ים פינלאייסון שתמיד היה רודף אחריהם ומשמיע את הקול הזה:

במקרה של הומר סימפסון זה הפך ל...

אגב, בשנת 2001 המילה דוו נכנסה באופן רשמי למילון אוקספורד. באותה שנה המדבבים הצרפתים של הומר ומארג' סימפסון התחתנו.

הקול של מגי התינוקת הוא אוסף קולות של מציצת מוצץ שמאט גריינינג יצר בעצמו. בתחילת הדרך המוצץ הפריע למשפטים שאמרו שאר הדמויות ולאט לאט דוללו. המילה הראשונה של מגי היא "אבא" ואומרת אותה אליזבת טיילור:

שם העיר ספרינגפילד נבחר בגלל שיש המון ערים בשם הזה ברחבי ארצות הברית. גריינינג אמר שמדובר בעיר שנמצאת במדינה שונה מזו שאתה חי בה. כמו כן שמות של דמויות רבות בסדרה נלקחו משמות רחובות בפורטלנד, עיר הולדתו של היוצר. היו שם רחובות בשם פלנדרס, קווימבי, ברנס, לאבג'וי ועוד.

דרך לגוון ולרענן את פרקי הסדרה לאורך כל כך הרבה שנים, היתה לעצב מחדש פתיחים שונים לגרסה המקורית שהלחין דני אלפמן וכולל בתוכו כמה אלמנטים מפורסמים: כשמגי עוברת בסופר מרקט ניתן להבחין במחיר 847.63 דולר על צג הקופה. זה המחיר הממוצע ב-1989 לאחזקת של ילד במשך חודש בארצות הברית. כשהפתיח שונה בעונה ה-20 עודכן גם המחיר.

אחד השינויים בפתיח הוא בדיחת הספה המשתנה. עם הזמן בדיחת הספה איפשרה למתוח את הפרק כמה שצריך. אם לעלילה היו חסרות כמה שניות או דקות, גאג הספה יפצה על כך.

את תכנון הפתיח של פרק השלישי של בעונה ה-21, נתנו לאמן הגרפיטי הבריטי והאקטיביסט החברתי בנקסי. דבר ידוע הוא שמוצרי הסדרה מיוצרים במזרח הרחוק, אבל מסתבר שגם את האנימציה עצמה מייצרים כבר בדרום קוריאה. הפתיח צוחק על תעשיית הסימפסונס, כשחד קרן מייצר חורים בדיוידים של הסדרה.

מלבד פתיחים משתנים, יש בסדרה כמות אדירה של הופעות אורח - מאוירות. "משפחת סימפסון" מחזיקה בשיא העולמי לסיטקום הארוך ביותר ששודר, עם שיא של יותר מ-600 שחקנים אורחים, כולל שלושה מחברי הביטלס, פול מקרטני ואשתו לינדה הסכימו להשתתף תמורת ההבטחה שליסה תישאר צמחונית עד סוף הסדרה. ג'וליאן אסאנג' מייסד וויקיליקס נתן את קולו כשהוא מוקלט בשיחת טלפון.

הביקוש להשתתפות בסדרה כאורחים הוא גדול כך ששחקנים מסכימים להציג את עצמם באור לא מחמיא. טום ארנולד הסכים להשתתף כחלק מפרויקט שיגור שחקנים גרועים במיוחד לחלל. אבל אחד הסיפורים המעניינים הוא של מייקל ג'קסון. על פי החוזה של מלך הפופ, אסור היה לו לשיר. לכן הוקלטה גרסה נוספת עם חקיין, אבל עד היום ההפקה שומרת בכוונה על מסתורין, האם ההקלטה בפרק היא של החקיין או הזמר עצמו:

שמועות נפוצו שג'קסון כתב את השיר הראשון מהסדרה שהפך ללהיט - "Do the Bart Man". השמועה הוכחשה אבל שנים אחר כך נתגלה שג'קסון אכן היה מפיק וכותב שותף ביצירה, אבל בגלל אותה מחוייבות חוזית הוא עשה את זה בלי קרדיט, פשוט כי הוא מעריץ. גם דסטין הופמן הגיע לתפקיד אורח ללא קרדיט מאותה סיבה.

הסימפסונס והעולם האמיתי

אשת נשיא ארה"ב ברברה בוש צוטטה כשאמרה שהסימפסונס היא הדבר המטומטם ביותר שראתה אי פעם. הגברת הראשונה קיבלה מכתב ממארג' סימפסון שנגע לליבה: "לגברת הראשונה. קראתי לאחרונה את הביקורת שלך על משפחתי ונפגעתי עמוקות. אלוהים יודע שאנחנו לא מושלמים. חשבתי שיש לנו הרבה מן המשותף, שתינו משרתות גבר נפלא".

בתגובה ברברה בוש שלחה מכתב התנצלות למארג': "מארג' היקרה. כמה טוב שסיפרת לי את אשר על דעתך. בטפשותי לא ידעתי שיש לך כזו. נ.ב. הומר נראה בחור נאה!".

ב-1997 ובמימון של רשת פוקס וחברת פפסי החליטו יזמים להקים את הבית של המשפחה. לשם כך צפו במאה פרקים של הסדרה וניסו לשחזר במדויק את המבנה ותכולתו. הבית אמנם כבר לא קיים, אבל במקומו תוכלו לבקר בספרינגפילד של הסימפסונס הוקמה מחדש באולפני יוניברסל:

כשהתחילו לשדר את הסדרה במדינות דוברות ערבית, ההפקה ערכה שינויים בפרקים עצמם כדי להתאים אותם לקהל המוסלמי. הסדרה נקראת "אל-שמשון" והומר הפך לעומאר. אנימציית הבירה נמחקה ובמקום זה כתוב שם "סודה". הדונאטס המפורסמים הפכו לבייגלה, והחזיר שהומר אוכל הפך לנקניקיות בקר מצריות. הפרקים קצרים יותר כי כל הסצנות שמתרחשות בבר של מו נחתכות מהסדרה, כי צריכת אלכוהול אסורה על פי הקוראן.

בסדרה השנים חולפות, הטכנולוגיה מתעדכנת, אבל הדמויות לא מזדקנות אף פעם. זו הסיבה שליסה חגגה את יום הולדתה השמיני פעמיים עד כה. אם הדמויות היו מזדקנות, בארט היה היום בערך בגיל של מארג' כשהסדרה רק החלה.

כתיבת סרט הקולנוע של הסימפסונים התחילה בשנת 2003. אחת הבעיות היתה שכל מה שחשבו עליו, נעשה כבר בסדרה. אחד החששות היה שבגלל שהסימפונס כבר עשו הכל בסדרה, הסרט ירגיש כמו פרק ארוך.

למעשה הומר סימפסון עצמו מתלונן במהלך הסרט שזה לא בסדר שעליו לשלם כרטיס על משהו שהוא יכול לקבל בבית חינם. 153 גרסאות של הסרט נכתבו. הוא הושלם רק בשנת 2007. העולם היה סקרן לגבי התסריט ולכן אחרי כל הקלטה של דמות דפי התסריט נגרסו במקום.

על עותקי הפילם שהגיעו לקולנועים היה כתוב ששם הסרט הוא "קציר צהוב" במטרה למנוע צפייה מוקדמת לא מתוכננת. התרגיל הזה נוסה קודם עם סרטי "מלחמת הכוכבים" שהגיעו לקולנועים תחת השם "קציר כחול". לקראת יציאת הסרט, חנויות 7/11 הפכו לסניפים של "קוויקי מארט", החנות של אפו. בנוסף למוצרים הרגילים יכולתם למצוא בירה "דאף" וקומיקס של האיש הרדיואקטיבי. עשרות אלפי דונאטס נצבעו בוורוד כמו על פוסטר הסרט.

מפגש לילדים ולכל המשפחה יערך בסינמטק ירושלים בשבת, 15 באוגוסט, בנושא "בלשים ותעלומות בקולנוע", ואחריו יוקרן הסרט "טד החוקר המבולבל". האירוע יגיע גם לסינמטק ת"א בשבת, 22 באוגוסט. אירוע "חיות ופעלולנים בקולנוע" יערך בסינמטק שדרות ביום א', 16 באוגוסט, עם הקרנת הסרט "לאסי".