אנחנו לא יורדים
הגיע הזמן להפסיק לקבל בשלווה את העלבון הזה. למי שגר באמריקה אכפת מישראל לא פחות ממי שגר בתל אביב
שלוש שנים מאז שעברנו לאמריקה ואני עדיין מחפש לפגוש "יורדים". כלומר, פגשתי המון ישראלים שגרים בחו"ל, אבל לא אני ולא הם היינו מגדירים את עצמנו כ"יורדים". יש כאלו שעברו לכאן ללימודים, רבים באו מהעבודה ששלחה אותם לרילוקיישן, יש כאלו שבאו לפתוח סטארט אפ, ויש כאלו שפשוט באו "לעשות קופה". יש כאן חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, תל אביבים, קיבוצניקים, אנשי מושבים ועיירות פיתוח, אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים. הרי איך אפשר לקרוא לנו יורדים? באנו לכאן לכמה שנים, ללמוד, לחוות, להינות, לחסוך ובסוף לחזור לארץ, או לפחות זה מה שאנחנו אומרים לעצמנו ולמשפחה שלנו בארץ.
פעם זו הייתה בושה גדולה לעבור לחו"ל. בשנת 1976, ראש הממשלה יצחק רבין כינה את אלו שעברו לגור בחו"ל "נפולות של נמושות". לא עברה שנה והקארמה באה לבקר עם פרשת חשבון הדולרים שבגינה הוא נאלץ להתפטר. אפשר להאשים אותו? כמו כל ישראלי טוב הוא חסך קצת כסף באמריקה ורצה לפזר השקעות.
היום אנחנו חיים בתקופה אחרת. אם בעבר המשמעות של מעבר לאמריקה הייתה ניתוק מהחיים והמשפחה בארץ, היום הדבר לא שונה בהרבה ממעבר מהמרכז ללימודים בבאר שבע. אני עדיין קורא ynet, אשתי עדיין מאזינה לגלגל"צ, אנחנו רואים את גב האומה בסטרימינג, מתכתבים עם המשפחה בארץ בוואטסאפ ועושים שיחות וידאו בסקייפ. אנחנו גם מבקרים פעם-פעמיים בשנה בארץ. במה זה שונה מהחבר האמריקאי שלי מהלימודים שגדל בפנסילבניה, למד בצפון קרוליינה ועכשיו עובד בקליפורניה ובא לבקר את המשפחה שלו רק בחגים? כמו שתומאס פרידמן כתב בעבר, העולם הוא שטוח.
כישראלים, לא צריכה להיות לנו דילמה אמיתית לגבי מגורים באמריקה. תמיד אפשר לחזור לארץ. יש לי חבר הודי שבקרוב יצטרך לבחור אם הוא מוכן לוותר על האזרחות ההודית שלו בשביל לקבל אזרחות אמריקאית במקומה. בהודו לא מאפשרים אזרחות כפולה. אתם בטח חושבים, אזרחות הודית? ברור שעדיף אמריקאית, מה הדילמה? זה גם מה שרוב האמריקאים חושבים על ישראלים שעברו לאמריקה. למה שאי פעם נרצה לחזור למדבר אפוף קרבות הדת במזרח התיכון אחרי שחיינו ב–Land of the Free?
למזלנו, לנו כישראלים אין דילמה כזו כי מותר לנו להחזיק באזרחות כפולה, ובכל זאת, אנחנו עדיין זוכים לביקורת מישראלים בארץ. אם מישהו רוצה לקדם את חייו האישיים והמקצועיים באמריקה, למה שזה יפריע למישהו ממדינת המוצא שלו? ההיפך הוא הנכון, שיבושם לו, או לפחות כך רואים זאת רוב ההודים, הסינים והאירופאים שחבריהם עברו לאמריקה או לכל מקום אחר.
בנוסף, לא רק שאין לישראלים שגרים באמריקה זכות לבחור בבחירות בישראל (ובצדק), אפילו הבעת דעה פוליטית נתפסת לעיתים כלא לגיטימית. ניסיתם פעם להביע דעה בפייסבוק על משהו שקורה בישראל וקיבלתם ביקורות כמו: "אתה גר בחו"ל ואומר לנו איך לחיות?! קל לתת ביקורת מהשדרה החמישית בניו יורק כשלא נופלים עליך טילים!" האמת, יש משהו בזה. אני יכול להבין את הביקורת מצד מי שנאלץ לסבול מהמצב הביטחוני ויוקר המחייה בארץ, כאשר מישהו מחו"ל אומר לו איך לחיות או מה לבחור בבחירות. מי היה שומע מה אותם "פטריוטים" היו אומרים אם היינו מקימים עיתון בישראל מהכסף שעשינו באמריקה כדי להגיד לישראלים איך לחיות ולמי להצביע…
בתוכנית "דה איזראליז" ששודרה השנה, ירון דקל מבקר את אותם "יורדים" שמעיזים להקים קהילות של ישראלים בגולה מחשש שזה יעודד "ירידה". במקום לחבק את הישראלים שעברו לחו"ל, משרד העלייה והקליטה מממן תוכניות טלוויזיה שיבקרו אותם. אם כבר מדברים על הערוץ הראשון, מעניין לציין שדווקא בראשות משרד התקשורת יושב שר שלמד את שני תאריו באמריקה וגר כאן כעשור כאזרח פרטי, לא כולל את השנים בהם כיהן כאן בתפקידים רשמיים מטעם מדינת ישראל. בין היתר הוא מכהן כיום גם כראש ממשלה.
מה שכל אלו שמבקרים אותנו לא מבינים הוא שלמרות שאנחנו גרים בחו"ל אנחנו עדיין מרגישים 100% ישראלים. כן, אנחנו לא גרים כרגע בישראל אבל אנחנו ישראלים. ישראלים רבים בסוף חוזרים לארץ ורואים את התקופה בחו"ל כחוויה שעזרה להם להרחיב אופקים ועשתה להם טוב. בקיצור, בטח נחזור עוד כמה שנים. אז בבקשה, תנו לי בינתיים לצבור קצת ניסיון בעבודה, להינות מכל מה שיש לאמריקה להציע ואולי אפילו לחסוך קצת כסף באיזה חשבון דולרים.
נתראה בארץ.
* אביב כנעני הוא מנהל שיווק, בוגר תוכנית ה-MBA של אוניברסיטת דיוק.
אביב כנעני
מומלצים
