על ההודיה
להגיד תודה על מה שיש לנו זה משהו שצריך לעשות יותר מיום אחד בשנה. תנסה, תרגישו את ההבדל
רביעי בערב, מזג האוויר הסתווי מפנה את מקומו לגנרל חורף, צעדתי לאיטי בשדרה החמישית, המדרכות צפופות ומלאות באנשים המתארגנים לקראת החג המתקרב. העיר מתפשטת מתחפושת ההאלווין ולובשת את שמלת חג ההודיה.
אני עושה את דרכי למשרד לפגוש את שי. בחור באמצע שנות הארבעים, נשוי עם שלושה ילדים, גר בבית מרווח באחד מהפרברים הנושקים לעיר, מנהל עסק בתחום הטכנולגיה עם מספר די גדול של עובדים. כל מי שפוגש את שי יראה בחור מאוד מצליח, אבל הוא לא מרגיש ככה וביקש להיפגש לבדוק "מה לא בסדר אצלו”.
הגעתי לפגישה, לפני עמד בחור די נחמד, מה שנקרא ממוצע. הסתכלתי בעיניים הכחולות שלו וראיתי שאין שם אור, הן היו כבויות.
איפה תהיה בחג ההודיה?
“עזוב, אני לא חוגג את השטויות האלה”.
מהתחלה. מה הסיפור שלך, על מה היית רוצה לשים דגש, מה המקום שאתה מרגיש שהוא כואב?
"אני לא מרגיש כואב, אני פשוט לא מרגיש, מין אדישות כזאת, אני לא יודע להסביר. כל מי שרואה אותי חושב שאני מאוד מוצלח, יש לי עסק, בית ומשפחה מאוד תומכת, אבל אני עדיין מרגיש ריק. אשתי חושבת שאולי אם נביא עוד ילד או שניסע לטיול מסביב לעולם זה ישנה את המצב, אבל אני חושב שארגיש אותו דבר בכל מקום”.
אז אפשר להגיד שזה מקום כואב? כלומר, שאתה רוצה לשנות ומרגיש שאתה לא מצליח בעצמך?
"אולי, זה לא מקום נוח. סה"כ אני מרגיש די צעיר, אבל לא הייתי רוצה לבלות את השנים הבאות ככה".
כמה זמן לוקח לשנות איך שמרגישים?
"אני לא ממש יודע, אבל נראה לי שהרבה זמן”.
בוא ונראה איך תחושה נוצרת. לכולנו יש חושים שהם כמו אנטנות, רובנו מסוגלים לראות, להריח, לחוש, לשמוע ולטעום. כאשר אחד או יותר מהחושים האלו מגורה דרך גורם חיצוני נוצרת מחשבה. המוח, שהוא המחשב שלנו, עושה חיפוש ובודק לאיזה חוש שייך "הקלט" שהתקבל. החיבור הזה יוצר את ההרגשה. איך שנרגיש באותו רגע יקבע את האופן שבו נפעל.
לדוגמא, אם עברתי ברחוב ושמעתי מישהו צועק "הצילו". מיד נוצר גירוי לחוש השמיעה. ברוב המקרים המוח עשוי לקשר את המצב לסכנה, ואז אני עשוי להרגיש בהתאם. פחד, אומץ או לקפוא במקום. נניח שאני מקבל אומץ ורץ לכיוון, אבל כשהגעתי למקום מתברר שאני נמצא על סט של סרט, דבר שקורה הרבה בעיר כמו ניו יורק. באותו חלקיק שניה עשויים להרגיש טיפה נבוכים או כועסים. עד כאן אתה מסכים שזה משהו שיכול להתרחש?
"לגמרי הגיוני".
אז אנו מסכימים שאפשר לשנות את האופן שבו אנו מרגישים די מהר, זה עניין של חלקיק שניה.
"כן, אבל איך זה קשור לזה שאני רוצה לשנות את ההרגשה שלי להרבה זמן ולא רק לאותה שניה”.
אם תתאמן מספיק להבין שיש לך את היכולת לשנות בכל רגע נתון את האופן שבו אתה מרגיש, נתמקד בלקחת אותך למקום שבו אתה בוחר להרגיש ככה ולהשאיר אותך בהלך הרוח הזה.
"אני לא מצליח להבין".
על מה אתה חש אסיר תודה? על מה אתה מודה?
הוא מסתכל למעלה, "לא יודע על מה יש לי להודות"
אתה יכול להודות על זה שאתה בריא? שיש לך קורת גג?
"אה, לזה אתה מתכוון?"
פתאום העיניים שלו נצצו והאור החסר כאילו חזר. “כן, אני יכול להודות שיש לי משפחה תומכת ואישה סבלנית ואוהבת ושהצלחתי להשיג את הבית שרציתי”.
אתה מבין שאם אנו שוכחים לעצור ולהודות על מה שיש, זה עשוי להתקבל כאילו זה מובן מאליו. אם בוחרים לא להתמקד במה שיש, באופן אוטומטי מתמקדים במה שאין, התחושה שנוצרת היא ממקום של "אין". ככל שנשארים שם יותר זמן מתחילים להאמין שזה המצב. לכן חייבים לעצור, להודות ולהוקיר על מה שיש לנו, האומה עושה זאת פעם בשנה בחג ההודיה, אולי לאומה זה מספיק, אבל לנו האנשים כנראה שלא. המפתח לאושר זה להודות על מה שיש כל יום.
שלמות זה מבחירה. .
הכותב : ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והאתה יורד ציבורי. מוסמך Mastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית. nissimsade@gmail.com
www.nissimsade.con
8549 917-225
ניסים שדה
מומלצים
