שוורים צולעים: על העונה המוזרה של שיקגו
בזמן שג'ימי באטלר ממשיך לשבור שיאים של מייקל ג'ורדן ולנפק תצוגות כדורסל מאלפות, הקבוצה שלו סובלת מחוסר יציבות ולא מצליחה להתרומם. דריק רוז דורך במקום, המאמן פרד הויברג לא הצליח להביא לשינוי ההתקפי המיוחל ואחרי חצי עונה הבולס עדיין מחפשים את עצמם
"אני מאמין בחבר'ה שלנו, על הפרקט ומחוץ לפרקט. אבל אני מאמין גם שצריך לאמן אותנו הרבה יותר בקשיחות לפעמים", פצח במונולוג פומבי מהמם נגד מאמנו פרד הויברג. "אני יודע שפרד הוא בחור נינוח ואני מכבד אותו, אבל אני מצטער - אם החבר'ה לא עושים את מה שצריך אתה צריך להיכנס בהם. גם בי".
הדברים החריפים שהשמיע לא עברו בשתיקה בתקשורת האמריקאית. הויברג, אדם חביב, מאופק ומנומס שהובא בפגרה ממכללת איווה סטייט, לא החזיר לכוכב שלו כמובן. הוא העדיף להבליג
באטלר, על פי הפרסומים, ידע כמה תקופות פחות מוצלחות גם עם טום ת'יבודו, שפינה את הכיסא בקיץ לטובת הויברג. אלא שהקשיים במערכת היחסים ביניהם - אם אכן היו - מעולם לא צפו בתקשורת. "הבולס מתקשים להסתגל לסגנון החדש של הויברג, שנוקט בגישה הרבה יותר רגועה וסלחנית", ניתח אז ניק פרידל מ-ESPN. "השחקנים אף פעם לא ביקרו בפומבי את ת'יבודו אחרי 25 משחקים, למרות כל המתח שהיה בחדר ההלבשה". בשלב מסוים הבנו שלא מדובר כאן במקרה קלאסי של 'זה או אני או הוא'. הויברג המושמץ קיבל רוח גבית מההנהלה, שהחתימה אותו בתחילת העונה על חוזה ארוך טווח לחמש שנים בסך 25 מיליון דולר, ונתנה לו את האפשרות להרגיע את הרוחות בעיר הרוחות.
בעולם של ג'ימי
מאז התקרית ההיא העונה של שיקגו לא יודעת מנוח, לטוב ולרע, ומזכירה רכבת הרים. בטווח הקרוב הפיצוץ הקטן בין הסופרסטאר לאיש על הקווים לא עזר בעצירת הסחף ההוא, אבל בהמשך התגלה כבעל השפעה לא כל-כך שלילית והוציא את שיקגו ממעטה האפאטיות שאפף אותה באותם ימים. בסוף חודש דצמבר היא התחילה להרים את הראש מעל המים עם שני ניצחונות תוך שישה ימים על טורונטו, אחת היריבות העיקריות שלה במזרח, כשהיא מסמנת 'וי' גם על בוסטון, אינדיאנה ואחרות.
ג'ימי באטלר עוד הספיק לצלוף 40 נקודות במחצית חלומית אחת במהלך ה-113:115 על הראפטורס ולשבור את שיא המועדון של מייקל ג'ורדן ("אני לא רוצה שתשוו אותי אליו", התחנן אחר-כך), אלא שמצב הרוח הטוב התפוגג לא הרבה זמן לאחר מכן. מאז הבולס הספיקו להפסיד עוד שלוש פעמים ברציפות, ולגרד ניצחון בשיניים אחרי הארכה מול פילדלפיה שלא היה מגיע לולא תצוגת 53 הנקודות הפנומנלית של אותו באטלר.
הוא אמנם בחר לדבר בסיום על קור הרוח של איטואן מור בהארכה, אבל כנראה שבלי האסרטיביות, החדירות על ג'אליל אוקפור ו-25 הביקורים שלו על הקו שיקגו הייתה נכנסת לסחרור עם הפסד שהיה יכול לייצר היסטריה מערכתית. לא בכדי הודה אחד השדרנים במחצית השנייה של המשחק ש"זה העולם של ג'ימי, אנחנו פשוט חיים בו".
באטלר אמנם עדיין סובל מתנודות ביכולת פה ושם (יום אחרי שכיכב מול הסיקרס לדוגמא נעצר על 4 נקודות בלבד עם 2 מ-11 מהשדה ב-83:77 של שיקגו לדאלאס, שבו קלעה את כמות הנקודות הנמוכה ביותר שלה העונה), אבל האמת היא שזה בלתי נמנע משחקן שעושה כל-כך הרבה ומבלה על הפרקט מדי לילה 38.1 דקות בממוצע, יותר מכל שחקן אחר ב-NBA. מי שנבחר בעונה החולפת לשחקן המשתפר של הליגה הפך לפרנצ'ייז פלייר אמיתי שלוקח על עצמו כמעט את כל המשימות ההגנתיות וההתקפיות באופן כמעט קבוע. מדי פעם הוא משאיר כדורים לרוז, אבל מעטים המהלכים החשובים שהוא לא מעורב בהם.
באטלר השתדרג העונה בלא מעט אספקטים. הוא קולע יותר (22.4 נקודות בממוצע לעומת 20.0 בעונה החולפת) ומרגיש בטוח מספיק במקום שלו כדי לייצר יותר לאחרים (4.3 אסיסטים העונה לעומת 3.3 אשתקד). מבין השחקנים בעמדה מספר 2 בליגה, הוא שני רק לג'יימס הארדן במדד היעילות.
גאסול ורוז בירידה
את הליגה שהתפתחה לנו העונה אפשר לחלק במחצית הדרך לכמה דרגי איכות. בראש עומדות גולדן סטייט וסן אנטוניו, בגלקסיה משלהן. מתחתיהן ניצבות קליבלנד ואוקלהומה, מפוצצות בכלים וכישרון אבל גם תלויות מדי בכוכבים שלהן ועדיין לא לגמרי מחוברות. שכבה אחת למטה אפשר למצוא קבוצות טובות מסדר הגודל של טורונטו, ל.א קליפרס, דאלאס ושיקגו.
אלא ששיקגו גרסת 2015/2016 (נכון להיום במקום הרביעי במזרח) בטח לא נמצאת בחלק העליון של התת-קבוצה הזאת, בעיקר מכיוון שכרגע היא עדיין לא מבינה לגמרי מה היא רוצה מעצמה ושמה עדיין את רוב הביצים שלה על באטלר ורוז. במקביל, קשה לומר שתהליך הגדילה המרשים שעבר על באטלר עבר באותה מידה גם על שיקגו כולה, גם אם על פי הבדיקה הרשמית של ה-NBA היא המותג שעושה הכי הרבה כסף מגופיות אחרי גולדן סטייט.
ב-ESPN עשו השבוע ניסוי. לוק נוקס ערך השוואה מעניינת בין השלישיות המובילות של קבוצות הליגה, בחן אותן על פי מדד ה-PER וניסה להבין איזה טריו הוא היעיל ביותר. שיקגו של באטלר-רוז-גאסול דורגה רק במקום החמישי בקונפרנס שלה. השלישיות של מיאמי, טורונטו ואטלנטה נמצאו אפקטיביות יותר, כשאנתוני-פורזיניגס-וויליאמס של הניקס נשפו בצווארם של באטלר ושות' מהמקום השישי.
זה רק מראה שפרט לכוכב הגדול, משהו לא נדבק בקאדר של הויברג ומתחבר לידי קבוצת פלייאוף עמוקה, כמו ששיקגו בעצם מתיימרת להיות השנה והתיימרה בעונות קודמות. הרבה מכך קשור לדריק רוז, שלא מצליח להיכנס לקצב וכבר הספיק לפספס כמה משחקים, בנוהל, הפעם בגלל פציעות בברך ובעין. העניין הוא שבכלל לא בטוח ששיקגו טובה פחות בלעדיו (למרות שבמשחק האחרון מול הווריוס רוז ובאטלר קלעו יותר מהספלאש בראדרס של האלופה).
סטטיסטית, לאורך זמן ולמרות המופע שלו הלילה מול גולדן סטייט, העונה הוא אחד משחקני ההתקפה הפחות יעילים ב-NBA ולא הופך את שיקגו לקבוצת התקפה שוטפת ושמחה כשהוא לא נעדר או מתאושש מאיזושהי פציעה. מה גם שה-MVP לשעבר לא היה שותף לתקופה המוצלחת יותר שלה בתחילת החודש, ומספרית גם נותן לה פחות ביותר דקות על המגרש בהשוואה לאשתקד.
פאו גאסול המזדקן ממשיך להבריק ולהיות סוג של מנהל משחק מעמדת הפורוורד, אבל באופן טבעי סובל גם הוא מירידה בתפוקה ונכון להיום גם לא מתחייב על כך שיישאר ביונייטד סנטר בקיץ.
ג'ואקים נואה אולי ייעדר לתקופה ארוכה אחרי פציעה בכתף, אך גם כשהיה כשיר לא טרח להסתיר את חוסר שביעות רצונו מהשיטה של הויברג. כשהוא שמר על זכות השתיקה, לא היה מי שיזכיר לו שלא מילא חלק בריצת ששת הניצחונות של הקבוצה במהלך העונה (מתוך שבעת המשחקים האחרונים שלו שיקגו הפסידה שש פעמים וגברה רק על הסיקרס). עד שנדע האם שחקן ההגנה של 2014 יעזוב בסוף העונה בטרייד לקבוצה אחרת, לפחות נהנה יותר מהביצועים של הרוקי בובי פורטיס, שמראה ניצוצות של שחקן מיוחד בזמן הלא רב שקיבל להוכיח את עצמו. השאלה אם זה יספיק לאורך זמן.
ברמה ההגנתית, שיקגו של ת'יבודו דומה לשיקגו של הויברג - וזה מעולה. רק שהויברג הובא העירה לא כדי לשמר את הקיים, אלא כדי להוסיף עליו אלמנטים התקפיים חדשים לארסנל. בפועל שיקגו הלכה אחורה בהיבט הזה ומציגה התקפה חורקת ולא מהודקת שמתבססת, כבר אמרנו, קצת יותר מדי על הרפרטואר של באטלר. היא מדורגת רק במקום ה-23 במדד היעילות ההתקפית, ירידה של 13 מקומות (!) לעומת 2014/2015.
כשהיריבות שלה, לעומת זאת, נעצרות על פחות מ-100 נקודות - ועד עכשיו זה קרה לה 20 פעמים – היא מתייצבת על מאזן של 2:18. המשימה לטווח הקרוב והרחוק מבחינתה תהיה להמשיך לשמור על נתיבים סגורים לטבעות, אבל גם למצוא יותר מדרך אחת כדי לעשות סלים מול יריבות איכותיות. אחרת, העונה שלה עוד עלולה להיגמר בטעות עם העפלה לסיבוב הראשון בפלייאוף - וזהו.
לפנייה לכתב/ת 
