סרבנים - לכלא: בית הדין הוא לא אושיית פייסבוק

    "ושוב נמנע בית הדין לשלוח לכלא סרבן גט, כפי שהחוק מחייב. צר לי לקלקל את החגיגה: אני בספק רב האם השימוש בשיימינג ישיג את התוצאה הרצויה. שיימינג מתאים יותר לרבני קהילות, ולא לערכאה שאמונה על ענייני המעמד האישי בישראל". בתיה כהנא דרור לא מבינה את התנהלות בית הדין הרבני

    בתיה כהנא דרור

    הנה עוד אבסורד בתיאטרון האבסורדים של הדמוקרטיה הישראלית. כדי שאישה תחשב גרושה מבעל אלים ומתעלל, יש להפעיל את גבאי בית הכנסת השכונתי: בבית הדין הרבני התגאו בסנקציות שהפעילו בפרסום שמו של סרבן הגט ד"ר עודד גז מאוניברסיטת תל אביב - ושכחו שאת השיימינג לסרבני גט המציא רבנו תם לפני 900 שנה, כאשר לא עמדו לרשותו כלים של הכנסת סרבני גט לכלא.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

     

    אלא שכיום המצב שונה לחלוטין. בשנת 1995 חוקקה מדינת ישראל חוקקה חוק שמאפשר לכלוא סרבני גט אפילו בצינוק. לפני מספר שנים הובלנו ב"מבוי סתום" שינוי חקיקה יחד עם (ח"כ לשעבר) עתניאל שנלר, הקובע כי בית הדין הרבני מחויב לדון בסנקציות נגד סרבן הגט, כולל באפשרות לשלוח אותו לכלא, חודש לאחר שקבע שעליו לתת גט לאשתו, והגט לא ניתן.

     

    עוד בנושא סרבן הגט עודד גז בערוץ היהדות :

     

    צר לי לקלקל את החגיגה: אני בספק רב האם השימוש של בית הדין הרבני בשיימינג, ישיג את התוצאה הרצויה. מניסיון, אנשים בעלי פרופיל של סרבני גט דוגמת הד"ר גז, שבטוחים בצדקת דרכם – לא נרתעים גם משיימיניג.

     

    בילוי קצר בבית המעצר כואב גם לסרבנים קשוחים

     

    מה שבטוח זה שבית הדין הרבני הפסיד לא מעט נקודות במאבק על שמירת כבודו ההולך ופוחת, במסגרת השיטה הדמוקרטית הנהוגה בישראל. המהלך "היצירתי" שמגיע לאחר ארבע שנות עגינות, הוא בעצם מהלך של סנקציה חברתית המתאימה לקהילה המקבלת על עצמה את מרות רבניה. לא לבית דין שיש לו מונופול על נישואים וגירושים בישראל, ועל קיום פסקי הדין שלו עצמו.

     

    הלו, זה בית משפט פה?

    בית הדין מטיל את האחריות על הציבור הרחב - וספציפית על חבריו של הסרבן וקהילתו. הוא דורש

    מחבריו של הסרבן שלא יאמרו לו שלום, ומגבאי בית הכנסת - שלא יעלו אותו לתורה.

     

    האם זה מה שאנו מצפים מבית המשפט? האם כך אמור בית משפט להוציא לפועל את פסקיו שלו? ומה אם חבריו של הסרבן כן ידברו איתו? ומה אם בשלב זה יעלמו עקבותיו? מדוע בית הדין מתנער מאחריותו כלפי האישה המסורבת גט, ואינו מפעיל את הסנקציות העומדות לרשותו - ובראשן כליאתו המיידית עד למתן הגט? מדוע בית הדין מתנהג כאילו הוא אושיית פייסבוק, ונזקק לשיימינג כאשר יש באמתחתו שורה של כלים מעשיים לביצוע נגד סרבני גט לא היום, אלא כבר לפני 4 שנים?

     

    שיימינג הוא כלי לגיטימי בהחלט, אבל מתאים יותר לרבני קהילות בעלי סמכות וולונטרית, ולא לערכאה שאמונה על ענייני המעמד האישי בישראל.

     

    סחטנות במסווה של ניסיונות שכנוע

    לצערי, מקרה זה מעיד על הכלל, שכן בית הדין נמנע באופן שיטתי לשלוח לכלא סרבנים גם כשהנסיבות ברורות וניתן לפסוק זאת חודש לאחר חיוב הגט, כפי שהחוק מחייב. רק לאחר שנים רבות ולעיתים נדירות, נשלחים סרבנים לכלא, ולרוב זה נמצא כאקט יעיל. בילוי קצר בבית המעצר כואב גם לסרבנים קשוחים.  

     

    וזה מה שהיה לבית הדין לומר לנו בעניין (צלמים: חגי דקל ואורי דוידוביץ')

     

    החשש הבלתי מוצדק מ"כפיית גט", הוא המונע מהדיינים (גם הטובים ביניהם) את שליחתו של הבעל לכלא, מה שמביא להמשך המצב הסחטני במסווה של ניסיונות שכנוע.

     

    אם לא הייתה סובלנות כלפי סירובו של הבעל לתת גט; לו היה מועבר מסר חד-משמעי באמצעות סנקציות - יש להניח שהתופעה הייתה נכחדת. בכך שסרבנים נשלחים לכלא במסורה ולעיתים נדירות בלבד, בית הדין עצמו עושה "יד אחת" עם סרבן הגט, ומאפשר את הסחטנות.

     

    אם בית הדין מתייחס לעצמו ברצינות כרשות השופטת (ובמקרה זה גם המבצעת), יואיל ויתכבד לנהוג לפי החוק, כמי שמחזיק בידיו את הסמכות החוקית לשלול את חירותם של סרבנים.