"ג'ונגל אמיתי לא יכול להיות מיוזיקל לילדים"
המשימה המורכבת ביותר שעמדה בפני ג'ון פאברו בעיבוד הלייב-אקשן ל"ספר הג'ונגל" היתה לאזן בין סיפור המקור של רודיארד קיפלינג מהמאה ה-19, לקלאסיקת האנימציה של דיסני מהמאה ה-20, בשילוב מיטב הטכנולוגיה של היום. התוצאה מרהיבה, אבל אפלה יותר: "יש פחד, וגם הומור". ראיון
כשהיה בן חמש נשלח רודיארד קיפלינג לפנימיה באנגליה. עד אז הוא גדל בבומביי היכן שזכרונותיו הראשוניים, אותם יעלה על הכתב שנים לאחר מכן, היו זכרונות של "יום חדש, אור וצבע ופירות זהובים וסגולים שהגיעו לי עד לכתפיים". 25 שנים לאחר מכן, הסופר הבריטי חזר אל הדימויים האלה שהיו עדיין צרובים עמוק בזכרונו וכתב אוסף סיפורים תחת הכותרת "ספר הג'ונגל" (1894), שהפך לעבודתו הידועה ביותר.
ב-1967 אימצו אולפני דיסני את הסיפורים של קיפלינג לסרט אנימציה לילדים בבמויו של וולפגנג רייטרמן, סרט שהפך לאהוב באופן מיוחד. אין בו כמיהה לנסיך על הסוס הלבן שיגיע, אין חיות קטנות ומתוקות שיעזרו עם נקיון הבית. במקום זה יש שירים בלתי נשכחים, ווייב ג'אזי מגניב, סכנות במרחק נגיעה. ויש גם את מוגלי ובאלו הדוב, בגירה הפנתר השחור, לואי מלך הקופים וגם שיר-חאן הטיגריס. כל אלו שוחזרו 49 שנים אחרי לכדי עיבוד מחודש - פוטו-ריאליסטי בשילוב לייב-אקשן, בהובלת ג'ון פאברו המוכר לנו כבמאי "איירון-מן" ו"שף". גם הוא מודה כי היה קשה לאזן בין הטכנולוגיה לסיפור המקורי.
"מהרגע שהוחלט שאנחנו עושים את החיות בצורה הכי ריאליסטית שאפשר כי מדובר בסרט לייב-אקשן, הבנו שלא ניתן יהיה לעשות מיוזיקל לילדים", אומר פאברו בראיון לקראת יציאת הסרט שנערך בלונדון, "החומרים שהכי הדליקו את דיסני, כשהם שכרו את שירותי, היו החומרים המקוריים של קיפלינג שהם יותר אפלים ועם הרבה יותר סכנה, והם היו מוכנים להיפרד מהאנימציה הקלאסית".
אחרי שעבד על שני סרטי "איירון מן", פאברו למד ש"זה לא מה שקיים בחומר המקורי שהוא החשוב ביותר, אלא הדבר שאתה הכי קשור אליו" - כפי שהוא מסביר. "אני חושב שבגלל הדור בו גדלתי, כזה שהיה מושפע מאוד מהסרט המצויר, רציתי להתייחס אליו כמה שאפשר, מבלי לבגוד בטון של הסרט שאנחנו עושים".
לכן פאברו כתב רשימה של רגעים ותמונות שעלו לו כשהוא נזכר בסרט האנימציה של דיסני. לרשימה נכנסו השיר של באלו הדוב "Bear Necessities" בליווי האימאג' של מוגלי יושב על הבטן של באלו כשהם שטים בנהר, הסצנה של בגירה הפנתר כשהוא מוצא את מוגלי התינוק, לואי מלך הקופים ושירו "I Wanna Be Like You", והנחש קאא בעל העיניים המהפנטות. "את הרגעים האלה ידעתי בוודאות שאני צריך להכניס בצורה כלשהי למרות שחלקם לא הופיעו בסיפורים המקוריים של קיפלינג, כמו קינג לואי ושלל דימויים שמתארים את מערכת היחסים בין מוגלי לבאלו", הוא מסביר.
"הרגעים והדמויות האלה נטועים כל כך חזק בזכרון של אנשים שאסור היה לוותר עליהם. צריך היה לעשות את זה בצורה חכמה. אז רציתי לכלול מוזיקה אבל, לא רציתי לשים יותר מדי ממנה על מנת שזה לא יהפך למיוזיקל, והיינו צריכים למצוא גם את הטון הכללי שנבע מסיפוריו של קיפלינג ולעדכן אותו. למזלי, היה לנו מספיק זמן להתנסות עד שהגענו לטון מתאים שתיקשר יותר עם סרטי דיסני אחרים כמו "פינוקיו" ו"מלך האריות" שהיו לכל המשפחה ולא רק לילדים. יש בהם חלקים מפחידים אבל בלי אלימות מפורשת על המסך. יש פחד, חרדה וגם הומור ורגש שישמרו על האיזון הנכון. לא פשוט".
אז בפועל, למעט מוגלי, הסרט הזה עשוי כולו אנימציה, מאוד משוכללת וריאליסטית, עם המון אפקטים. ופאברו וחבורת המוכשרים שאיתו (חלקם מפיקסאר) בראו את הג'ונגל ואת החיות כולן. חלק מהבעות הפנים של החיות הושתתו על הבעות פניהם של השחקנים שנתנו לחיות את קולם וצולמו בזמן ההקלטות. פאברו היה די בטוח במה שיכול להשיג והוא גם ידע שיוכל להחזיק עם זה את הצופים. "רציתי את החיות כמה שיותר טבעיות. רציתי שזה ירגיש כאילו אנחנו עושים סרט טבע דוקומנטרי", הוא מבהיר, "הנקודה הכי חשובה היתה שזה לא יראה מזויף".
פאברו מקבל ביקורות משבחות גם על בחירת השחקנים לסרט. העבודה של השחקנים שנתנו את קולם (ואת הבעות הפנים שלהם) לחיות היא נהדרת. בן קינגסלי מגלם את בגירה הפנתר, ביל מארי את באלו, אידריס אלבה את שיר-חאן, לופיטה ניונגו את ראקשה הזאבה, כריסטופר ווקן את לואי האורנג אוטנג וסקרלט ג'והנסון את קאא הנחש. הבמאי מודע להצלחה המסחררת של הליהוק, אולם נדמה שזה לא מפתיע אותו. "אני די טוב בזה", הוא אומר, "החלק הקשה הוא לא להחליט מי מתאים לגלם את מי, אלא להביא את האנשים לעשות את התפקיד".
את מי היה הכי קשה לגייס לפרויקט?
במקרה שלנו, היה קשה במיוחד להשיג את ביל מארי (שמגלם את באלו). לבן אדם אין אפילו טלפון וזאת לא שמועה, זה אמיתי לגמרי. אז שלחתי מלא מכתבים, רדפתי אחרי אנשים שאני יודע אנשים שיש להם קשר איתו ובסוף קיבלתי ממנו שיחת טלפון. למזלי, הצלחנו להשיג את כולם לסרט הזה, וברגע שאתה מגייסאת הטאלנטים שרצית, אז אתה כמו שף שקנה את החומרים שלו בשוק איכרים. יש לך את החומרים המשובחים ביותר וקשה לדפוק את המנה".
את בן קינגסלי צירף פאברו בדרך נגישה יותר, כשפנה אליו במסיבה שהתקיימה לפני טקס גלובוס הזהב. "הוא בא וישב על הספה לידי והציע לי את בגירה, ואני חושב שלפני שהוא סיים את המשפט כבר אמרתי כן", נזכר השחקן הבריטי הוותיק. "הפרויקט הזה מביא שילוב מושלם של פאברו, קיפלינג, דיסני יחד עם כל המקורות שהם יכולים להשתמש בהם, וכל זה כדי ליצור חוויה שהיא לא פחות ממושלמת".
"זה מדהים לראות את התוצאה", אומר קינגסלי בן ה-72, זוכה האוסקר (זכה על תפקידו ב"גאנדי", שכמו מוגלי גם הוא בן לעם ההודי). "אני יודע שהבעות הפנים שלי הוטמעו בפניו של בגירה, אבל אני לא יכול לזהות את עצמי בו, וזה נהדר כי אני אוהב לאבד את עצמי לחלוטין בתוך הדמות. אבל אני כן יכול לראות שנדמה כאילו החיות עצמן מדברות וזה פשוט נפלא".
לקינגסלי היה חשוב שהסרט נאמן במידה רבה לסיפורים המקוריים של קיפלינג. "חייבים שיהיו אור וצל בסיפור טוב לילדים, וקיפלינג כתב סיפור נהדר. זו הדרך הנכונה להכין ילדים לבגרות, באמצעות סיפורים, למרות שנדמה לעיתים שאנשים שוכחים מזה. הגרסה של פאברו מאוד קרובה למה שקיפלינג שם על הנייר. החלקים האפלים של הסרט מבוצעים בצורה יוצאת מן הכלל, ואז יש גם את החלקים המוארים. הסרט מובא בצורה כל כך לא מתנשאת מצד אחד ולא מתיילדת מצד שני".
הדמות העיקרית סביבה סובבים בגירה, באלו ושאר חיות היער הוא הילד מוגלי, אותו מגלם ניל סתי - בן להורים רופאי שיניים מניו יורק, שזו לו חווית המשחק הראשונה. כשהחלו הצילומים ניל היה בן 9, כיום הוא בן 12. הוא ראה את הסרט המצוייר רק כששמע שהוא הולך לעבור אודישן ומיד התאהב בו ובדמות של מוגלי. "זה לא סרט רגיל" הוא אומר, "יש בו הכל, יש בו טוב ויש בו המון רע והמון סכנות. ומי לא היה רוצה לחיות בג'ונגל כשהחברים הכי טובים שלו הם דוב ופנתר. זה נראה לי חלום".
את התפקיד קיבל סת'י לאחר שהמורה לריקוד שלו חשבה שכדאי לו להיבחן: "לא חשבתי על משחק לפני זה. זה היה האודישן הראשון שעשיתי אי פעם ומסתבר שהם מאוד אהבו את זה. אני גם יודע שהם ראו די הרבה ילדים לפני אז כנראה שהספיק להם והם החליטו ללכת על משהו שהיה הכי קרוב למה שחיפשו.
את הצילומים של הסרט סת'י סיים כבר לפני שנתיים. בזמן שעבר מאז פאברו וצוותו עבדו על כל החיות ועל הג'ונגל. "בצילומים הייתי די לבד, ובמקום החיות היו אנשים בחליפות כחולות שהחזיקו בובות ביד שלהם, והייתי צריך לדבר לבובה. כל מה שרואים בסרט חוץ ממני בעצם לא היה קיים, אז הם היו חייבים לייצר את החיות, את הנופים, את הכל. החוויה לא היתה לי מאוד מוזרה, כי זה סוג המשחק היחיד שאני מכיר. לא עשיתי שום דבר אחר לפני זה. עכשיו אני מחכה לעשות משהו יותר מסורתי. אבל כשראיתי את הסרט הייתי ממש בשוק. לא חשבתי שזה יראה ככה. זה פשוט מדהים לדעתי".
ואיך הרגישה חווית השירה עם באלו?
"מוגלי הרי גדל בג'ונגל, עם זאבים וחיות והוא לא יודע מה זה שיר, אז איך הוא יכול להיות הזמר המושלם? פשוט עשיתי מה שיכולתי. זה יצא מגניב וזה מה שחשוב".
