אני לא סינדרלה / על האליפות של לסטר

הסיפור המדהים של לסטר, אלופת אנגליה הטרייה, הוא לא סיפור סינדרלה. הוא חולק לא מעט קווי דמיון עם אותה אגדה מוכרת, וכמוה גם הוא מתאר מעבר מרגש מאשפתות למלוכה, ובכל זאת הוא אחר לגמרי.

כי סינדרלה המקורית היא הרי תוצאה של כישוף, וכשמדובר במקבילותיה הספורטיביות היא כמעט תמיד משהו רגעי וחולף במפעלי גביע שונים ומשונים. לסטר, שבתום קמפיין בן עשרה חודשים זכתה בליגה הכי תחרותית ועשירה בעולם, כנגד כל הסיכויים והתחזיות, היא הרבה יותר מסינדרלה. היא הכי אמיתית שיש. בלי כישופים ובלי טריקים.

ובדיוק בגלל זה כדאי שלא נסתפק במחיאות כפיים. כי הסיפור שסיפקה העונה הזו בפרמייר-ליג, מהגדולים שידע הכדורגל העולמי אי-פעם, הוא לא סיפור על חולשת הגדולות, אלא על גדולת הקטנות. הסיפור של הקבוצה כולה ובפרט של השחקנים, שמרביתם ידעו בעיקר כשלונות לאורך הקריירה, הוא כזה שאפשר וצריך ללמוד ממנו הרבה. גם אם אתם לא עוסקים בספורט.

לסטר היא שיעור באמונה, בביטחון עצמי, בחשיבותה של עבודה קשה וביתרונותיה העצומים של עבודת צוות. היא שיעור לכל אדם שחווה נפילה ושקל לוותר על החלום שלו, לכל מי שחשב שהוא לא טוב מספיק ופחד לשאוף גבוה. היא שיעור בכך שכמעט הכל אפשרי, לא משנה עד כמה הוא נראה בלתי מושג וכמה נמוכים הסיכויים. אחרי הכל, סוכנויות ההימורים קבעו שהסיכויים לקיומה של המפלצת מלוך-נס גבוהים מסיכוייה של לסטר לזכות בתואר.

(צילום: רויטרס)

(צילום: getty images)

אתמול התכנסו השחקנים בסלון אחד כדי לחגוג את המאורע ההיסטורי, ומספיק לבחון רק כמה מהחוויות האישיות שלהם כדי להבין את גודל הסיפור (ובהתאם, את גודלו של השיעור).

ג'יימי וארדי לא דרך בליגה מקצוענית עד גיל 25, דני דרינקווטר ומארק אולברייטון נזרקו מקבוצות האם שלהם בטענה שלא היו טובים מספיק, כריסטיאן פוקס שוחרר משאלקה בחינם כי כבר לא היה בו צורך. לווס מורגן הדביקו את התואר "הבלם הגרוע בפרמייר-ליג", לקלאודיו ראניירי קראו הלוזר הנצחי ועל קספר שמייכל אמרו שהוא לעולם לא יצליח לצאת מהצל הגדול של אביו.

ותראו אותם עכשיו. רובם לא יהפכו לסופרסטארים גם אחרי הזכייה הסנסציונית הזו, אבל זה בדיוק היופי. כי דווקא מאנשים כאלה - אמיתיים, אולי אפילו מעט "פגומים" - קל יותר ללמוד דבר או שניים. כי הם ההוכחה החיה לכך שהכל אפשרי, שהפסגה היא תמיד בהישג יד, ושגם שועלים יכולים להיות ראש לאריות. וזו כבר חתיכת אגדה.