פחות רקטות, יותר מנהרות: חמאס מתכונן לצוק איתן 2

האם חמאס שיקם את כוחו במלאות שנתיים לצוק איתן ? וכיצד הוא מתכוון לנהל את המערכה הבאה? ניתן לראות שבארגון למדו את הטעויות והפיקו לקחים אחרי מאמץ ארוך ומעמיק שנעשה בארגון ובזרוע הצבאית שלו. נראה כי חמאס הפנים את העובדה שהנשק שעליו הוא הסתמך בשלוש המערכות הקודמות - ירי רקטי ומרוץ לייצור רקטות בעלות טווח של עשרות קילומטרים - כבר רלוונטי פחות ויעיל פחות, בשל הצלחתה של כיפת ברזל להתמודד מול האיום.

ערב מבצע צוק איתן הייתה הזרוע הצבאית של חמאס בנקודת הפתיחה הטובה ביותר שלה מאז הקמתה. חמאס הצליח לייצר ארסנל רקטות מכובד בייצור עצמי, אחרי שהקים מעין גרסה משלו לתעש. ההערכה היא שבפתיחת המערכה עמדו לרשותו כמה אלפי רקטות, מרביתן קצרות טווח, ועוד 300-200 רקטות לטווח של בין 45 ק"מ ל-160 ק"מ.

בגזרה התת-קרקעית עמדו לרשות חמאס 31 מנהרות התקפיות לפחות, שחצו את הגדר לישראל. מנהרות אלה נחשפו והושמדו, אולם כבר אז העריכו כי מנהרות התקפיות נוספות לא התגלו. ההערכה הזאת התבררה כנכונה עת מנהרה התקפית נחשפה לפני שבועות ספורים - וזו כבר הייתה מוכנה לשימוש בימי צוק איתן.

הפגנת כוח של חמאס בעזה לפני כמה חודשים(צילום: EPA)

תחילת יולי: הפצצת מוצב של חמאס בעזה, לאחר ירי רקטה(צילום: EPA)

סיכול הברחת חליפות צלילה לרצועה(צילום: רשות המעברים במשרד הביטחון)

חמאס נכנס למערכת צוק איתן עם תוכנית צבאית סדורה, אך מכת הפתיחה שתכנן לא יצאה אל הפועל, בשל חילוקי דעות קשים בין הדרג הצבאי למדיני בנוגע לעיתוי שלה. מכת הפתיחה אמורה הייתה לכלול חדירה גדולה יחסית של חמושים למטרה בשטח ישראל (סביר שאזרחית כמו יישוב סמוך לגדר), לייצר מקסימום נפגעים ולשוב לרצועה עם בני ערובה. מלבד זאת תוכנית האש של חמאס כבר הייתה ידועה מראש, והתנהלה לפי הספר.

במהלך הלחימה ניסה חמאס לאתגר את כיפת ברזל בעזרת ירי סימולטני של רקטות מרובות לעבר מטרה אחת, אך גם שיטה זו כשלה. אך חמאס רשם שתי הצלחות: הראשונה - הירי לכיוון נתב"ג שהביא לפגיעה בשגרת התעופה האזרחית הבינלאומית לישראל. השנייה - ירי מרגמות לעבר יישובי עוטף עזה שגרם לנזקים משמעותיים ולפגיעות כואבות בעורף ובקרב חיילים בשטחי כינוס. סביר שחמאס כבר לא ישים את כל יהבו על המערך הרקטי במערכה הבאה, למעט בשתי הגזרות הללו. זה לא אומר שלא יהיה ירי רקטי לריכוזי אוכלוסייה במרכז הארץ ובערי החוף הדרומיות, אולם סביר שהוא יפחת בשל התשובה הישראלית שניתנה לכך.

חמאס השלים בשנתיים האחרונות את חילופי הגברי בקרב אנשיו שנפגעו במבצע הקודם. מוחמד שבאנה מונה לתפקיד מח"ט רפיח, במקום ראאד אל-עטאר שחוסל בצוק איתן. מוחמד סינוואר החליף את מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בדרום הרצועה, מוחמד אבו שמאלה. סינוואר הוא אחיו של יחיא סינוואר, משוחרר עסקת שליט שנע כיום בתפר שבין הזרוע המדינית לצבאית ומשמש מעין שר ביטחון של חמאס ברצועת עזה.

נראה כי במערכה הבאה ינסה חמאס להעביר באופן נקודתי את הלחימה לתוך שטח ישראל תוך שימוש קטלני יותר במנהרות ההתקפיות שעומדות לרשותו. חפירתן נמשכת כל העת. גם אימוני יחידות הקומנדו הימי של הארגון התגברו בשנתיים האחרונות ביתר שאת כדי לנסות ולהפעילן באופן נרחב יותר במערכה הבאה, אחרי שפעיליהן הצליחו במהלך המערכה, לחדור לחופי ישראל סמוך לקיבוץ זיקים דרך הים.

ככלל, חמאס הצליח בשנתיים האחרונות לשקם את יכולותיו שנפגעו בזמן צוק איתן ולייצר כמות אמל"ח שמתקרבת לזו שהייתה ברשותו ערב המבצע, אך זה עדיין לא מספיק מבחינת הארגון משום שהוא מחפש את האס הבא של המערכה הבאה – כזה שלא היה לו במערכה שלפניה. כך היה בין עופרת יצוקה לעמוד ענן (רקטות שיכולות להגיע למרכז הארץ) ובין עמוד ענן לצוק איתן (מנהרות התקפיות ורקטות בעלות טווח של 150 ק"מ).