בעיירה החרבה: יצאה מההריסות עם מעיל הבן שנהרג

טיפסנו במעלה ההר לאמטריצ'ה. מרחוק ראינו כוחות הצלה עומדים בצד הדרך. כשהתקרבנו זיהינו שהם מפירנצה. פגשנו בלוקה בנדטו, שגר בעיירה סמוכה שלא נפגעה אבל מכיר טוב את אלו שכן נפגעו ברעידת האדמה ובדיוק חזר עם אספקת מזון לאלו שנשארו בעיר. הכניסה הראשית לאמטריצ'ה נחסמה אחרי רעידת האדמה, וחיכינו שניידת משטרה תוביל אותנו לדרך חלופית.

אם מקבלת את המעיל של בנה שנהרג(צילום: יערית רחמים)

לוקה מעריך שיש כאלף נעדרים. בקיץ העיירה מתמלאת בתיירים ובמשפחות איטלקיות שיש להן בית קיץ באזור, ומטיילים שמגיעים לפארק הלאומי הסמוך. לכן לא ניתן לדעת באופן מדויק מי היה בעיר בזמן הרעש. עד כה נהרגו 247 בני אדם. הפצועים קל פונו לבתי חולים בעיירות הסמוכות. מי שנפגע קשה יותר פונה במטוס לבתי חולים ברומא.

בדרך לאמטריצ'ה עברנו בין העיירות הסמוכות סאן ויטוריו ומונטה ראלה. אמטריצ'ה הייתה מלאה בכוחות הצלה וביטחון שהגיעו מכל רחבי איטליה. לוקה הזהיר שעדין יש רעשי משנה וגם הרגשתי אותן בהמשך. יצאנו מהרכב.

שום תיאור באף כתבה לא יביע באופן מדויק את ההרס העצום שנגלה לעיניי. באיטליה הערים מועדות לפורענות והיא רוויות היסטוריה של רעידות אדמה. הקשות ביותר היו בלאקווילה בשנת 2009 ובמסינה בשנת 1908, אז מצאו את מותם יותר משישים אלף אנשים.

אחד המקומות הבודדים באזור ששרדו את רעידת האדמה אמש היה מרכז הספורט באמטריצ'ה, שהפך לקורת גג עבור חלק מהניצולים ומקום חלוקת למזון ומצרכים נוספים שנתרמו מכל רחבי איטליה. כולם, כולל כוחות ההצלה והניצולים, נהרו אליו כדי לשתות את הקפה של הבוקר אחרי הלילה הקשה. הלילה הפכו המכשירים של חדר הכושר למיטות עבור אנשי ההצלה. על אחד מהם זיהיתי שוטר קרביניירי, הוא היה כולו מאובק ותשוש. כף רגלו השמאלית היתה יחפה וחבושה.

כל מה ששרד את קריסת הבית בסלסלה(צילום: יערית רחמים)

ישנים באולהים אחרי הרעש(צילום: יערית רחמים)

(צילום: יערית רחמים)

(צילום: יערית רחמים)

(צילום: יערית רחמים)

את הלילה העברתי באמטריצ'ה האפלה. גם הלילה נשמעו רעשי משנה, אחרי הרעידה הקטלנית שהחריבה את העיירה כולה. בשעת בוקר מוקדמת התעוררתי לרעש הדחפורים. כוחות ההצלה עובדים כל הזמן ומחפשים ניצולים. הסיפורים הקשים ממשיכים לזרום. ילדה חולצה בחיים מבין ההריסות. אם ובתה נמצאו ללא רוח חיים. בעיירה אבלים, ומקווים שאולי ימצאו סימני חיים. בין הבתים הרחבים התמונות קשות מאוד.

בדרך למרכז העיירה רואים שרידים של בית שרק שלד הכניסה נותר על כנו. בהריסות בניין אחר אפשר לראות בבירור את האמבטייה, המטבח וחדר השינה. גם המראה נשארה במקומה. בכניסה למרכז ההיסטורי מוצבת לה הכנסיה שנפגעה.

נעמדתי בסמוך ולפתע החלו זעקות אם, שבנה נמצא בין ההריסות וביקשה ממנה שתגיע לזהות את גופתו. אחרי כמה דקות היא חזרה ואחזה בזרועותיה מעיל לבן. כנראה מזכרת אחרונה מבנה האהוב. זעקות השבר שלה קרעו את הלב.

(צילום: יערית רחמים)

(צילום: יערית רחמים)

(צילום: יערית רחמים)

רעידת האדמה החריבה את רוב הבניינים עד היסוד. על ספסל פגשתי את סימונה, שגר במילאנו. הוא החזיק בידיו את כלבו וסיפר שסבתא שלו ובן זוגה גרו ברחוב הראשי, אומברטו פרימו, ועדיין לכודים בין ההריסות.

זוג אחר שגר בעיירה, ריטה ודינו, סיפרו שמשפחתם לא נפגעה אך העיירה קטנה כל כך שכולם מכירים את ההרוגים והפצועים. "נהרגו כל כך הרבה וביניהם גם ילדים ומשפחות שלמות. הורים, ילדים. כולם מתחת להריסות", אומר דינו. "הרבה ילדים באו לחופשת הקיץ כדי להיות עם סא וסבתא. ההורים נשארו ברומא".

ליד החורבות עמדה אישה והתבוננה על מה שפעם היה ביתה. על כל ההריסות עמד ארון שכוחות ההצלה הוציאו ממנו מסמכים לתוך מה שנראה מרחוק כציפיות לבנות של כרית. לצדה הייתה גם סלסלה עם פריטים אישיים. חיים שלמים שמתנקים לתוך סלסלה לבנה. זה מה שהצליחו להציל.

כוחות ההצלה הרבים ממשיכים לעבוד ללא הרף. פגשתי בג'אקומו, כבאי, שכבר היה במצבים כאלו בעבר לאחר רעידות אדמה. שאלתי אם הצליח להגיע לניצולים, בקול שבור הוא ענה: "הפעם לא, הפעם כולם היו מתים".