זוגיות עם הורים גרושים? רק אם אתם נדיבים

יש שתי תכונות שיהרסו לכם את הקשרים בפרק ב': חוסר נדיבות של הלב וקנאה. לעומת זאת, רוחב לב ופרגון הן התכונות שיביאו אתכם לפסגות מופלאות במערכות היחסים הללו. דעה

מיכל איסט אלון
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

יש מריבות שאנחנו לא סולחים עליהן ומתקשים לשחרר אותן, גם אם חלפו עשר שנים מרגע הפגיעה. כל עוד הפצע לא הגליד ולא היתה מחילה של הלב, הכעסים יצופו בהזדמנות הראשונה. הפעם היתה זו מריבה שלכאורה נסבה סביב מקרה של "התקמצנות" של בן הזוג.

צילום: shutterstockרוחב לב ופרגון יעזרו לכם לצלוח את הקשר החדש (צילום: shutterstock)
 

אותה "התקמצנות" או כפי שהיא כינתה זאת - "הוא לא מבין את הצרכים שלי", הובילה את האישה לחשוב מעט על אותו אירוע, כשלאחר מכן, היא אמרה לבן זוגה את המשפט הבא: "אתה יודע משהו? בחיים לא תוכל להיות הורה שלוב-חורג. אין לך את נדיבות הלב שלי יש כלפי הילדים שלך". הוא, בתגובה, לא נשאר חייב וענה: "אל תדאגי, אין לי שום כוונה כזו. בגלל זה התחתנתי עם רווקה ולא עם גרושה".

 

הדברים האלו אמנם נשמעים לא משהו כרגע, אני מתארת לעצמי, הגם שנאמרו בלהט המריבה הזוגית, אבל כן ניתן ללמוד מחלופת העקיצות הזו מסר חשוב אחד: לא לכולם מתאים להיות 'הורים שלובים', וכדאי לקחת את זה בחשבון כאשר אנו בוחרים את בני הזוג המתאימים לנו ולילדים שלנו בפרק ב'. רוחב לב ופרגון הן תכונות מהותיות להצלחת הקשרים האלו, בוודאי כשיש ילדים קטנים בתמונה.

 

הורים שהתגרשו הופכים להיות מגוננים יותר ודואגים יותר לילדיהם, ולרוב זה קורה בתקופה הראשונה (שיכולה לקחת כמה שנים) אחרי הגירושים. כל בעיה או קושי עם הילד שלהם, יכולה להפוך למשבר שמיד יחזיר את הגירושים שעברו בחזרה לחייהם. כדי להצליח להתמודד עם המשברים האלו, הם צריכים לידם בני זוג תומכים, שיכולים לעזור להם להרגיש שהם דואגים לילדים שלהם, ולא כאלו שידחפו אותם לפינות ויתנו להם את התחושה שהם צריכים לבחור צד - או בבן/בת הזוג או בילדים.

 

בני זוג קנאים וחסרי נדיבות תוך זמן קצר ילחיצו אותם ויתנו להם תחושה שהם בתחרות עם הילדים שלהם. סביר, אם כן, שקשרים כאלו יקבלו תפנית בעלילה, וכבר ראיתי אהבות גדולות שהסתיימו במפלות כואבות גם אחרי הרבה שנים ביחד.

 

מיכל איסט אלון על ילדים של אחרים 
 

כשאני אומרת רוחב לב ופרגון, אינני מתכוונת לקניית מתנות חסרת גבולות או לפרגן לבני הזוג שלכם סופ״ש עם הגרוש/ה שלהם בחו״ל (על אף שזה יכול להיות נחמד כשכולם ביחסים טובים). הכוונה שלי היא באמת לרוחב לב ופרגון שמגיעים מפתיחות הלב ומההבנה ששום דבר שקורה אינו בא על חשבונכם, ושהילדים של בני הזוג שלכם לא צריכים לסבול כל הזמן בגללכם. אם לפשט את זה ממש, כוונתי לרוחב לב ופרגון שמגיעים מביטחון עצמי אמיתי.

 

האם אפשר לזייף תחושות? בהחלט ראיתי מקרים כאלו, בעיקר בתחילתם של קשרים מהסוג הזה. אבל לאורך זמן, זה אינו מחזיק מים וזה יצוף בשנייה שתנסו לעשות מהלך יותר גדול כמו נסיעה משותפת לחו״ל עם הילדים, ארוחת ערב משפחתית, או רחמנא ליצלן – תעברו לגור ביחד.

 

מה כן כדאי לעשות אם בכל זאת רוצים להישאר בקשרים הללו? אני מציעה להתחיל בהכרה במגבלות שלכם. לאחר מכן, השתדלו לרצות את השינוי בכל מאודכם. לא מדובר כאן ברוע, מדובר כאן בפחדים - ועל פחדים בהחלט ניתן לעבוד. אם לא, אני פשוט ממליצה לקבל את העובדה שאף אחד לא מושלם ומלכתחילה להתרחק מקשרים כאלו. או כמו שאמרה לי חברה לפני שבוע: "אני בחיים לא יכולתי להיות אמא חורגת. להתמודד עם הילדים שלי זה תיק מורכב דיו, אז עם של אחרים?! לא תודה".

 

מיכל איסט אלון - ייעוץ לזוגות ויחידים בפרק ב׳ ולמשפחות משולבות