כל המציל נפש אחת

החובה המוסרית להציל אדם הנמצא בסכנת חיים מופיעה כבר בתנ"ך. בשום מקום לא כתוב שהוא חייב להיות יהודי

יורם יובל
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

מה תהיה מוכן לעשות כדי להציל את חייו של אדם שאתה לא מכיר? האם תנסה לעזור לו, או שתניח לו למות ותמשיך בדרכך? למרבה ההפתעה, התשובה המדעית היא: תלוי כמה אנשים יש מסביב. אם אתה לבד, גדל הסיכוי שתחלץ לעזרתו. אבל אם יש עוד אנשים סביבך, סביר הרבה יותר שלא תנקוף אצבע וגם הם לא.

 

הכלל הזה, שנבדק בעשרות מחקרים, נקרא "אפקט הצופה מן הצד", The bystander effect. את השם הציעו לפני כמעט 50 שנה ג'ון דרלי וביב לאטנה, שני פסיכולוגים חברתיים, שגם מצאו את הראיות הראשונות לנכונותו. הם הראו שאנשים טובים ומוסריים לא יעשו דבר כדי להציל אדם הנמצא בסכנה, במצבים שבהם יש עוד עדים למצוקתו חוץ מהם. וכאשר הם ממש ממהרים – הם לא יעזרו לו גם אם הם לבדם.


 

מה, באמת? אין מצב. אנחנו הישראלים לעולם לא ניתן לאדם חסר ישע לגסוס מול עינינו בלי שננקוף אצבע לעזור לו. זה פשוט לא ב-DNA שלנו. כדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו: "עם ישראל הוא עם מיוחד. אנחנו ערבים זה לזה. כמו שאמרו חכמינו, כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו".

 

על המילה "מישראל", ועל מה שעומד מאחוריה, עוד אגיד כמה דברים בהמשך. ובאשר לערבות ההדדית שלנו, אז ככה: ב-6 במאי 2007, קצת אחרי השעה 14:00 בצומת אזור על כביש 44, פגע מערבל בטון ברוכב הקטנוע משה חי-ישראלי. הוא הועף מן הקטנוע אל הכביש, נפצע, ונשאר לשכב באמצע הצומת, חשוף וגלוי לעין כל. עשרות נהגים עברו על פניו, עקפו אותו ואת הקטנוע ההפוך שלו, והמשיכו בדרכם. מצלמת אבטחה תיעדה את מספרי לוחיות הרישוי של הנהגים הרבים שהאטו לשנייה, הביטו באדם השרוע על הכביש, והמשיכו לנסוע. משה חי-ישראלי מת מפצעיו, והנהגים האלה הפרו את החוק.

 

החובה המוסרית לסייע לאדם הנמצא בסכנת חיים מופיעה בדת היהודית כמצווה בספר ויקרא (י"ט, ט"ז): "לא תעמוד על דם רעך". בנצרות היא מתבטאת במשל השומרוני הטוב – האיש שלא היסס להגיש עזרה לאדם שלא הכיר, שהיה מוטל פצוע לצד הדרך היורדת מירושלים ליריחו.

 

במדינות רבות בעולם קיימות גרסאות של "חוק השומרוני הטוב". אבל חוקי השומרוני הטוב אינם מיועדים להגן על הקורבן - הם מיועדים להגן על השומרוני! הצורך בהם התעורר בעקבות מקרים שבהם רופאים, וסתם עוברי אורח, שנחלצו לעזרת אדם בסכנה, נתבעו לאחר מכן בידי עורכי דין זריזים, על נזקים שאולי גרמו בשוגג לאדם שאותו ניסו להציל.

 

בעקבות זאת התמעטו השומרונים הטובים, ורופאים חלפו על פני תאונות דרכים מבלי לעצור ולהגיש עזרה. כדי לתקן את המצב נחקקו במדינות רבות חוקי השומרוני הטוב, המעניקים לאדם שנחלץ לעזרת אדם אחר, שלא במסגרת תפקידו, הגנה מפני תביעות נזיקין נבזיות.

 

בישראל, לעומת זאת, קיים חוק מיוחד, אולי החוק הכי יפה בספר החוקים שלנו. זהו "חוק לא תעמוד על דם רעך תשנ"ח-1998", ולפיו "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו".

 

נכון שזה יפה? לא דורשים ממך לזנק לתוך דירה בוערת כדי להציל את התינוק הכלוא בה, אבל כן דורשים ממך לעשות משהו, לפחות להזעיק את מכבי האש. זה בעצם מובן מאליו: אסור לראות אדם מדמם למוות בלי לנסות לעזור לו. על החוק חתום, בין היתר, ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. אבל מי שיזם וניסח את החוק היה חבר הכנסת חנן פורת, מראשי המתנחלים וממנהיגי המפלגה הדתית לאומית, שנקראת היום "הבית היהודי".

תמונה כלליתהרמב"ם. תפילת הרופא

זה הזמן לחזור למילה "מישראל" שבדברי ראש הממשלה נתניהו. כי כך הוא אמר, "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו". ראש הממשלה לא לבד. יש רבים בינינו שאומרים בגלויאו במרומז שזוהי חובהקדושה לנסות להציל את חייו של יהודי – אבל לא את חייו של מי שאינו יהודי. חלק מן המנהיגים הסבורים כך שייכים, ולא במקרה, למפלגת הבית היהודי.

 

אנחנו חיים היום בעידן של שנאה בין יהודים לערבים, ושנאה מביאה למוות. המורה הדורס מאום-אל-חירן, שעדיין לא ברור אם דרס בכוונה או בשוגג, דימם למוות במשך 20 דקות מבלי שאיש הושיט לו עזרה. אילו חנן פורת המנוח היה יודע זאת, או שומע את מה שאומרים היום חלק (רק חלק) ממנהיגי מפלגתו, אין לי ספק שהיה מתהפך בקברו.

 

דווקא היום כדאי שנקשיב לדבריו האמיצים של חנן פורת, כאשר הגיש את חוק "לא תעמוד על דם רעך" לאישור הכנסת. הוא אמר שהחוק דרוש "על רקע מקרים מצערים מאוד שהיו בשנים האחרונות, ועל רקע רצון לקבוע נורמה שמעגנת את המוסר היהודי, הקובע 'לא תעמוד על דם רעך'. אינך יכול לעמוד מנגד בשעה שאתה רואה את חברך נמצא בסכנה. וחברך הוא אדם באשר הוא אדם, יהודי כגוי, כל אדם באשר הוא, גדול, קטן, איש, אישה, עליך להושיט לו יד ולהציל אותו".

 

ולידיעת ראש הממשלה: במשנה תורה, ספר שופטים, הלכות סנהדרין י"ב, ז', קובע הרמב"ם, גדול הפוסקים, ש"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם - ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא". כלומר, נפש היא נפש היא נפש. "נפש יהודי" זה יפה מאוד, וזה להמנון הלאומי ולחוק השבות, אבל זה לא קריטריון להצלת חיים.

 

יש נוסחים של המשנה והתלמוד שבהם אכן מופיעה המילה "מישראל", ממש כמו אצל ראש הממשלה. אבל בנוסחים המוקדמים ביותר היא אינה קיימת, ובדיון על הנוסח הנכון קובעים ענקים כמו הרב ישראל שטיינזלץ ופרופ' אפרים אורבך שהפרשנות היהודית הנכונה היא - אדם הוא אדם הוא אדם.

 

הרמב"ם היה לא רק מנהיג גדול ויהודי גדול, אלא גם רופא גדול. ובתפילת הרופא, המיוחסת לו, הוא מבקש: "זכני להביט על כל סובל הבא לשאול בעצתי כעל אדם, בלי הבדל בין עשיר ועני, ידיד ושונא, איש טוב ורע. את האדם בצר לו - הראני רק את האדם".

 

office@yovell.co.il