זעם בעקבות תחקיר המורים המחליפים: "מזלזלים בשלום ילדינו"

אין ספור תגובות מאנשי חינוך הגיעו אלינו אתמול (יום ב') בעקבות התחקיר שחשף את הקלות הבלתי נתפסת שבה כל אחד יכול להפוך למורה מחליף. במהלך היום הגיעו גם עשרות תגובות זועמות מהורים מבוהלים. "זה מזעזע, אין מילים", אומר גיא יארניצקי, יו"ר הנהגת ההורים העירונית ביבנה ואבא לארבעה. "מצד אחד ברור שמצוקת כוח האדם גדולה ועוד אין ספור תירוצים, אבל בשורה התחתונה לא מעניין אותי מי האשם. צריך להבין: מדובר בדבר היקר לנו מכל. מדי בוקר אנו מפקידים את הילדים במקום שאמור להיות הבטוח ביותר. לא מעניין אותי מי אשם, המערכת חייבת לתקן את עצמה לאלתר. אני מקווה שיערכו את הבדיקה הזאת מספר פעמים בשנה ושלהבא התוצאות יהיו אחרות לגמרי".

פורום ועדי ההורים היישוביים שלח אתמול מכתב לשרת המשפטים איילת שקד ולשר החינוך נפתלי בנט בדרישה לחייב את בתי הספר לקלוט מורים, גם מחליפים, רק לאחר שהתקבלה תעודת היושר שלהם. "הבוקר נחשפנו לתחקיר בו כתבים של ידיעות אחרונות ו-ynet נכנסו ללא שום בדיקה על עברם ללמד בכיתות", כתבו בפנייתם. "המצב לפיו במערכת החינוך יכול להשתלב עבריין מורשע כמורה מחליף חייב להשתנות באופן מיידי. מה גם שהמידע נמצא אצל רשויות החוק וכל שנדרש הוא תיאום בין המערכות", הוסיפו.

אריאלה שטרנבך. בלי הכשרה ובלי ניסיון

"מה שהטריד אותי בתחקיר הזה זה שלא היה בית ספר אחד שפעל לפי הנהלים", אומרת אימא לתלמידת כיתה א' ממרכז הארץ. "זה מלמד על עומק ההפקרות ועל העובדה שהמקרה של אותו בחור הוא לא מקרה יוצא דופן". אותו בחור הוא, כמובן, שאול שמאי, שנעצר בשבוע שעבר לאחר שתלמידות כיתה ב' התלוננו שפגע בהן אחרי ששימש מורה מחליף בבית הספר בו הן לומדות. "יותר מזה", ממשיכה האם, "זה מלמד על זלזול ורשלנות בהגנה על הילדים. אני די סומכת על המערכת, אבל אחרי פרסום הכתבה והתוצאות שלה זה בהחלט מעלה שאלות ומדליק נורה אדומה".

מה אתם, כהורים, יכולים לעשות מול המצב כמו שהוא עכשיו?

"הכי חשוב מבחינתי זה להיות קשוב לילדים עצמם ולמה שהם אומרים. אנחנו קבוצה של כמה הורים ששואפים ליזום איזשהו מהלך מול מנהלת בית הספר כדי להביא את הנושא הזה לידיעתה ולדרוש שבית הספר יקפיד על הכללים ויבצע בדיקה הרבה יותר מעמיקה".

נועה טל. ארבע שעות בלי בדיקה

אבל במשרד החינוך, עושה רושם, עוד לא ממש הבינו מה הבעיה, וגרוע מכך: לא בטוח שהם עצמם סגורים על הנהלים. גורם אחד במשרד הסביר שככה זה, ולא הבין על מה הרעש. גורם אחר הסביר שבניגוד למה שנאמר בדיון בוועדת החינוך של הכנסת לפני ארבע שנים אין שום צורך בניסיון או אפילו בהכשרה כדי להיות מחליף. בפועל, הסבירו לנו, כל מה שצריך זה להיות חלק מ"המאגר".

המאגר המדובר כולל רשימה של מאות גברים ונשים שמשמשים באופן קבוע כמורים מחליפים. לרובם, אגב, אין שום הכשרה פורמלית בהוראה. כשבית ספר נדרש להתמודד עם היעדרות של מורה, על ההנהלה מוטלת המשימה לבחור מישהו מהמאגר ולבקש ממנו להגיע למלא מקום. כדי להיכנס למאגר, הסביר גורם במשרד, צריך לעבור תהליך הרשמה בבתי הספר, ומאותו רגע מדובר בעצם בתעודת הכשר.

שאול שמאי, החשוד במעשים מגונים בתלמידות כיתה ב'

ההנחה הייתה שאפשר לסמוך על מי שמופיע ברשימה שהוא אינו פדופיל או עבריין. יש רק שתי בעיות קטנות: האחת, כפי שהוכח במקרה של שאול שמאי, שגם אנשים עם עבר פדופילי יכולים להיכנס למאגר. הסיבה לכך היא שבבתי הספר לא עורכים בדיקות רקע על מורים ומסתפקים בתעודת יושר. כך שגם אדם שהורשע בעבירת מין יכול להוציא תעודה כזו, במידה שעל העבירה חלה התיישנות. תעודת יושר גם לא תגלה אם ישנו הליך משפטי באשמת פדופיליה שעדיין מתנהל. השנייה, כפי שהתברר מהתחקיר: כל אחד יכול להיות מורה מחליף גם מבלי להיכנס למאגר. צריך רק לרצות.

"מאלתרים, וזאת התוצאה"

"בגדול, צריך להיזהר לא ליפול למלכודת של האשמת הש.ג.", אומר איש חינוך ותיק, שעבד בעבר במשרד החינוך. "להאשים את מנהלי בתי הספר שכשלו בבדיקה זה קל מדי. יש כאן מנגנון בעייתי שדוחק מנהלים מעולים לקבל החלטות פחות טובות. כל צורת העסקת המורים בעייתית. מי יכול להיות מורה ומי לא זו שאלה רחבה מאוד, שהכתבה הזו מאירה רק מרכיב אחד בתוכה, ובעיקר מלמדת שיש כאן בעיות עומק שדורשות טיפול".

הממצאים שעולים בתחקיר חמורים בגלל כל כך הרבה סיבות שקשה לדעת מהיכן להתחיל. ברוב המקרים, כפי שמודים גם במערכת החינוך, למורים המחליפים אין שום רקע וניסיון בהוראה. כך, הם בעצם משמשים בכיתה כבייביסיטר של התלמידים, ובעצם אינם מתקדמים איתם בחומר הלימודים. התוצאה: עשרות אלפי שעות לימוד שפשוט נזרקות לפח — שעות לימוד שעלותן מוערכת במיליוני שקלים.

מילוי מקום? רק תבואי

ישראל סובלת זה שנים ממצוקת כוח אדם במערכת החינוך. על אף השיפור במשכורות, בזכות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", מי שאינו חלק מהתוכניות הללו מסתפק בפירורים. המורים המחליפים, מן הסתם, אינם חלק מהרשימה, ולכן המשכורות שלהם נמוכות. וכשמאוד לא משתלם להיות מורה מחליף, המבחר קטן יחסית. "צריך להבין שאם יש לי שתיים, שלוש, או חמש מורות חולות ביום, אין לי ברירה אלא לנסות למצוא את התחליף הכי מהיר", הסביר אתמול איש חינוך מבית ספר במרכז הארץ. "אי אפשר להאשים את המורות, כי הן לא יכולות לדעת שהן תהיינה חולות. ולהשאיר את הילדים לבד זו לא אופציה. לכן מאלתרים, וזאת התוצאה".

דברים דומים אמרה בתחקיר אתמול סגנית מנהלת בית הספר "בן צבי" בקריית עקרון. "המצוקה קשה", היא הסבירה. "אני מעסיקה פה מורים מחליפים במשרה מלאה מרוב שאנחנו זקוקים להם. בדרך כלל מגיעות עקרות בית שזקוקות להשלמת הכנסה, אבל כשיש סטודנטים לחינוך - זה מצוין מבחינתנו. גברים, נשים, זה לא משנה. אנחנו צריכים מורים מחליפים כל הזמן".

כמעט כל הכתבים שהשתתפו בהכנת התחקיר היו תלמידים לא כל כך מזמן. זה אולי סובייקטיבי, אבל אף אחד מהכתבים לא זוכר שאותו לימדו כל כך הרבה מורים מחליפים. "אני לא יודע לומר בוודאות שמבחינה סטטיסטית המצב היום קשה יותר, אבל זו בהחלט התחושה", אומר איש חינוך ותיק. "כמי שמלמד כבר עשרים שנה, אני מרגיש שהרבה יותר קשה היום ללמד, שהמקצוע שוחק יותר מתמיד, שהתלמידים פחות ממושמעים. אבל יכול להיות שכל דור אומר את זה על קודמו, ושאני עושה אידיאליזציה להיסטוריה. אני מניח שזה קשור גם למספר ימי החופשה של המורים, ולשאיפה לחולל מהפכה בתחום. להיות מורה זה מקצוע מאוד שוחק, ובניגוד לדעה שמאוד רווחת בציבור — העבודה לא מסתיימת בתום יום הלימודים, אלא נמשכת גם אחר הצהריים ובערב. מורה טוב צריך לדאוג לתלמידים שלו 24 שעות ביממה, לדאוג לחינוך שלהם ולעתידם, לוודא שגם בבית הם מוגנים. זה תפקיד עם המון אחריות".

איתי אילנאי. סגור שעות בחדר בלי השגחה

מורה בבית הספר "עופרים" בירושלים נתנה הסבר אחר למצוקה ולכמות המדהימה של מורים מחליפים במערכת. "הסגנית צריכה למצוא מי שיחליף, נוצר מצב שלפעמים היא מבקשת אפילו ממורות להגיע ביום חופשי, או כאלה בשעות שהן לא מלמדות, בשעות שהייה או פרטניות, להיכנס ללמד. וזה בעייתי כי באופן עקרוני אסור לעשות את זה, אבל כולם עושים את זה כי אין ברירה. למורה יש 30 ימי מחלה, זה אחד הדברים היחידים שהם יתרון במערכת ההוראה".

מנהלי בתי הספר, כמו גם המורים, אינם הכתובת. הם באמת מתמודדים בתנאים כמעט בלתי אפשריים, ומנסים לשרוד בג'ונגל על שם מערכת החינוך בארץ. מי שאמור לדאוג לשינוי ולהסדרת המצב הוא משרד החינוך. "סביר להניח שעכשיו יחדדו את הנהלים, ובמשך שבוע־שבועיים עד סיום שנת הלימודים יקשיחו קריטריונים", אומרת בלגלוג מורה באחד מבתי הספר שאליהם נכנסנו, "אבל כל עוד לא יימצא פתרון מערכתי, הכשלים יימשכו ושום נוהל או כסת"ח או ספין של המשרד לא יעזור".

שחר חי. "לא שאלו אפילו איך קוראים לי"

הכיתה שיצאה משליטה

על פי החוק היבש, כל אדם זכאי לקבל משכורת על עבודתו. אין מתנדבים. גם "סטודנטים שזקוקים לשעות הוראה בשביל התואר", כמו שהצגנו את עצמנו, זכאים לתשלום על עבודתם. בפועל, בחלק גדול מבתי הספר שאליהם נכנסנו כלל לא טרחו לדבר איתנו על התשלום או לנסות להסדיר אותו. הרי אפילו לשאול לשמנו לא טרחו לעיתים, ובוודאי לא לבקש תעודות זהות.

בחטיבת הביניים "נחשון", למשל, הציגה אותי סגנית המנהל מלכתחילה בפני התלמידים (בלי שהתנגדתי — י"ש) כמתנדב. יוצאי דופן היו בית הספר "שחקים" במועצה האזורית גזר ובית הספר "רבין" בהוד השרון, שם גם התבקשנו למלא שלושה טפסים שונים שכוללים עשרות שאלות, כדי לקבל את התשלום כנדרש.

אדיר ינקו והתלמידים. ניסיון מקצועי? איש לא שאל

גורם במערכת החינוך ביקש לחלק את הבעיה לשתיים. "האחת", הוא אומר, "היא החלטת ממשלה על שינוי סדרי עדיפויות. כל עוד מערכת החינוך בישראל נמצאת בעדיפות נמוכה לעומת תחומים אחרים, משיקולים פוליטיים, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות שינוי. הבעיה השנייה, והקשה לא פחות, היא איכות המורים. יש במערכת הרבה מאוד מורים לא טובים, שנשארים בפנים רק בגלל המנגנון ששומר עליהם. מהבחינה הזאת, ארגוני המורים לא מאפשרים לעשות שום שינוי, משום שהכוח שלהם חשוב להם יותר מאשר איכות החינוך שמקבלים תלמידי ישראל".

התוצאה הבלתי נמנעת היא קריסה ערכית של מערכת החינוך. חוויית הלימוד עצמה הייתה מאתגרת, ובכמה מהכיתות הפכה לסיוט של ממש עבורנו, "המורים המחליפים". "למערכת אין כמעט שום השפעה על התלמידים", אומר בצער איש חינוך. "אלה שמקבלים בבית חינוך טוב יהיו מחונכים, אלה שלא — הופכים עבורנו את המצב בכיתה לבלתי אפשרי".

אריאלה שטרנבך. "תעשו מה שאתם רוצים"

בבית הספר "אמיר" בפתח תקווה, למשל, המצב יצא משליטה במהירות, ונראה שלאיש מאנשי הצוות לא אכפת. למשל, המנהל יוני, שלאחר שהתבקש להגיב לתחקיר תהה איך הוא יכול להיות בטוח שהכתבת שרי ערמון באמת עובדת ב"ידיעות אחרונות". כשבית הספר שלו קיבל אותה לעבודה, קצת פחות עניין אותו ואת שאר הצוות מי היא. אפילו לשמה היא לא נשאלה.

את תוצאות התנהלות הצוות החינוכי בבית הספר — ברירת המחדל של רבים מהם היא פשוט לשחרר את התלמידים המופרעים לחצר — אפשר היה לזהות בקלות בהתנהגות הילדים. עדר ללא רועה, זאת הגדרה עדינה יחסית להתנהלות בכיתה. הילדים הודיעו שהם שונאים מורים, וגם הביאו נימוקים לא רעים מבחינתם. למשל, "הם משפילים אותנו וצועקים עלינו ותמיד נגדנו".

פה ושם נרשמו מקרי אלימות בכיתה — ילדים מכיתה אחרת שנכנסו להכות תלמיד, וילד שבהתקף זעם התחיל לרוץ אחרי חברו עם מטאטא בניסיון לחבוט בו — ולא נראה שמישהו בבית הספר מתרגש יותר מדי. הם כבר רגילים, ומתייחסים לכך בשוויון נפש, על גבול ההפקרות.

שרי ערמון. שחרור תמורת התנהגות טובה

עוד תופעה שבאה לידי ביטוי בחלק ניכר מבתי הספר היא "דור הריטלין". הרבה יותר מדי תלמידים סיפרו לנו שהם משתמשים בריטלין, לצורך או שלא לצורך. כך, למשל, בבית הספר "עופרים" בירושלים ובחטיבת הביניים "נחשון" בשוהם. "אנחנו על ריטלין ואין לנו תיאבון", הסבירו לנו תלמידים באחד מבתי הספר מדוע הם אינם אוכלים בהפסקת הצהריים. "כולם כאן על ריטלין", צחקו תלמידים מבית ספר אחר. ב"נחשון", הביעו התלמידים התעניינות מוגזמת, ולמרבה הצער גם הבנה לא מועטה, בהרגלי עישון ושימוש בקנאביס לסוגיו.

"אני בטוחה שתסתדר"

כשביקשנו אתמול ממשרד החינוך לקבל תשובות את מי אפשר להעסיק כמורים מחליפים, נצמדו שם אך ורק לסוגיית הפדופילים, ושלחו חוזר מנכ"ל מפורט שדורש מבתי הספר לקבל מהמועמד להיות מורה טופס מהמשטרה שמאשר שאין לו רקורד של עבירות מין. אבל מלבד היותה בכותרות כרגע, סכנת הפדופילים היא בהחלט לא הסכנה היחידה לתלמידים. הבעיה היא החינוך שמקבלים ילדינו מצד אנשים שלא עברו שום הכשרה, אינם יודעים לעמוד מול כיתה, ויש בהם כאלה שעלולים ממש להזיק לתלמידים.

אזעקה בפתח תקווה? "המורה אמרה שתברח"

למרות פניות חוזרות ונשנות, איש במשרד החינוך אינו טורח להבהיר את עמדתו בסוגיה. מבחינתם, ברגע שהובטח שאדם אינו פדופיל — אין שום מניעה שייכנס לכיתה. הוא יכול להיות אהבל מושלם, או סתם נוכל ורמאי. הכל בסדר, תלמידי ישראל ישרדו. גם מבחינת שר החינוך, שסירב אתמול להגיב על התחקיר למרות פנייתנו, יש כנראה נושאים חשובים יותר על הפרק.

מצער עוד יותר, שגם למרבית מנהלי בתי הספר לא אכפת בכלל מה ילמדו המורים המחליפים בכיתות. גם עבורם מדובר בלא יותר מעבודת שמרטפות, אמצעי יעיל להעביר את הזמן תוך גרימת נזק מינימלי. איך אנחנו יודעים? מלבד בתי הספר "שחקים" במועצה האזורית גזר ו"תמיר" בראשון־לציון, ובניגוד לנוהלי משרד החינוך, המורים שאותם החלפנו והצוות החינוכי בבתי הספר לא טרחו להשאיר לנו חומר לימוד.

"יש לך משהו להעביר להם?" שאלה סגנית המנהל באחד מבתי הספר, "כי המורה שאתה מחליף לא השאירה כלום, אז אם יש לך איזה מערך שיעור מוכן זה יהיה נהדר. אני סומכת עליך ובטוחה שתסתדר". מה זאת אומרת "תסתדר"? אנחנו לא מורים, לא למדנו חינוך, אין לנו שום ניסיון או רקע בעמידה מול כיתה, אנחנו לא יודעים לטפל בבעיות משמעת.

בחטיבת הביניים "נחשון" בשוהם, השייכת למועצה האזורית חבל מודיעין, פשוט לימדנו את התלמידים תכנים שאולי קצת פחות יסתדרו עם התפיסה החינוכית והניהולית של בית הספר. למשל, איך מארגנים מחאה אפקטיבית נגד ההנהלה, כך שתיענה לדרישות התלמידים. הילדים אהבו מאוד את השיעור, ואפילו ביקשו עוד.

בבית הספר "עופרים" בשכונת הר חומה בירושלים נשלחנו ללמד עברית וגיאוגרפיה, ועוד שני שיעורים שטיבם יתברר במהלך היום. כדי להתמודד עם הג'ונגל, בשיעור הראשון פשוט גילינו להם את התשובות לכל השאלות. אחר כך העברנו יחד את הזמן עם הלהיט "טודו בום" של סטטיק ובן אל, כנראה החומר החינוכי הכי פופולרי בבתי הספר ברחבי הארץ. או כמו שאמר לנו אחד התלמידים: "בבית הספר יש לי הרבה מורות מחליפות בגלל שהמורות הקבועות בהיריון. הייתה לי מורה שסבלה ממחלה ולא למדנו עברית במשך חודשיים, ועכשיו אנחנו בעיכוב לעומת כל השכבה ולא מצליחים לגשר על הפער. תביני, לקח חודשיים עד שהביאו לנו מורה חדשה לעברית. זה מתסכל. כשהכיתות עשו מועד ב', אנחנו היינו צריכים עוד להשלים".