"ערות בחיי היומיום": ספר שעשוי לשנות את חייכם
ספרו של מורה הדהרמה סטיבן פולדר הוא לא מדריך רוחני שגרתי שעשוי לעורר סרקזם, אלא כזה שמחובר לחיי היומיום בישראל ולדילמות שהם מזמנים. הוא מככב ברשימות רבי המכר בזכות ולא בחסד - וכתוב בבהירות, בחמלה ובצניעות
אם זה לא נכון ולא מועיל אל תגיד את זה. אם זה נכון אבל לא מועיל אל תגיד את זה. אם זה לא נכון אבל זה מועיל אל תגיד את זה. אם זה נכון ומועיל, תמצא את הזמן המתאים". מילותיו אלו של הבודהה, המובאות בליבו של 'ערות בחיי היומיום', תקפות בוודאי גם לגבי רשימה זו, שכן, נכונה או לא, מועילה או לא, נופלת בול בטיימינג או לא - סביר שאינה תורמת לקריאה המרכזית של הספר, והיא "לחיות באופן מלא ברגע הזה". זהו הרעיון המרכזי מאחורי תרגול ה"מיינדפולנס" (קשיבות) ההולך וצובר פופולריות, וניתן להבינו היטב בעזרת דוגמה מעוררת הזדהות זו: "אנו שוטפים כלים במטבח וממהרים לסיים כדי שנוכל לקרוא ספר חשוב ורוחני על בודהיזם", בעוד שההתעוררות ממתינה לנו בשטיפת הכלים עצמה: במגע המים על עורנו, בצליל זרימתם, בקרקוש הצלחות, בהוויה".
סטיבן פולדר - מייסד ומורה בכיר בעמותת 'תובנה' להוראת הדהרמה, מנחה סדנאות ויפאסנה ופעיל שלום - מתמודד יפה עם ההתנגדויות האלו. מי שציפה למדריך רוחני המציע כלים להתבוננות פנימית מסוגרת, יקבל כאן סטירת לחי מרעננת: 'ערות בחיי היומיום' משוקע עד צוואר בחיי היומיום הישראליים ובהתחבטויות המוסריות העולות מהם - השליטה בעם אחר, תפיסת העליונות של היהודי, השואה כבסיס הפאסיבי־אגרסיבי שעליו מונח סלע קיומנו ועוד.
לאורך הספר כולו, גם במקומות בלתי צפויים, מטפטף פולדר את עמדותיו, ומזכיר שהעיסוק באתיקה ובמוסר הוא חלק בלתי נפרד מהתעוררות רוחנית: "נדרש אומץ לב על מנת לפעול ברגישות מוסרית. כך קורה למשל בסכסוך בין שני עמים, כאשר אלה המנסים לפעול למען פיוס ושלום עלולים לגלות שבני עמם רואים אותם כבוגדים", מביא פולדר סוגיות בוערות, בשילוב הסותר לכאורה של נחישות ועדינות האופייני לכתיבתו. בפרק העוסק בחשיבותן של מילים, בוחר פולדר להזכיר את "כוח מילותיו של פוליטיקאי המלבה את רגשותיהם של מיליוני אנשים, זורע חוסר ביטחון ופחד מפני אויב דמיוני או מציאותי ומסית לאלימות". הוא בטח מתכוון לנסראללה. "אם ישראל תכוון לשלום, יהיה זה בלתי אפשרי עבורה לגזול אדמה ומים מהפלסטינים, להתיישב בשטחיהם ולבנות חומת בטון על אדמתם ובין כפריהם", מעז פולדר לתהות על כוונות העומק של ישראל ומזכיר שהשלום אינו מתחיל בתוכי, אלא באמפתיה שלי לאחר.
'ערות בחיי היומיום' מחולק לשלושה חלקים (ועוד אחרית דבר יפה הכוללת ראיון שערך עמיר פריימן עם המחבר, ועוסק בדמותו של המורה הרוחני). הראשון משמש מעין מבוא וכולל תובנות הידועות בחלקן לכל מי שידו וליבו ריפרפו על מדף הבודהיזם וההתעוררות הרוחנית. החלק השני, הקרוי 'תרגול', נותן כלים למעוניינים להמשיך בדרך. שניהם נוגעים בסוגיות יומיומיות כמו כסף, מתח, תסכול, מחלות קשות, עבודה, קבלת החלטות, זקנה ומוות. החלק השאפתני והפילוסופי הוא החלק השלישי, הקרוי 'ראייה משחררת: הנוף הוא אנחנו'. כחלק מדיון תיאולוגי עומד בו פולדר על ההבדל בין התעלות - המניחה שיש משהו שהוא מעל לקיום ובכך, בעצם השאיפה אליו, יוצרת פיצול בין הקיום הפיזי לרוחני - לבין התעוררות - השהייה בתוך חוויית החיים עצמה. זו קריאה לביטול הדיכוטומיה בין המאמין לבין אלוהיו, בין הסובייקט המתפלל לאובייקט שלו, אך לא בהאדרת שני אלו או ביצירת הזדהות ביניהם, אלא בביטולם, שיתחיל בביטול העצמי, ומכאן יביא לביטול הרעיון האלוהי כנכס של אותו עצמי.
הספר הזה מתמיד ברשימות רבי המכר בזכות מלאה. כמו הערכים שהוא מטיף אליהם ("מטיף" היא ודאי המילה האחרונה שבה היה בוחר המחבר), הוא כתוב בראש ובראשונה בבהירות, בחמלה, ובצניעות - כפועל יוצא של אלו. 'ערות בחיי היומיום' יכול להיות ספר משנה חיים, אבל גם אמירות כאלה יש להשמיע בזהירות, שכן "תהיות אודות מידת הרוחניות שלי (יוצרות) אדם קטן ובעייתי".
"ערות בחיי היומיום", סטיבן פולדר, הוצאת פרדס, 218 עמודים.
הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
