לוזון צריך להתנצל כדי להנמיך את הלהבות

בשנותיו הגדולות במנצ'סטר יונייטד, סר אלכס פרגוסון נהג להחדיר בשחקניו מוטיבציה ורצון עז להצליח ולזכות בתארים כששיכנע אותם שכל העולם נגדם, וכל העולם מחכה ליום בו לא יצליחו כדי לשמוח לאידם. פרגוסון שיקר לשחקניו, אבל השקר הזה עשה אותם יותר טובים ויותר מצליחים.

"שקרן" אחר הוא ז'וזה מוריניו שהונחת בריאל מדריד כדי לעצור את השליטה המוחלטת של ברצלונה ופפ גווארדיולה בליגה הספרדית. בעונתו הראשונה מוריניו נכשל במשימה, ובמטרה להרחיק את האש מעצמו ומשחקניו הוא טען בכל הזדמנות שהשיפוט מוטה לטובת ברצלונה ורק בגלל זה היא עדיין שולטת. השקר הזה הצליח לו, האוהדים האמינו לו ויש כאלה שמאמינים עד היום.

גיא לוזון(צילום: אורן אהרוני)

גיא לוזון, מאמן מכבי חיפה, מנסה ללמוד מגדולים וליצור תחושה שכל העולם נגד הקבוצה שלו כדי להרחיק את האש מעצמו. אבל הוא לא שם לב לדבר מאוד חשוב: הוא מאמין למה שהוא אומר, באמת מאמין שהקבוצה שלו משחקת טוב. וזה לא נגמר בזה, הדבר היותר גרוע הוא שגם השחקנים מאמינים לשטויות שהוא אומר ונדבקו בחיידק, גם הם חושבים שהם משחקים טוב. הם לא הפנימו שיש למכבי חיפה אוהדים "קצת" אינטליגנטים שמבינים בכדורגל, וממש לא מאמינים למאמן ודורשים ממנו להתפטר. זה לגיטימי מבחינתם.

מי שאשם לא פחות במצב אי האמון שנוצר הוא הדובר דודו בזק, האדם הראשון שלוזון מדבר איתו אחרי שריקת הסיום של כל משחק. הדובר מתדרך אותו לקראת מסיבת העיתונאים, כמה משפטים שירגיעו אחרי הפסדים, על מה לדבר, על מה לא ומה כל עיתונאי הולך לשאול אותו. הוא עושה את העבודה שלו, הוא הכבאי של הקבוצה בזמנים שלא הולך. אבל לפעמים, מרוב ששופכים מים הכל טובע. הקללה שסינן המאמן לעבר האוהדים אחרי השוויון במשחק האחרון נגד מכבי פ"ת שווה התנצלות, ולא עוד סתם הודעת הרגעה. התנצלות פומבית יכולה להנמיך את הלהבות ולגרום לאוהדים לתת עוד צ'אנס למאמן ולשחקנים.