חטופי תימן: "לקחו את אימא בחודש התשיעי"

הוועדה לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן קיימה אתמול (שלישי) דיון מיוחד בסוגיית האימהות הקטינות שמשפחותיהן טוענות שנחטפו אך מקרי היעלמותן לא נחקרו. ח"כ נורית קורן ציינה שמדובר בנערות בנות פחות מ-18, חלקן בנות 16 ואפילו 14, שהיו אמורות ללדת אבל נעלמו מבתי חולים ולעיתים מהמעברה. "לבני המשפחה נאמר שהן נפטרו אבל עבר זמן רב עד שהמציאו תעודות פטירה", הוסיפה. "לא נאמרה להם סיבת המוות וגם מיקום הקבר לא נמסר בקלות".

רחמים קרווה, היום בדיון: "אבא ראה מיטה ריקה"(צילום: דוברות הכנסת)

בדיון הוקרן סיפורה של מרים חוברה, מתוך סדרת הפייסבוק "נביאים: מבצע עמר"ם", שתיארה כיצד נעלמה אמה ב-1949 כשמרים הייתה בת 11 עם אחות קטנה וללא אב: "אימא שלי לא הרגישה טוב ואשפזו אותה בצריף. אחרי כמה ימים כשהיא החלה להחלים הגענו אחותי ואני וראינו שהיא נעלמה. אין גופה, אין קבר, אין כלום. או שמכרו אותה או שעשו עליה ניסויים. כמו שאמרו שילדי תימן מתו - ככה אמרו שהיא מתה. יש לי אבן שחורה בלב. מה שעשו לנו יותר גרוע מהשואה".

יו"ר הפדרציה העולמית ליהדות תימן, ד"ר משה נחום, סיפר "המקרים ששמעתי קרעו לי את הלב. אב אחד הגיע עד לבן גוריון וצעק לו: 'גנבו את אשתי ואת הבן שלי וראיתי זאת במו עיניי'. בן גוריון העמיד לרשותו שוטר ורכב לחיפוש בכל הארץ והמאמצים לא הועילו. הרבנות הראשית אילצה אותו לחתום שלא היה נשוי בעבר כדי שיוכל להתחתן שוב.

"בצהרי היום הגיעו למשפחה ולקחו את האישה בחודש התשיעי להריונה בזמן שהיא מכינה ארוחת צהריים למשפחה. בעלה בא עם בנה לבית החולים ושמע שנותנים לאשתו זריקות. הוא והבן ניסו להתפרץ והמשטרה עצרה אותם ל-48 שעות. כששוחררו ממעצר ראו אותה מנותחת מכף רגל ועד ראש, לאורך הבטן עד למטה. אין בטן, ואין ילדה. כשהאבא והילד באו לקבור את הגופה, האבא יודע שצריך לשים חול בעיניים, כי מעפר באת ומעפר תשוב. כשהוא פותח את התכריכים הוא מגלה שאין לה עיניים. הוא קורע את התכריכים לאורך הבטן - אין חלקים פנימיים".

ד"ר נחום: "המקרים ששמעתי קרעו לי את הלב"(צילום: דוברות הכנסת)

חבר הוועדה ח"כ יוסי יונה ציין בדיון: "גם במשפחתי הכאב הכה. בת דודתי נחטפה, ובני דודי לא מניחים לעניין. אנחנו רוצים ריפוי וצדק. כשהדבר יקבל את הטיפול הראוי והנכון - אנחנו מאמינים שאפשר יהיה להמשיך הלאה. החברה הישראלית צריכה לעשות חשבון נפש כדי להגיע לאחדות מתוך הכרה בפרקים האפלים שלנו".

רחמים קרוה סיפר בדמעות לחברי הוועדה כיצד אמו נחטפה: "אני עליתי עם הורי מתימן ב-1949 בגיל חודש לעין שמר. לאחר שלושה חודשים אמי אושפזה בבית חולים אסף הרופא בעקבות כאבי בטן. אבי ביקר אותה באותם ימים. אחרי כעשרה ימים הוא ראה מיטה ריקה. בדקו עם האחיות והרופאים ואף אחד לא ידע להגיד היכן היא. לא היה שום שיתוף פעולה.

"אמרו לו לנסוע ולחפש אותה. אבא נסע מבאר שבע ועד טבריה ולא מצא אותה. לבסוף הציגו לנו קבר בסגולה שם טענו שאימא קבורה. לא הרגשתי כלום לקבר הזה. הגיל של האישה שטענו שקבורה בו היה כפול מהגיל של אימא שלי שהייתה בת 17 והשם גם לא היה שלה. סבתי ואבי מתו מצער. תיארו את אימא יפה כמו סבתי. הצלחתי להשיג את הכתובה של הורי והיא צמודה אלי. אני מקווה שגם אני לא אמות מצער".

הטרגדיה הכתה במשפחתו פעם נוספת כשאביו התחתן מחדש ואחד מאחיו החדשים נחטף: "אחי קיבל מכה ברגל ואמרו שצריך לקחת אותו לבית חולים שערי צדק. האימא החורגת שלי לא הורשתה להתלוות לרופאים. כשניסתה להיכנס לבית החולים לא נתנו לה. היא חיכתה כמה שעות עד ששבה הביתה ורק למחרת חזרה לבית החולים ואז אמרו לה שאחי נפטר. אחי היה בן שנה וחצי כשנחטף. כשהייתי במקרה של אחי בוועדה השופט כהן אמר: 'אני רואה שיש כאן מנגנון. זה לא ייתכן שמי שנלחם על הילד הצליח להציל אותו ומי שלא - הילד היה אבוד'. אני רואה אלפי מקרים כאלה עם סיפורים מסמרי שיער. יש לי תקווה שיהיה משהו כאן".

ח"כ קורן הבטיחה לבני המשפחות להמשיך במאמצים לחקר האמת: "אנחנו לא ניתן לפרשה לרדת מסדר היום הציבורי. אני אמשיך ואעשה דיונים בהם הסיפורים והעדויות שלכם יושמעו עד שהאמת תצא לאור".

לסדרת הפייסבוק "הנביאים" - לחצו כאן