שתף קטע נבחר

תביעת הדיבה נדחתה - הרב חויב ב-20 אלף שקלים

פסק הדין שהוציא בית המשפט המחוזי שימח את נשות "קולך": הוא ביטל את החלטת בית המשפט לחייב את הפסיכולוגית איילת וידר-כהן, בהוצאות בסך 7,000 שקלים בעקבות פרסום כי רב מוכר הטריד מינית, לכאורה - ואף חייב את הרב בהוצאות המשפט. השופטים הבהירו כי קיימת חובה מוסרית מצד הארגון שעוסק בתופעת ההטרדות המיניות בקרב המגזר, לפרסם את המידע לקהל הרלוונטי

ארגון "קולך" המעודד הגשת תלונות ושיח פומבי סביב נושא הפגיעה המינית בקרב קהילות דתיות, קיבל חיזוק מבית המשפט, שקבע כי הארגון לא פעל באופן שגוי כאשר פרסם שרב מוכר הטריד מינית, למרות שלא נקבע כי הטריד בפועל.

 

<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

 

אתמול (יום א') הוציא בית המשפט המחוזי פסק דין, במסגרת דיון בערעור שהגישו שני הצדדים על פסק דין קודם בתביעת לשון הרע, שהגיש הרב הנילון נגד נשים דתיות חברות "קולך", ומתייחס למסכת משפטית מסועפת שבמרכזה ארבעה פרסומים שונים מטעם ארגון "קולך" ומטעם שתיים מנשות הארגון, פרופ' חנה קהת והפסיכולוגית איילת וידר-כהן.

 

קראו עוד בערוץ היהדות:

 

הטענה המרכזית בפרסומים - שאחד מהם אף הועלה בקבוצת הפייסבוק "גם אני פמיניסטית דתייה ואין לי חוש הומור" - הייתה כי הרב הנילון מארגון "ראש יהודי" הטריד מינית, לכאורה. בנוסף לכך בפרסום - אחד מבין ארבעה - נרמז כי אין המדובר במקרה בודד של הטרדה מינית מצידו.

 

בעקבות הפרסומים תבע הרב את ארגון "קולך" ושתיים מהפעילות שבו בתביעת לשון הרע וטען כי הפרסומים הסבו לו נזקים כלכליים משמעותיים.

 

לפי פסק הדין, במרכז הפרסומים עמדה תלונה של צעירה ששמה חסוי, שטענה כי הרב הטריד אותה מינית במסגרת מפגש שקיימו לאחר הרצאה שנשא. התלונה הועבר להליך בירור שבסיומו הוחלט על הטלת מגבלות שונות בנוגע להרצאות שהרב ימסור בעתיד, לצד השעיה ממרכז "ראש יהודי".

 

חובה מוסרית לפרסם הטרדות מיניות

השופטים הבהירו כי הפרסומים פגעו ברב, אך ציינו בהחלטתם כי אלה התבססו, בין היתר, על תוצאות הבירור שערכו הכותבות באותה העת, מבלי לקבוע האם התקיימה הטרדה בפועל אם לאו. השופטים הוסיפו שקיימת חובה מוסרית מצד הארגון שעוסק בתופעת ההטרדות המיניות בקרב המגזר הדתי לפרסם את המידע לקהל הרלוונטי. יצוין שגם מפסק הדין עולה כי ההטרדות, לכאורה, שיוחסו לרב, עוסקות באמירות מילוליות שהחליף עם המתלוננת לגבי חיי המין האישיים שלו.

 

השופטים ביטלו את החלטת בית המשפט לחייב את אחת המפרסמות, הפסיכולוגית איילת וידר-כהן, בהוצאות בסך 7,000 שקלים - וקבעו כי טענת תום לב של כלל הפרסומים השונים לא הופרה. מנגד, חייב בית המשפט את הרב בהוצאות המשפט של ארגון "קולך" ושל הפרופ' חנה קהת ואיילת וידר כהן, שיוצגו על ידי עו"ד ריקי שפירא רוזנברג, בסך 20 אלף ש"ח.

 

פרופ' קהת מסרה בתגובה: "פסק הדין הזה מתווה דרך לציבור. בית המשפט הוכיח שהחוק מגן על מי שפועל למיגור האלימות המינית".

 

וידר-כהן בירכה על פסק הדין, ואמרה כי הוא "חשוב ומהווה עדות לחשיבות המאבק בהטרדות מיניות. הצלחנו להוכיח שפעלנו מתוך אחריות ציבורית וחברתית, והצלחנו להוכיח שאי אפשר להשתיק את המתלוננות ואת מי שנאבקות בהטרדה מינית".

 

"יש בפסק הדין אמירה ברורה שיידוע אודות קבלת תלונות על הטרדה מינית איננה לשון הרע, וזה מסר חשוב מאין כמותו. כי יידוע והתרעה מונעות פגיעות נוספות ומצילות נפשות".

 

עו"ד יעל רוקמן, מנכ"לית ארגון "קולך - פורום נשים דתיות", אמרה כי "פסק הדין מדבר בעד עצמו.  אנו מברכות על החלטת בית המשפט המקבל את כל טענותינו, באומרו כי עומדת לנו טענת 'אמת דיברתי' וטענת 'תום הלב'. פעמים רבות מרחפת עננת תביעת ההשתקה מעל ראשיהם של נפגעות ונפגעים ומקשה עליהם להתלונן. מי ייתן ופסק דין זה יהווה תמרור אזהרה לפוגעים מפני שימוש בכלי זה. מי ייתן ופסק הדין יהווה ציון דרך לנפגעות ונפגעים לחשוף את סיפורם לאור השמש המחטא, ובכך לסייע ולהזהיר את הציבור".

 

עורך דינו של הרב: ההגנות שנתן בית המשפט - טעות

הרב הגיב מצדו כי "בית המשפט המחוזי קבע באופן נחרץ את מה שאמרתי לכל אורך הפרשה: מעולם לא הטרדתי מינית. כך גם כתב הרב יעקב אריאל שהדברים הובאו בפניו. מפרסמי הדיבה נגדי - שפרסמו את השקר הזה לפני למעלה מעשר שנים - לא עשו זאת בתום לב.

 

"בפסק הדין האחרון, בהגנת תום הלב, קובע בית המשפט כי פרסומן היה שקרי אך, בזמנו, הוא 'חסה תחת הגדרת תום לב'. כיום ברור לכולם כי אמירות אלו הינן לשון הרע, כפי שכתב בית המשפט".

 

בא כוחו של הרב, עו"ד מרדכי וויס, אמר בתגובה: "בעניין האלמונית, לאחר שבית המשפט השלום שמע את עדותה, הוא קבע בפסק הדין המתוקן באופן פוזיטיבי שלא הייתה הטרדה. בהבנת עניין זה טעה בית המשפט המחוזי באופן ברור.

 

"לעניין שאר התלונות, נקבע כבר בפסק הראשון שהן עדויות שמיעה שאי אפשר לבסס עליהן כלום. גם בית המשפט המחוזי קובע... שאין כל ממצא לגבי אמיתות התלונות. כלומר, אם יש תלונות, אזי אין לגביהן שום עדות או הוכחה. למעשה בעניין התלונה היחידה שנבדקה, הממצא הוא שלא הייתה כל הטרדה.

 

"לגופן של ההגנות שנתן בית המשפט המחוזי למשיבות - מדובר בטעות של בית המשפט המחוזי, בניגוד גמור לכל הפסיקה בדיני לשון הרע".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גיל יוחנן
איילת וידר-כהן
צילום: גיל יוחנן
מומלצים