מוות מיידי במערה: סוד "השער לגיהנום" נחשף

כל בעל חיים שהגיע לשם מת במקום, ואילו בני האדם לא נפגעו כלל: זה קרה במערה באסיה הקטנה לפני 2,200 שנה וכעת סבורים המדענים כי פענחו את התעלומה. ענן מרוכז של פחמן דו-חמצני הוא שגרם לחנק של אלו שנשמו אותו.

הרומאים האמינו שהמערה הקטלנית, בעיר הייראפוליס השוכנת בטורקיה של ימינו אנו, היא השער לגיהנום. היא שימשה להקרבת קורבנות לאל השאול פלוטו, בין היתר של שוורים. השוורים הובלו על ידי אנשי דת סריסים לשער פלוטו, הפלוטוניום. אתר העתיקות התגלה על ידי ארכיאולוגים איטלקים ב-1965 ונחפר שוב לפני חמש שנים על ידי ארכיאולוגים מאוניברסיטת סלנטו שבאיטליה.

שחזור דיגיטלי של המתחם

בזמן שאנשי הדת הובילו את השוורים למבנה, הסמוך למקדש אפולו ששימש בעת ההיא את האורקל המקומי, הצופים ראו את האדים מביאים את החיות אל מותן. "החלל מלא באדים עד שבקושי אפשר לראות את הקרקע. כל חיה שנכנסת פנימה מתה מיידית. הכנסתי לשם דרורים ותוך רגע הם נשמו את נשימתם האחרונה ונפלו", כתב ההיסטוריה היווני סטראבו, שחי לפני 2,000 שנה.

התופעה המוזרה הזו היא שהובילה את צוות הארכיאולוגים אל המנהרה. ציפורים שעפו בקרבתה נחנקו ונפלו אל מותם, מה שהראה שהמערה עדיין קטלנית כפי שהייתה בעת העתיקה. לפי פרופ' הרדי פאנץ מאוניברסיטת דואיסבורג שבגרמניה, שהוביל את המחקר, הגורם לכך הוא פעילות געשית מתחת לקרקע. סדק עמוק בתוך האדמה מתחת לאזור פולט כמות גדולה של פחמן דו חמצני געשי.

הצוות גילה כי הגז יצר "אגם" בגובה 40 ס"מ מעל רצפת המבנה, ולפי הבדיקות הוא קטלני במיוחד בשעת הזריחה. הריכוז מגיע לכמעט 50 אחוזים בתחתית האגם והוא כ-35% בגובה 10 ס"מ, ריכוז שיכול גם להרוג בני אדם. בגובה 40 ס"מ הריכוז יורד משמעותית. בתוך המערה, הריכוז של הפחמן דו חמצני מגיע ל-86 עד 91 אחוזים כל העת, מכיוון שאור השמש לא נכנס למקום, וגם לרוחות אין השפעה.

כך נראה כיום האתר

מבקרים שהגיעו למקום השליכו בעלי חיים קטנים וציפורים לקרקע המבנה, כחלק מהפולחן. בימי חג, בעלי חיים גדולים יותר הוקרבו לעולה על ידי אנשי דת. "השור היה עומד בתוך אגם הגז כשהפה והנחיריים שלו בגובה 60 עד 90 ס"מ, בזמן שאנשי הדת תמיד דאגו לעמוד יציבים, כך שהפה והאף שלהם לא יהיו באזורים שבהם רמות הגז קטלניות", כתבו החוקרים. "לעתים הם השתמשו באבנים כדי שיעמדו בגובה גבוה יותר".

המבקרים ראו שוורים גדולים וחזקים נכנעים לאדים תוך דקות, בזמן שאנשי הדת נשארו יציבים - עדות לכאורה לכוח שלהם ושל האלים. אך החוקרים סבורים כי אנשי הדת הכירו היטב את תכונות המערה והמתחם, וכנראה ביצעו את הפולחן המרכזי בשעות הזריחה כדי לקבל אפקט מקסימלי.

הם גם יכלו להכניס את ראשם לתוך המערה בטקסים שנערכו בשעות היום כדי להראות את כולם, כשהם עוצרים את נשימתם כדי לשרוד. נוכחות מנורות שמן מרמזת כי אנשי הדת הלכו לאזור המערה גם בשעת לילה. בכל מקרה, התגלית יכולה לסייע באיתור פלוטוניום אחרים, באמצעות בדיקת פעילות ססמית. המחקר פורסם במגזין "Archaeological and Anthropological Sciences".