יזהר אשדות: "היום יש תחושה שמסוכן יותר להגיד דברים"

את האלבום החדש "כך הולך הרוח", יזהר אשדות התחיל לכתוב תחת שמיים רועמים. הימים ימי "צוק איתן", רקטות מתעופפות בדרום ומעל שמי תל אביב. ובין אזעקה, פיצוץ והתקף חרדה, אשדות היה ספון באולפן הביתי שלו וכתב שירים. הפעם הוא עשה זאת עם יהלי סובול (ולא בפעם הראשונה - סולן מוניקה סקס חתום בין היתר על שניים מהלהיטים הגדולים של אשדות, "במרחק נגיעה מכאן" ו-"ריקוד קטן"). השניים הסתגרו בשני חדרים שונים והעבירו אחד לשני טקסטים ולחנים, "כמו שהיו עושים פעם" הוא אומר, "כמו שאלטון ג'ון וברני טופין היו כותבים".

מהשלל הרב שנוצר, בחר אשדות תריסר קטעים – שישה מהם שירים, האחרים קטעים אינסטרומנטליים. היום (יום ד') אחרי ארבעה סינגלים, יוצא שיר הנושא של האלבום. "'כך הולך הרוח' הוא שיר שמאוד פתוח לפרשנות, ובגלל זה אני כל כך אוהב אותו", הוא אומר. "הוא נכתב בתקופה של סכנה, תקופה שיש בה חרדה קיומית למשפחה. הוא מתכתב עם 'קהלת'. יהלי נתן לי שיעור בקהלת בתקופה ההיא, והוא מדבר על המחזוריות של העולם, הטפלות של דברים, הארעיות. יש משהו ארעי בתקופה של מלחמה".

משהו מהמלחמה ברקע חלחל גם לתכנים של האלבום?

"אני חושב שהמתח והאווירה המאוד ייחודית שיש בסוג כזה של תקופה מחלחלים פנימה לאו דווקא בנרטיב הקונקרטי. אין שירים על מלחמה ויש תחושה שהכול יכול לקרות. התחושה הזו התערבבה עם הכתיבה של האלבום הראשון שלי, לפני 27 שנים בזמן מלחמת המפרץ. זה יצר איזה מתח, איזו תחושה כמעט אפוקליפטית. אלה לאו דווקא היו שירים על מלחמה. הרגשות יותר פתוחים. אתה מרגיש יותר פתוח".

שש שנים עברו מאז אלבומו האחרון "עניין של הרגל". הרבה זמן במונחי מוזיקאי מצוי, אבל במקרה של אשדות –שממשיך לכתוב עם אחרים ובמקביל מתחזק גם את להקת האם, תיסלם, כהרכב הופעות (עד שיחליטו להקליט חומרים חדשים) – מדובר בפרק זמן רגיל. המרחק בין שני האלבומים הקודמים היה אף גדול יותר, ובו שמענו עליו גם בהקשרים שלא מעט זמרים היו חוששים להיקלע אליהם.

יזהר אשדות(צילום: אוהד רומנו)

לפני כשבועיים החליטו כמה פוליטיקאים עם הרבה זמן פנוי לנסות להדירו מהאירוע המוזיקלי "לילות לבנים" שיתקיים הערב בכנסת, לאחר ששיר הנושא של אלבומו הקודם נפסל להשמעה בתחנות הממלכתיות. אז תיאר אשדות את שגרת חיילי צה"ל בשטחים, הפעם נראה כי הוא משתדל לא להיכנס למלכודות הללו.

"מבחינתי פוליטיקה זה חלק מהחיים שלי", הוא אומר. "מה שנקרא 'שיר פוליטי' במדינה כמו שלנו זה פשוט שיר על הקיום שלנו. אולי משהו בשירים באלבום החדש משקף את התקופה שאנחנו חיים בה עכשיו, כי היא שונה לחלוטין מלפני שש או שבע שנים. אתה אומר דברים אולי בצורה מוצפנת יותר מלפני כן, לטוב או לרע. מבחינה אומנותית יש להצפנה הזו כוח, כי יש כאן מורכבות ורבדים. זה בעייתי שקשה יותר להגיד דברים".

זה משהו שאתה משתדל במודע שלא להיכנס אליו?

"אני חושב שכולנו יותר זהירים היום, חיים בסוג של תקופת קונצנזוס, לפעמים יש תחושה שמסוכן יותר להגיד דברים, יש רוח רעה. מצד שני, אני בדרך להופיע בכנסת, אז עדיין יש לך את היכולת להרגיש מספיק חופשי, החוקים עדיין נשמרים ויש לך יכולת להיות מזוהה עם צד פחות קונצנזואלי. אתה עדיין חלק מהכנסת".

יזהר אשדות יקיים סוף שבוע של הופעות בזאפה תל אביב, בין ה-29 ל-30 ביוני.

כך הולך הרוח

מילים: יהלי סובול, לחן: יזהר אשדות

נהדף אל המחר, כמו אותו מלאך, פניו אל העבר, וידו מושטת

אלף כוכבים ריקים, נוצצים אליו, וליבו נשבר, עם כל שעה חולפת

הבטחות שמופרות, מעלות עשן, כמו בניין ישן, שבוער בגשם

סימנים שנשחקים, חדרים ריקים, וכאב מוכר שדופק בדלת

כלב רץ אל אדוניו, בכשכוש זנב, מרים את המבט, מחכה כמו ילד

הרחוב נמלא עכשיו, בכתמי זהב, עוד שעה קצרה, יהפכו עופרת

אה הה כך הולך הרוח

דהרת המחשבה, כמו חיה פצועה, רצה בלי כיוון, בהלת הטרף,

האבק שנאסף, והיום שעף, בלי מבט אחד, צונח אל הערב

הלבבות היגעים, מתחככים מעט, נשמטים מיד, לתוך חלום קרוע

רוח שב על סביבותיו, וסובב הולך, עד סוף העולם, כך הולך הרוח

אה הה כך הולך הרוח

הצלילים המרחפים, ישתתקו פתאום, והרחוב הריק, ירים את העיניים

והחיים שמחכים, יפתו אותו, כמו אישה יפה, כמו פירצה בכלא.

אה הה כך הולך הרוח

רוח שב על סביבותיו, וסובב הולך, עד סוף העולם, כך הולך הרוח