שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    סיכום ערב הקרבות האחרון ב-UFC 226

    אירוני שדווקא הערב שבו הלוחמים עולים לזירה עם חולצות עליהן מופיע הלוגו של הארגון בימיו הראשונים - הוא כנראה הערב שבו כדאי שנשכח באופן סופי את ה-UFC כפי שהכרנו אותו. וגם: קרבות נהדרים, יד שבורה ומאצ' אפ מבטיח שהפך לבלוף

    מה נאמר ומה נגיד על ערב הקרבות האחרון ב־UFC 226. ערב שנפתח נפלא עם קרבות נהדרים במהלכם פולו קוסטה שלח את יוריה הול לחשב מסלול מחדש, ראונט'רי הפתיע את גוחן סאקי ועוד מלחמה אמיתית של פול פדלר ומייק פרי שהגיעו בכושר מושלם לקרב הטוב של הערב, כשאפילו יד שבורה של פדלר לא מנעה ממנו להילחם עד השנייה האחרונה ולהפסיד רק בהחלטה חצויה.

     

    בקרב שהגיע מיד אחר כך, אנטוני פט'יס הזכיר לנו מה הוא יודע לעשות. אחד הלוחמים היותר מגוונים שזכינו להכיר בדור האחרון סיפק הופעה וירטואוזית נוספת והכניע את מייק צ'ייסה שמסיבה לא מובנת הגיע עם ביטחון עצמי מופרז לקרב מול האלוף לשעבר, ונענש.

     

    דניאל קורמייה (צילום: getty images) (צילום: getty images)
    דניאל קורמייה(צילום: getty images)

     

    אבל כאן משהו החל להידרדר. המאצ'־אפ הסופר מסקרן הזה הפך לבלוף. לא ברור מה קרה לדריק לואיס ופראנסיס נאנגנו שפשוט לא הגיעו לעבודה. לואיס, שניצח, טען לכאבי גב, אך למעשה מי שהרג את הקרב היה נאנגנו. הקאמרוני נראה כמו הצל של הלוחם מהחיסולים לפני ההפסד לסטיפה, ודיינה ווייט טען שמדובר בבעיית אגו גדולה. בכל מקרה, פרט לביטול המצער של אורטגה והולאווי, נאנגו היה האכזבה הגדולה של UFC 226.

     

    קווי הגנתם של השניים קרוב לוודאי יתחייסו לעובדה שמדובר בשני לוחמים עם עוצמה אדירה בידיים ואולי הטקטיקה גברה על הרצון לנצח, אבל אם זה אכן המצב אז לשניהם אין מקום בזירה ובטח לא בדיבור על חגורה.

     

    אלוף בערבון מוגבל

    רבות דובר על יכולותיו של דניאל קורמיה. קשה להתווכח עם רשימת קורבנות שכוללת את הגדולים בהיסטוריה, בעיקר במשקל כבד, בהופעות מרשימות ללא ספק. גם סטיפה מיוצ'יץ' מילא את תפקידו כאלוף בקטגוריה קשה בהמון כבוד ואפילו שבר את השיא של רצף ההגנות על התואר. שניהם נתנו עבודה במהלך 4 וחצי הדקות של הקרב, והניצחון של די.סי הוא מרשים לכל הדעות. לא היה מדובר בהבלחה או מזל. בראיון יום לפני הקרב, די.סי הסביר למייקל ביספינג על הדרך בה יסיים את הקרב, נוק אאוט בזמן היציאה מהקלינץ'. למרות הזלזול בצידו של ביספינג, זה בדיוק מה שקרה זאת הייתה התכנית והתכנית עבדה.

    אבל אחרי הכל צריך לומר את האמת - גם קורמייה וגם מיוצ'יץ' זכו בחגורות בעיקר בזכות, אבל גם הרבה בחסד. לחסד הזה יש שני שמות: ג'ון ג'ונס וקיין ולאסקז.

     

    עד ששני לוחמי העל האלה, הגדולים באמת בכל הזמנים יחזרו לאוקטגון, כל מי שמחזיק בחגורה במשקלים האלה הוא אלוף בערבון מוגבל. אותנו חובבי הענף החברות ה''קסומה'' (אם כי אמיתית) של די.סי ו-ולאסקז לא מעניינת, והעובדה ששניהם לעולם לא ילחמו מייתמת את הזכייה של קורמייה בחגורה במשקל כבד. הרי מה אנחנו בסך הכל רוצים ושואפים לראות? את שני הטובים ביותר בעולם נפגשים לקרב מכריע ומעורר חושים. נראה שדניאל קורמייה הוא היחיד שבאמת מתרגש משתי החגורות שלו. הוא והבסטי המקסיקני שלו.

     

    ג'ון ג'ונס וקיין ולאסקז הם לא שני אלופים שפרשו שאינם חלק מהמשחק. שניהם יותר צעירים, מהירים ורעננים ממנו. יותר ורסטיליים, ובעיקר נוטפים כשרון טהור ובעלי לב של אלופים – שני גלאדיאטורים שנמצאים בנבצרות. קורמייה הוא אלוף של נסיבות, אלוף בהזדמנות, כמו שאמרנו - אלוף בעירבון מוגבל.

     

    מ-UFC ל-WWFC. ושוב הבטן מתמלאת על דיינה וויט והארגון שלו. הקרקס לאחר סיום הקרב בו דניאל קורמייה מהלל את ברוק לסנר ומזמין אותו לזירה (ברוס באפר ניראה חושש למעמדו) ומפגן הדחיפות שהחל מיד אחר כך אולי לא היו כתובים בתסריט באופן רשמי, אבל כולם ראו כיצד אווירת ה-WWE השתלטה על ה-UFC. רצף הקשקושים ששמענו רגע אחרי זכייה היסטורית של לוחם בחגורה שנייה בו זמנית, הראה לנו שמדובר בבידור וכנראה לא בחיפוש אחר הלוחם האולטימטיבי.

     

    כמה אירוני שדווקא הערב שבו הלוחמים עולים לזירה עם חולצות עליהן מופיע הלוגו של הארגון בימיו הראשונים - הוא כנראה הערב בו כדאי שנשכח באופן סופי את ה-UFC כמו שהיכרנו אותו. ברוק לסנר הבין את העסק והסכים לחזור להילחם רק אם יקבל קרב ישיר על התואר במשקל כבד, וקורמייה, שכבר מחכה לפרישה, הודיע שייתן לו את הקרב הזה. אי אפשר להאשים אותם, במסיבת העיתונאים מיד לאחר UFC 226 סיפר קורמייה שהקרב האחרון שלו עם גוסטבסון הכניס עבורם "כלום כסף" מכיוון שלא נמכרו PPV. זו גם הסיבה בגינה הוא לא מחפש להילחם עם הטוענים האמיתיים לכתר - אלא עם מי שינפח את הצ'ק. ברוק לסנר ינפח את הצ'ק.

     

    בכלל לא משנה שעל פי הסדר הטוב מיוצ'יץ' זכאי לקרב חוזר, לא משנה שמעבר לפינה נמצאים שני לוחמים צעירים ומבטיחים בתקופה של רצף ניצחונות מרשים - קרטיס בליידס שחיסל את אוברים לפני כמה שבועות וטוייבסה הבלתי מנוצח שגבר בהחלטת שופטים על האלוף לשעבר אנדריי ארלובסקי באותו אירוע (UFC225) בהופעה סופר מרשימה. את דיינה וויט וחבריו בארגון זה לא מעניין. גם לא מעניינת אותם, כך נראה, העובדה שאם לא הקרב בין מקגרגור ומייוות'ר שהכניס עבורם מיליונים רבים - 2017 היית שנת נפל כלכלית עבור ה־UFC.

     

    לא ברור מדוע אף לוחם לא מצביע על הפיל שבחדר ומתלונן על השכר הזעום שמקבלים הלוחמים שאינם בעשירייה הגדולה למרות המסירות והעבודה הקשה. יש כסף, והוא מגיע למי שעובד הכי קשה ושם את הבריאות שלו הכף. בעבר הזכרתי את עשרים אלף הדולרים שקיבלו ויטור בלפורט וליוטו מצ'ידה כ''א בקרב האחרון שלהם ב־UFC. אולי זו הסיבה שבלפורט פרש ומצ'ידה חתם בבלאטור. שלא תבינו לא נכון, שני האירועים האחרונים היו כצפוי מוצלחים ביותר, דווקא בגלל שהשמות הנכונים הופיעו על הכרטיס. הלוואי ו־בUFC ימצאו את האיזון הנכון בין שמות שמוכרים אירועים ללוחמים שבאמת משאירים הכל בזירה, הרי אחרי הכל אלה ואלה - חד הם.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גטי אימג'ס
    דניאל קורמייה
    צילום: גטי אימג'ס
    מומלצים