דיפלומטיה בצלחת: מי לימד את הברזילאים להכין ספינג'?

בדיחה ידועה אומרת שהחגים היהודיים סובבים סביב אוכל, בעיקר בגלל השמחה שנשארנו בחיים, אחרי ניסיונות כושלים להשמיד אותנו. שוב ושוב. ואיזו שמחה גדולה יותר קיימת מאשר אוכל? אבל לא רק. כנראה שאוכל מחבר ומקשר אנשים מאז ומתמיד, וללא ספק, חוזים נכתבים וגורלות נחתמים על שולחנות ערוכים לעייפה, כל הזמן.

אז לרגל עונת החגים המתרגשת עלינו, פנינו לשגרירי ישראל בתפוצות, האנשים שאמונים על שמנו הטוב שם בחוץ, כדי לדעת איך האוכל הישראלי מייצג אותנו ומה גורם להם להתגעגע לאוכל הישראלי, גם בארצות הכי יפות בתבל. פרויקט חגיגי ומלא ריר. חלק ג'

קיראו את הכתבות הנוספות בפרויקט:

המשקה המוזר שהציל את שגריר ישראל בקמרון ממוות

סיפורי אוכל ומתכונים של שגרירי ישראל בעולם

 בן 61, משמש כשגריר במדינה הכי גדולה בדרום אמריקה כבר כשנה וחצי. נשוי לדינה, מורה לאנגלית בתיכון בבאר שבע, אב לשתי בנות.

צפו בשגריר מכין פלאפל בטלוויזיה הברזילאית:

קוסקוס עם קציצות (בולטים).

בדרך כלל רוצה שיביאו במבה או טחינה גולמית, וגם שוקולדים ישראלים.

"הפלאפל הירוק" מבאר שבע.

חומוס ופלאפל. הכי ישראלי שיש.

געגועים לחומוס(צילום: ירון ברנר)

מגיש תמיד בביתי יין ירדן, קברנה סוביניון.

הפבלובה של השגריר(צילום: שגרירות ישראל בברזיל)

מוקקה (Moqueca) – דומה לבויאבז הצרפתי. מרק דגים ברזילאי חריף קצת שמגיע מצפון מזרח המדינה ומוגש חם חם לצלחת.

חוגג עם המשפחה בישראל אחרי שלא הייתי פה כחמישה חודשים. על השולחן חייב להיות טג׳ין חלאוה: אורז עם צלעות כבש ופירות יבשים מתוקים שאני מבשל.

השגריר עם בנותיו(צילום: שגרירות ישראל בברזיל)

בחנוכה לפני שנה ערכתי אירוע ל-20 שגרירים זרים, אנשי עסקים ונכבדי קהילה והזמנתי לביתי שף מקומי בשם ז'ואו באטיסטה לסייע להכין את הארוחה - שלוש מנות וקינוח.

כשהגעתי הביתה אחרי יום פגישות וכשעתיים לפני האירוע – הסתבר שהשף לא עושה קינוחים שערבים לחך הישראלי (השוקולד בברזיל שונה, מצרכי היסוד בטעם שונה מהמוכר בארץ).

התלבטתי מה לעשות ובסוף הפשלתי שרוולים והכנתי יחד עם השף ספינג'ים חמים ומתוקים להגיש לאורחים בחנוכה - כמו בבית. אשתי צילמה והעלתה לאינסטגרם והשאר היסטוריה. אחרי האירוע וכשהעליתי וידאו שלנו לאינסטגרם מכינים את הספינג'ים לאורחים – מאות ברזילאים פנו אלינו וביקשו שנפרסם את המתכון.

אחרי האירוע הזה הזמין אותי ערוץ הטלוויזיה השני בגודלו בברזיל SBT וביקשו ממני להכין בתוכנית הבוקר מתכון ישראלי. אשתי ואני הצטלמנו יחד מכינים שלב אחרי שלב פלאפל ישראלי אמיתי. בתוויות שהדביקו תוך כדי שידור החליפו בין התואר "שגריר" ל"שף", מדי פעם.

צפו בשגריר מכין ספינג' מול כל ברזיל:

מרק דגים "מוקקה"

450 גר' של דגים (מומלץ להשתמש בבקלה ודגים לבנים - מוסר, דניס או כל דג אחר) 

3 פלפלים אדומים (גמבה), ירוקים וצהובים חתוכים לקוביות 

1 פלפל צ'ילי (אפשר גם פחות או יותר, לפי כמות החריף שאוהבים) 

1 בצל אדום, קצוץ 

חופן כוסברה, קצוצה 

שן שום, פרוסה 

1 קופסת לבבות דקל

4 כפות שמן דקלים (או כל שמן אחר המתאים לטיגון) 

מיץ מלימון אחד 

1 כוס חלב קוקוס (200 מ"ל) 

1 כוס מים (או ציר דגים) 

מלח ופלפל לפי הטעם

מוקקה. מרק דגים

לאורז -

1 כוס אורז לבן; מעט שמן דקלים; 1.5 כוסות מים

אופן ההכנה:

1. מכינים את האורז: מאדים במעט שמן דקלים, מוסיפים מים ומרתיחים. מנמיכים את האש ומבשלים עד שמוכן. מסירים מהלהבה ושומרים חם.
2. חותכים את הדגים לקוביות.
3. מחממים מחבת גדולה עם שמן הדקלים ומקפיצים את הירקות מספר דקות בחום גבוה. מוסיפים את הדגים וממשיכים לאדות עד להשחמה.
4. מוסיפים את ציר הדגים או מים ואת חלב הקוקוס ומבשלים במשך 3 דקות.
5. מוסיפים את הלימון, השום, והכוסברה, מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם, מערבבים ומגישים בליווי האורז או לחם חם.
   

בן 43, משרת כשגריר בוייטנאם מזה שנה. מתגורר בבירת וייטנאם, האנוי, עם רעייתו ענבל ושלושת ילדיהם איתי, אלה ואביב.

ללא ספק, מנה טובה של פלאפל או סביח. כזה שהטחינה והעמבה נוזלות על האצבעות כבר מהביס הראשון, ומגיעות עד למרפק. אין בעיניי אף מאכל ביקום כולו שישווה לזה. בהאנוי יש סצינה קולינארית נפלאה ומגוונת, אבל פלאפל כמו שצריך אין להשיג.

כשאורחים מישראל מבקרים אותנו, תמיד נבקש מהם את מה שמבקשים, לדעתי, כולם - שקדי מרק, קפה שחור, ביסלי ובמבה. מעבר למוצרי היסוד הללו - שמן זית, דבש, סילאן, טחינה (אנחנו אוהבים במיוחד את הטחינה הגולמית של ג'השאן מכפר מע'אר, ובחופשות במולדת נוסעים צפונה להצטייד) ובשל שורשיה התימנים של אשתי ענבל, גם חוואיג' למרק.

אם אפשר היה להעתיק מסעדה אחת מישראל להאנוי, ככה כמו שהיא, הייתי בוחר להעביר לפה את "הפינה הלבנה" הוותיקה מיהוד. השווארמה שלהם, הפלאפל, המוחמצים המיוחדים (עגבניות למשל), הסלטים והלאפות הנדיבות נפלאים, אבל לצ'יפס הענקי שהם מוסיפים בפיתה למעלה בתור צ'ופר אין תחליף, וכנ"ל ליחס הפמיליארי.

על האש ביום העצמאות. גם בווייטנאם(צילום: שגרירות ישראל בווייטנאם)

אני חייב לומר שהוייטנאמים מוצאים את האוכל בישראל מוזר. האוכל שלהם שונה לגמרי, וכשהם מגיעים לביקור בארץ, קשה להם עם מנות הבשר הנדיבות, עם הקינוחים המתוקים מדי לטעמם ועם מאכלים על בסיס חלב לסוגיהם.

מה שהם אוהבים זה שקשוקה - השילוב של עגבניות עם ביצים מוצא חן בעיניהם מאוד, ועוד דבר שעובד תמיד - בשר על האש. המנגל הוא חלק מהתרבות כאן לא פחות מאשר אצלנו.

לפעמים אפשר לראות מישהו שפשוט מניח מנגל על המדרכה, צולה עליו שיפודי פרגיות ומוכר לעוברי אורח. הרבה פעמים יפזר סביב המנגל 6-7 כסאות פלסטיק זערוריים, והרי לך מסעדה מאולתרת באמצע הרחוב.

רק בעיר האנוי לבדה, ישנן אלפי מסעדות מאולתרות שכאלה בכל רגע נתון. גם באירועים בבית - המנגל מנצח. המתכון האלוף שלנו כאן הוא קבב עוף על האש, שבתוכו מעורבבים עלים קצוצים מעץ הליים שבחצר הבית. איש לא יכול לעמוד בפני הקבבים הללו.

מנגל מאולתר בהאנוי. גומרים הולכים(צילום: שגרירות ישראל בווייטנאם)

היין הישראלי זוכה לאהדה רבה בקרב החברים הווייטנאמים שלנו, ובארוחות אנחנו תמיד מגישים יין ישראלי שרכשנו בארץ מבעוד מועד והבאנו איתנו לכאן. זו גם מתנה מצוינת כשמתארחים אצל הווייטנאמים או אצל שגרירים של מדינות אחרות.

מתנות קולינריות ישראליות נחמדות נוספות הן תמרים מיובשים וחלבה ישראלית. היין, אגב, הגיע לווייטנאם יחד עם הצרפתים שבאו לכאן במאה ה-19, אבל אז כמו היום הוא מאוד יקר, והשיכר הנפוץ והמקובל כאן הוא יין אורז. בכל זאת, ישנן בהאנוי ובסייגון כמה חנויות יין איכותיות, בהן ניתן למצוא בקבוקים של יין ישראלי המיוצר ביקבי טוליפ.

אחד המאכלים הכיפיים בוייטנאם הוא גליליות אביב טריות (fresh spring rolls). הן קרובות משפחה של מה שקרוי בארץ אגרול, רק שההבדל העיקרי הוא שאינן מטוגנות. למעשה, מדובר בירקות טריים - נבטים, גזר, מלפפון ועלי תבלין כגון נענע ובזיליקום, לעיתים בתוספת של פיסת חביתה או טופו, המגולגלים בתוך נייר אורז.

את הגלילית הזו אפשר לטבול ברוטב סויה, צ'ילי מתוק-חריף או רוטב דגים מקומי, שמצורף למרבית המאכלים כאן - אני פחות אוהב אותו, אבל יש כאלה שמשוגעים עליו ממש. זה גם טעים, גם אסתטי, ואפילו דיאטטי! אין ספק שהגליליות הללו יעשו איתנו 'עלייה' כשנחזור ארצה בעוד כמה שנים.

דוכן פירות בשוק בהאנוי(צילום: שגרירות ישראל בווייטנאם)

בטיול סופשבוע עם הילדים, נכנסנו למסעדה מקומית שנראתה מבטיחה. הזמנו מנות ונהנינו מהאוכל, כשלפתע הבחנו בתפאורה שעל הקיר האחורי של המסעדה. הוא היה מכוסה מדפים גדושים בצנצנות יין. עד כאן הכל בסדר, אולם מבט נוסף לצנצנות הראה כי בתוך היין צפו להם יצורים שונים.

בכמה בקבוקים היו עקרבים, באחרים נחשים, כולל בקבוק ובו שני נחשי קוברה לא קטנים, וכן יונה, ועורב על נוצותיו, ועורב יחד עם נחש וכן הלאה וכן הלאה.. אשתי סימנה לי שלא להסב את תשומת הלב של הילדים כדי שלא ינוסו מהמקום מייד. מתברר כי שיכר ובו מיני חיות, ובמיוחד נחשים, נחשב כאן כבריא, ובעל יכולות מעוררות שונות. לא ניסינו.

השנה בחרנו לנצל את החופשה ולצאת קצת לתור את הארץ היפה הזו בעצמנו. כך נזכה לחגוג את החג בצניעות יחד עם משפחה של חברים טובים שבאים מהארץ לבקר אותנו.

יחד נצא אל האזור ההררי דרומית לבירה האנוי. שם נחגוג, באורחן כפרי, הבנוי על גבי כלונסאות, יושב בלב שדות האורז, כשסביבנו איכרים מקומיים חבושי כובעי קש קוניים טיפוסיים נוהגים בתאואי המים שלהם (בפאלו), וחורשים את השדות.

השולחן יהיה צנוע, אך מאכל אחד יהיה שם בוודאות - קציצות הכרישה (פראסה) שמכינה ענבל, אשתי, על פי המתכון המשפחתי של סבתה פני, שהלכה לעולמה בדיוק יום לפני ערב ראש השנה. עבורנו, ראש השנה בלי הקציצות הללו אינו שלם.

הקציצות של סבתא פני

מצרכים:

1 ק"ג כרישה (החלק הלבן בלבד) 

2 תפוחי אדמה 

1 ביצה 

3 כפות קמח 

מלח ופלפל 

שמן לטיגון

אופן ההכנה:

1. שמים את העלים הלבנים ביחד עם תפוחי האדמה בסיר מלא מים, ומרתיחים. מבשלים על אש קטנה עד שתפוחי האדמה רכים (כחצי שעה).
2. מסננים את הירקות מהמים וטוחנים במעבד המזון עד דק. סוחטים (להניח במסננת ולהמתין עד שהנוזלים ניגרים החוצה).
3. מוסיפים ביצה, קמח, מלח ופלפל. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
4. צרים קציצות, ומטגנים במחבת. אם לא רוצים לטגן, ניתן להניח את הקציצות בתבנית מרופדת בנייר אפייה משומן ולמשוח אותם במעט שמן.
5. אופים בחום בינוני כרבע שעה מכל צד.
   

בן 66, שגריר בהאג מזה שנתיים. נשוי לארנונה ואב לשלושה בנים בוגרים. פורש לגימלאות בשנה הבאה אחרי 41 שנים בשירות החוץ של מדינת ישראל.

אני חובב פלאפל והכי מתגעגע לפלאפל ולשווארמה הישראלים. יש גם בחו"ל אבל זה לא אותו דבר.

ולנו יש פלאפל(צילום: לין לוי)

מבקש שיביאו במזוודה חומוס מאחת החומוסיות הטובות, יהודית או ערבית. אובלטים (קרקרים דקים) תוצרת ברט בטעמי קימל או בצל וטחינה גולמית אל-ארז או הר ברכה.

"אדום" מתחנת הרכבת בירושלים, "פאסטל" ממוזיאון תל אביב ו"מסה" מרחוב הארבעה בתל אביב.

(צילום: נעם נכון)

מסעדת "פאסטל"(צילום: עמית גירון)

מכל המנות שאני מכין כטבח חובב, החמין שלי זוכה להצלחה רבה בקרב האורחים ההולנדים, יהודים ולא יהודים כאחד. אני משתמש במעיים ממולאים שאני מביא מהארץ(קפוא) ושם מעל כל החמין ג'חנון תימני (שניתן גם כן לקנות קפוא בסופר). הבישול כל הלילה על חום נמוך בתנור מפיק חמין מעולה עם ג'חנון בטעם גן עדן, שמגישים כמובן עם רסק עגבניות ועם סחוג.

ג'חנון תימני לאורחים הולנדים(צילום: שגרירות ישראל בהולנד)

בארוחות שלי מוגש אך ורק יין ישראלי, שזוכה פה להצלחה רבה.

כופתאות הבשר של הקצב Dungelman שפתח בינתיים כמה דוכנים שבהם מוכרים את כדורי הבשר שלו עם או בלי לחמניה עם חרדל קטשופ או מיונג הולנדי, פשוט מצוין.

וגם איך אפשר בלי המאכל הלאומי, דג ההרינג, שההולנדים מבטאים את שמו בא' עם קמץ: Haring שאותו אוכלים כבוש עם בצל קצוץ ופרוסות מלפפון חמוץ.

אחד מדוכני ההרינג (ה׳ בקמץ) היותר מפורסמים בהולנד עומד בכניסה למתחם הפרלמנט בהאג שזה גם 200 מטר מהשגרירות. תיירים רבים, אורחים מישראל וכמובן הולנדים רבים עומדים בתור כדי להנות מהרינג הולנדי מסורתי (שכל שנה עם תחילת עונת דיג ההרינג ההולנדים מקיימים ארועים לציון ההרינג החדש כמו שהצרפתים חוגגים את יין הבוז׳ולה החדש...).

ארוחת בוקר ישראלית בבית השגריר(צילום: שגרירות ישראל בהולנד)

(צילום: שגרירות ישראל בהולנד)

את ראש השנה אחגוג בבית השגריר בהאג, אליו יגיעו בני משפחה מהארץ ומגרמניה ולארוחת החג הוזמנו גם כמה ידידים הולנדיים. את הארוחה יפתחו גפילטע פיש אשכנזי וחריימה צפון אפריקאי, וכמובן יהיה גם מרק עוף עם שקדי מרק ישראלים. כמובן שלא ייעדרו גם סממני ראש השנה כמו ראש של דג, רימון ותפוח בדבש. היין גם הוא יהיה ישראלי כמובן.

ניוקי ברוטב וודקה ורוד (Gnocchi salsa vodka)

מצרכים:

500 גר' ניוקי (הכי טוב להכין לבד מקמח תפוחי אדמה - אפשר כמובן לקנות מוכן)

1 עגבניה בשלה, חתוכה לקוביות קטנות

1 מיכל שמנת מתוקה

1/2 בצל סגול או 2 בצלי שאלוט - קצוץ דק

1 שן שום, קצוצה דק

2 כפות רסק עגבניות

3 כפות וודקה

מלח ופלפל גרוס טרי

שמן זית או חמאה לטיגון

ניוקי עם כל דבר(צילום: שגרירות ישראל בהולנד)

1. להכנת הרוטב - במעט שמן זית או חמאה (ניתן גם ביחד), מזהיבים את הבצל והשום הקצוצים, מוסיפים את קוביות העגבניות ומטגנים שתיים, שלוש דקות נוספות.
2. מוסיפים את השמנת המתוקה ומערבבים מדי פעם. כשמתחיל לבעבע, מערבבים בעדינות פנימה את רסק העגבניות, עד שהכל מתערבב לגמרי ומתקבל צבע ורוד יפה.
3. ממליחים ומפלפלים (אפשר להוסיף גם קוביה של "תיבולית", המכילה שום ופטרוזילה).
4. כשמבעבע שוב מוסיפים את הוודקה ומערבבים.
5. מבשלים את הניוקי ב-2.5 ליטרים מים עם כף מלח. כשהניוקי צפים למעלה, מוציאים עם כף מחוררת, מכניסים לרוטב (הרוטב תמיד ממתין לפסטה, ולא להיפך), ומגישים חם.
   

 תודה מיוחדת לנזאר עאמר, סגן דובר משרד החוץ