תפילה בלי כיפה: תהילים על הקירות
רחל המשוררת ותינוק בזרועותיה לצד הפסוק "אם הבנים שמחה"; דמויות הפותחות את סגור ליבן תחת המילים "בצר הרחבת לי חנני ושמע תפילתי"; אדם בטבע מול קנבס ריק, והמשפט הידוע: "אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי". כל אלה הם מקצת העבודות שמוצגות בתערוכה חדשה: גרפיטי ענק של פסוקי התהילים
מבין 24 כתבי הקודש היהודים, ספר התהילים הוא כנראה הנקרא ביותר. ועכשיו הוא זוכה לפרשנות מחודשת – ויזואלית דווקא, בתערוכה חדשה ויפהפייה במכון "נווה שכטר". מאחורי העבודות המטלטלות - אמנית לא אורתודוכסית כלל ועיקר, ג'ודי טל-קופלמן, שחברה ל-929 – מיזם התנ"ך היומי.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
את עולם הגרפיטי גילתה טל-קופלמן (54) דווקא דרך בנה, יואל, אמן בפני עצמו שערך לה היכרות עם הפחיות ותרסיסי הצבע. היא אמנם לא עושה גרפיטי פורע חוק, אך המיקום שלה בשולי הסצינה החברתית מוביל אותה לעיתים קרובות, לדבריה, למקומות שאליהם לא הייתה יכולה להגיע באמצעות ציורים קונבנציונאליים.
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- פרודיה: איך דיסני לא חשבו על זה: דה כושר מרמייד
- סינגל: אורי לייזרוביץ' - עכשיו זמר חסידי
- אלבום: החיים בלי משפחה, על קו השבר
- קליפ: טעית אבא, לא השארתי שדה חרוך
- תערוכה: מתימן, למעברה, לגלריה: "כך ניצלה האמנות התימנית "
- רומן: "אם אין אמת אחת, אין אמת בכלל "
- מופע: "תקעו לי חיצים בלב": פתאום באמצע החיים, דיכאון
- א-קפלה: הרווקים של "ביטדוס" שרים לאהבה
- תופעה: הזמרת הדתייה שקיבלה אישור לשיר מול גברים
- אולפן: "לכו תגידו תודה לחייל": יעקב שוואקי ב-ynet
אחרי שעמדה בראש פרויקטים גדולים שכללו, בין היתר, את התחנה המרכזית הישנה, בנייני האומה, יד ושם וחוות השומר - הוזמנה על ידי ראשי 929, הרב בני לאו וגל גבאי, ליצור ציורי קיר בהשראת פסוקי התנ"ך ובאינטרפרטציה האישית שלה.
"אני חושבת שהטקסטים העתיקים האלה שייכים לכולנו", אומרת מי שבמבט ראשון, חיצוני, נראית כל כך רחוקה מתהילים ומתנ"ך. "אין לאף מפלגה או זרם מונופול על החומרים הללו. הם רלוונטיים להיום, ואף שגורים בשפה היומיומית שלנו. די אם אזכיר את הביטוי מתהילים 'באש ובמים' שמעלה קונוטציה של העלייה הגדולה מרוסיה, וחיילים מאובקים בשדות הקרב שלנו".
בשם האב
החיבור של טל-קופלמן למקורות מתחיל באביה, נצר למייסד החסידות הבעל שם-טוב, והיסטוריון ומומחה להיסטוריה יהודית של העת החדשה. דרכו התאהבה לראשונה בארון הספרים היהודי. האב, נשלח ארצה כשהוא בן 13 וגדל כפליט בפנימייה שבכפר בן שמן. הוריו ניצלו ברגע האחרון מגורל מר בברגן בלזן, כאשר הוחלפו במסגרת '222' (החלפת 222 יהודים מברגן בלזן ב'טמפלרים' – שבויים גרמנים שהתגוררו בארץ ונעצרו על ידי הבריטים).
כשהייתה בת 19 איבדה טל-קופלמן את אביה בנסיבות טראגיות, אירוע שהשפיע לדבריה, באופן עמוק על חייה: "הסופר אלי ויזל, חבר טוב של אבא, אמר לנו שהוא היה 'עוד קורבן של השואה'. הדאגות והחרדות שאיתם גדל כילד המנותק מהוריו, הותירו בו כנראה רשמים לא פשוטים".
הטרגדיה הניעה אותה "לבחור בחיים" ולהפנות את משאביה ליצירה בכתיבת ספרי ילדים ומבוגרים, עיצוב גרפי וציורי קיר שסובבים בעיקר סביב היהדות, מקורותיה והמורשת שלה לחיי היום-יום. עוד במהלך שירותה הצבאי הייתה טל-קופלמן ממייסדי הקיבוץ הרפורמי לוטן שבערבה, והיא מוצאת ביהדות הליברלית והמסורתית את מקומה: "אינני דתייה במובן של 'שמירת ההלכה', אבל אני שומרת מסורות מסויימות, ובעיקר אני משתדלת לזמן הביתה את כל מה ששייך לחיי המשפחה היהודית, למשל בערב שבת".
תהילים שלי
טל-קופלמן חיפשה את המפגש האישי בינה לבין הפסוקים העתיקים. במשך שבעה חודשים עבדה עם הצוות שלה על 30 ציורי קיר גדולים, כשהתוצאה המרשימה ויזואלית, היא בו בזמן גם מטלטלת ומייצרת גירוי מחשבתי. כך מעבירה האמנית ביקור לא קלה לעיכול על המתרחש בישראל.
למשל בציור העצוב סביב הפסוק המפורסם: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוח אל תעזבני", נראית ישישה מוחה את דמעותיה בעזרת הדגל הלאומי. "המדינה לא ממש דאגה לניצולי השואה, לאוכלוסייה המבוגרת, וסצינות קשות של האנשים האומללים האלו מלווים אותנו כל העת", אומרת טל-קופלמן.
גם הצעירים האתיופים ומצוקותיהם מקבלים ביטוי סביב הפסוק: "הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה". אל העלייה "באש ובמים" של הקבוצה שהגיעה בכוחות לא לה לארץ הקדושה ומשתטחת על אדמתה – "לא נערכנו מספיק", היא קובעת.
בציור נוסף נראית זונה על עמוד, עם ברקוד על היד, כשאת הקשר לפסוק "עני ורש הצדיקו, פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו", נראה שאין צורך להסביר.
פרשנות חדשה
בציוריה שוזרת ג'ודי גם מחשבות בודהיסטיות וחסידיות. כך למשל, בפסוק "אשא עיניי אל ההרים, מאין יבא עזרי" בחרה האמנית להתמקד במילה "אין" ולפרש כי העזרה תבוא מה"אין", מהחלל הפנוי, מהריק. בציור נראה אדם המביט מהורהר על קנבס ריק: "את רעיון 'החלל הפנוי' אנחנו פוגשים בחסידות המבקשת מהאדם לקום וליצור מ'האין', מהריק, ולמלא אותו בשליחות החיובית שלו".
הרעיון הבודהיסטי והחסידי מופיע בציורים נוספים כמו בתמונת הנושא המאתגרת של התערוכה: צעיר וצעירה פותחים את חולצתם ומגלים מתחת את נופי השמים, את הכוכבים, הגלקסיות והים. "כשאנחנו מקלפים את הלבוש שלנו ומנסים לראות מה יש מתחת הבגדים, אנו מגיעים לאינסוף, ליקום חסר הגבולות. המרחבים העצומים האלה נמצאים בתוכינו - ואת ההבנה הזו מצאתי בפסוק 'בצר הרחבת לי'".
ההתכתבות של תרסיסי הצבע עם פס הקול של חיינו ממשיכה עם סוגיית המשפט הישראלי, הפגיעה באיכות הסביבה, הכמיהה לשלום, מצוקת הדיור, העקרות ואפילו בתופעת הנהירה לחו"ל. ג'ודי מודעת לפרשנות המטלטלת והחדשה שמשתקפת בציוריה: "אין כאן רצון רק לבקר אן להיות 'נגד', אלא בעיקר להאיר ולעשות תיקון".
