יותר טוב ממדיטציה: לצלול לתערוכה של סוגימוטו
אנטילופות דוממות, נוף ים מהפנט, דיוקן של ערפאת בתלת ממד ובעלי חיים מפוחלצים - את כל אלה תוכלו לפגוש בתערוכה של הצלם הבינלאומי הירושי סוגימוטו במוזיאון תל אביב. זמן להניח את הסטורי בצד ולהתמסר לשקט אסתטי תוצרת יפן
כשהיה בן חמש נסע הירושי סוגימוטו ברכבת. ליד אודאוורה במחוז קאגווה שביפן נפרס בפניו האוקיינוס מהחלון. כמה זמן הוא צפה בנוף הכחול כשהרכבת משקשקת במונוטוניות? לא ברור. מי היה לצידו כשיצא לדרך? הוא מעולם לא סיפר, אבל אותה תמונה של מי הים הנוגעים בשמיים נצרבה בו והפכה עם השנים לאחד מסימני ההיכר שלו.
יותר משישה עשורים עברו מאז, והאמן היפני בן ה-70 שמגיע לביקור בישראל הוא כבר צלם מהחשובים בעולם ובאמתחתו לא מעט שבחים ופרסים. בימים אלה מוצגות במוזיאון תל אביב מיטב עבודותיו לאורך השנים - בהן גם אותה סדרת "נופי-ים" (seascape) מפורסמת שנוצרה בעקבות זיכרון הילדות ההוא.
שנים על גבי שנים הוא הסתובב בעולם וצילם אופקים של נופי ים בשעות שונות ביממה, בתנאי מזג אוויר מתחלפים, אבל תמיד נשאר נאמן למצלמת הפילם הישנה, לאור הטבעי ולפיתוח האנלוגי בשחור לבן. הים השחור, תעלת למאנש ואוקיינוס הקרח הצפוני - בכולם ביקר. אפילו הכנרת שלנו זכתה בשנות ה-90 לפריים משלה - לא שתצליחו לזהות. במינימליזם שמאפיין את סדרת צילומי נופי הים, הוא הופך את קווי האופק ליצירה מופשטת, ריק אינסופי, מיסטי ממש.
את חלל התערוכה הלבן עיצב סוגימוטו בעצמו. הקירות הצרים המתעגלים והניקיון האסתטי יוצרים תחושת רוגע מדיטטיבית. כמעט כמו זו של מי שצופה שעות בגלי הים. האופק שמוצג במגוון הצילומים משתלב על הקיר לקו אחיד ומדויק. יפני, כבר אמרנו?
במסגרת חקירת נופי הים ואותו זיכרון ילדות, הבין סוגימוטו כי בניגוד לקרקע שמשתנה עם השנים - קו הים הוא נצחי. אותו, מתברר, עוד לא הצלחנו להרוס. הנוף שצפה בו כילד ומאוחר יותר כמבוגר הוא אותו נוף בדיוק שצפו בו אבות אבותיו. עבר, הווה ועתיד שמתומצתים לפריים אחד. שיאו של הרומן שלו עם קו האופק, אגב, הוא מצפה אנואורה שסוגימוטו הקים בסמוך למקום שכילד צפה בו מבעד לרכבת. שם הוא מיסגר את הדבר האמיתי.
הוא נולד וחי בטוקיו, בשנות ה-70 עבר לניו יורק, הושפע מרעיונות האמנות המופשטת (עם רות'קו הציג ב-2012), חקר את הדת המזרחית והמערבית ולא נשאר אדיש למה שהיה לעיר להציע. בשנת 1973 ביקר במוזיאון הטבע של ניו יורק ושם נתקל בפוחלצים של בעלי החיים שנוצרו על סמך צילומי חוקרים בשנות ה-30.
הוא צילם את אותן חיות פרא "מזויפות" שעומדות בחלל המוזיאון, ויצר מהן את סדרת ה"דיורמות" (מודל תלת ממד). האבסורד הוא שדווקא ההחזרה שלהן לצילום דו ממד בשחור לבן - הפיחה בהן חיים וגרמה למתבונן להאמין כי צולמו בטבע.
"בחרתי לצלם את התמונה בה שלל חיות ועופות דורסים טורפים זברה. אפשר לראות פה רק את רגליה נאבקות - כי היא הזכירה לי את ניו יורק", הוא מסביר בחצי חיוך לחבורת העיתונאים שמקיפה אותו. באותה נשימה הוא מגלה שהמודל המקורי שעליו התבסס הצילום הכיל גם ציורים, מעין תפאורת טפט ששימשה כרקע. "אם תצליחו לגלות בצילום מה התבסס על ציור ומה על מודל תלת ממד - הבעיה כנראה אצלכם", הוא צוחק.
כהמשך כמעט טבעי, שנים אחרי "הדיורמות" הגיעו "הדיוקנאות". גם הם התבססו על מודלים בתלת ממד. במקרה הזה, בובות שעווה ממאדאם טוסו. וכך על קירות המוזיאון, מול הנרי השמיני, לנין והאפיפיור, תוכלו לפגוש פנים מול פנים את דיוקנו של יאסר ערפאת. "צילמתי את בובת השעווה שלו פעמיים", הוא מספר. "בגרסה הראשונה מ-1994 כשהוא נשא את אקדחו. כשנפרד מהנשק, עודכנה בובת השעווה בלונדון, האקדח הוסר ובשנת 1999 נאלצתי לצלם אותו שוב". הגרסה בתערוכה, לכל המודאגים, היא המאוחרת".
ממש כמו האיילים במוזיאון הטבע, גם כאן מה שמאפיין את הדיוקנאות הוא התעתוע בצופה. "אנשים באמת חושבים שצילמתי את הנרי השמיני ותוהים איך", הוא מספר בחיוך על התגובות לצילום שמתכתב עם יצירתו הנודעת של צייר הרנסנס הנס הולביין.
העיסוק בבדיה מופיע אצלו גם בעשרות התיאטראות הישנים שצילם ברחבי ארצות הברית בזמן שהוקרן בהם סרט. "בתיאטרון הכל פייק" הוא מסביר על בחירת הלוקיישן המככב בסדרת צילומים זו. אבל מבט חטוף בצילומים מספיק כדי להבין שזה לא כל הסיפור.
בכולם מופיע מסך לבן בוהק - תוצאה של חשיפה ארוכה שנוצרה כשסוגימוטו פתח את התריס במצלמה מתחילת ההקרנה של סרט הקולנוע ועד סופה. במילים אחרות, סרט של שעתיים הפך למלבן לבן. אולם התיאטרון הריק שעומד בניגוד למסך הריק לכאורה - מעלה שאלות על האופן שבו אנו רואים את המציאות. "יש כאן תובנות על הזיכרון שלנו אל מול החוויה עצמה" הוא מסביר. "כמה אנחנו באמת זוכרים?".
אנטילופות דוממות, נוף ים מהפנט, שני קמטים במצחו של לנין ובניינים של גדולי האדריכלים שנראים כמו זיכרון מעורפל - את כל אלה תוכלו לפגוש בתערוכה שתוצג כאן עד חודש יולי. עבור מי שמעוניין להאט לרגע את קצב הסטוריז, סוגימוטו הוא השקט הכי אסתטי שתוכלו לקבל.
לפנייה לכתב/ת 
