שתף קטע נבחר

"חדר המיון הוא פצצה מתקתקת. יהיו פספוסים בחיי אדם"

מחסור חמור באנשי צוות, כשלים חמורים מסכני חיים ורמת ניקיון בלתי סבירה - תחקיר ynet ו"ידיעות אחרונות" על מצב חדרי המיון בישראל הביא עדויות קשות מ-21 חדר מיון. ד"ר ערן הלפרן, מנהל מנהל המרכז הרפואי רבין, יוצא להגנת המערכת, לא לפני שהוא מזהיר: "יש מנעד גדול מאוד בין שעות שקטות ויעילות לבין שעות שהן על סף הגיהינום בכל מיון ובכל בית חולים, שעלולות לעלות בחיי אדם". סגן השר ליצמן: "שינויים לוקחים זמן"

 

 

זמני המתנה ארוכים באופן בלתי סביר, תנאי היגיינה ירודים ומחסור בציוד בסיסי, אלה הממצאים הקשים העולים מהתחקיר שפורסם כאן הבוקר (א') על הכשלים במערכת הבריאות הציבורית, בדגש על חדרי המיון בבתי החולים. בעקבות כך פנינו לד"ר ערן הלפרן, מנהל המרכז הרפואי רבין.

 

על הממצאים הקשים שעולים מהתחקיר על זמני המתנה ארוכים באופן בלתי סביר, תנאי היגיינה ירודים ומחסור בציוד בסיסי, אומר הלפרין כי מדובר במציאות מורכבת: "זאת מציאות שכמובן יש לה ימים טובים. יש מנעד גדול מאוד בין שעות שקטות ויעילות לבין שעות שהן על סף הגיהינום בכל מיון ובכל בית חולים. צריך להבין שהמלר"דים שלנו הם קו חזית שקשה לו מאוד לתכנן את פעולתו".

 

הוא מוסיף ואומר כי אינו מגלגל את האשמה על איש, אך המצב הוא בעייתי. "זה לא המצב בדרך כלל. יש בעיות שהן בעיות כרוניות דחופות. עובדה שבמרבית שעות הערב ובלילה אין רופאים בכירים. על אף שיש הנחיה כזאת של המשרד, לא תמיד אפשר לעמוד בה.

 

"אנחנו פצצה מתקתקת שהולכת וגוברת, וכשהיא תתפוצץ יהיו יותר פספוסים של חיי אדם במיון. יכול להיות שיגיע מישהו עם בעיה רצינית, ששוכב ואף אחד לא שם לב אליו, ויקרוס - או שעד שיאבחנו כבר יהיה מאוחר מכדי לעזור. אנשים ימותו".

 

ד"ר ערן הלפרן.  יש מנעד גדול מאוד בין שעות שקטות ויעילות לבין שעות שהן על סף הגיהינום
ד"ר ערן הלפרן. יש מנעד גדול מאוד בין שעות שקטות ויעילות לבין שעות שהן על סף הגיהינום

 

תגובות במערכת הפוליטית

סגן שר הבריאות, ח"כ יעקב ליצמן אמר כי "אנחנו השקענו הרבה כסף בחדרי מיון חדשים וכל הדברים האלה לוקחים זמן. בנוסף, אני שמח מאוד ששר האוצר הודיע לי שהוא מתכוון להשקיע ולעזור למערכת הבריאות".

 

צפו בדבריו של ליצמן:

 

 

 

ח"כ איציק שמולי, חבר ועדת הבריאות של הכנסת, אמר בתגובה כי התחקיר המטלטל חושף מערכת בריאות במצב אנוש שבמקום להוסיף לה משאבים, רק בשבוע שעבר הממשלה קצצה מתקציבה, ולא בפעם הראשונה.

 

"מאז שנת 2000 ירד מספר המיטות היחסי ב-30%, חסרים גם המון רופאים ואחיות ולכן הצפיפות והעומסים המטורפים האלה. זה יכול להיות גם אחרת, הממשלה הזו פשוט בוחרת להפקיר את המערכת מאחור".‏

 

ח״כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמרה כי ״נחשפת לפנינו מציאות שאין קשר בינה לבין האשליה שמנסים למכור לנו ראש הממשלה ושריו. מצפון ועד דרום, בדרגות חומרה שונות של קושי ומחדל מערכתי מחפיר, נחשפת תמונה בלתי נתפסת בפער בין מדינת הסטארט אפ ניישן ותיאור החיים הטובים של אזרחי מדינת ישראל. אבל בפועל מסתבר שבמדינה שלנו אסור להיות נזקק או חלש בשום צורה כי למערכת אין תשובות למצוקות הללו. הדרך היחידה לחיות כאן באופן נורמטיבי היא להיות עשיר, בריא ומקושר.

 

ח״כ סבטלובה הוסיפה ואמרה: "ראש הממשלה ושריו נדרשים להסיר את המשקפיים הוורודות שלהם להביט בלבן של העיניים של תושבי המדינה. אגיש שאילתא דחופה בה אדרוש משר הבריאות בנימין נתניהו להסביר איך במשמרת שלו הפכה מערכת הרפואה הציבורית המתקדמת ועתירת הון אנושי נפלא לתחתית עולם שלישי. מקווה שהתשובה שלו לא תהיה "זה משעמם אותנו". 

 

כך זה נראה בתחקיר:

 

 

 ( )

09:10. אולם ההמתנה בוולפסון עדיין לא עמוס. שני גברים ערבים יושבים עם צמידי אשפוז בשני קצות החדר. חולה נוספת, ממוצא אתיופי, ממתינה עם בן זוגה. זוג מבוגרים כבני שבעים נכנסים, הגבר מחזיק את בטנו ובקושי מצליח לדבר. ניכר שהם כבר מכירים את המקום. "בדרך כלל המצב פה גרוע יותר משוק הכרמל", אומרת עדנה, האישה. "נפלנו על יום ממש טוב".

 

09:22. האחות ניגשת לאליהו, הגבר. "מה הבעיה?" היא שואלת. "אני לא מרגיש טוב", משיב אליהו. "בעיות במתן שתן".

 

09:31. אליהו מקבל מיטה ועובר בדיקות בסיסיות. השומר במיון מבקש שאחת מאיתנו תצא משום שעל פי הנהלים – שבהמשך יתבררו כקשוחים הרבה יותר בבתי חולים אחרים – מותר רק למלווה אחד להיות נוכח. שתינו יוצאות לשתות קפה.

 

כשאנחנו חוזרות, חדר המיון רועש. אישה בהיריון זועקת מכאב ומלחץ. האחיות משכיבות אותה על מיטה ומזעיקות את צוות חדר לידה. בתוך שלוש דקות מגיעים רופא ושתי אחיות. אחרי בדיקה קצרה היא מועברת למחלקת היולדות. שיהיה במזל.

 

11:30. המולה. בזה אחר זה נכנסים צוותי מד"א עם אלונקות, ובתוך חמש דקות מצטרפים חמישה קשישים לחדר המיון ההולך ומתמלא.

 

12:45. שעת צהריים, וחלק מהחולים עדיין לא ראו רופא. בהם גם אליהו. בינתיים מגיעים עוד ועוד חולים. אישה מבוגרת, במבטא רוסי, מבקשת בשקט מחובש מד"א שהבהיל את בעלה לכאן לראות פסיכיאטר. "הוא טוען שעישן סיגריה אחת והרגיש מסטול", היא מסבירה.

 

13:00. הצעירה האתיופית נראית מיואשת. מתברר שהם הגיעו בשמונה בבוקר, בעשר שלח אותם הרופא לבדיקת רנטגן ושם המתינו כמעט שעה עד שהתברר ששכחו לרשום אותם. "בחיים לא סבלתי ככה", אומרת הבחורה. "שעות של המתנה כשאני מתה מכאבים".

 

14:00. חמש שעות אחרי שהגיע למיון, אליהו רואה סוף-סוף רופא, שבודק אותו ומציע להמתין לתוצאות הבדיקות שנלקחו בבוקר.

 

18:00. השעות נוקפות, ועדנה ניגשת שוב ושוב לעמדת האחיות, מבקשת לדעת אם אליהו יאושפז או ישוחרר. אין מענה.

 

21:00. אחרי 12 שעות של המתנה אליהו משתחרר עם המלצה לרופא מומחה. יחד איתו משתחרר גם התסכול. אנשים כמו אליהו ועדנה תלויים ברפואה הציבורית ואין להם אפשרות להשיג יותר. כעת הם ייאלצו להמתין שבועות ארוכים של סבל, עד לתור לרופא.

 

 ( )

14:48. זוג צעיר משפרעם מלווה קרובת משפחה שפונתה לכאן בשל התקף קשה של אלרגיה. בפנים: כעשרים חולים ממתינים. חלקם חבושים או מחוברים לאינפוזיה, אחרים מתפתלים על מושבי המתכת הקשים. על מיטה במסדרון מוטל אדם מבוגר, כבן 70, ואשתו המודאגת לצדו.

 

15:20. שירין שוכבת כאן מהשעה עשר בבוקר. יותר מחמש שעות חלפו מאז שנערכו לה בדיקות. "הגעת בשעה שקטה יחסית", אומרת אחיינית של שירין. "עכשיו יש רק שניים־שלושה חולים במסדרות, בבוקר חולים ישבו על הרצפה כי לא היה מקום".

 

15:32. בתוך כעשר דקות, עוד חמישה חולים מטופלים במסדרון. צפוף ועצוב.

 

15:56. צוות מד"א מגיע עם אלונקה ועליה קשיש אלמוני. זוג אחים פונה אליו, אבל הוא לא מגיב. הם מנסים שוב, הפעם ברוסית. אין תגובה. "פשוט אשאיר אותו במסדרון על המיטה?" מתייעצת האחות עם קולגה, ושניהם מושכים בכתפיהם. "הוא מזיז ידיים ורגליים, הסימנים שלו חיוניים", היא אומרת, "אין לי מה לעשות איתו".

 

על השלט במיון כתובות באותיות ברורות שעות הביקור של הרופא. למשל, בין שלוש לארבע אחר הצהריים. אבל השעה ארבע כבר חלפה, ואף רופא לא הגיע. רוב החולים סביבי לא ראו אחד כזה מהשעה עשר בבוקר.

 

לא רחוק משם מחלקה ריקה לחלוטין עם מיטות רבות. למה לא משתמשים בה, אני תוהה בקול. "זה לשעת חירום", אומר אחד העובדים. "או לעומס מטורף". רגע, יכול להיות יותר עמוס מזה?

 

16:20. למרות העומס, הרופאים לא ממהרים לשחרר חולים. עבד, למשל, הגיע לכאן בבוקר עם קשיי נשימה, עבר טיפול ומאז מרגיש מצוין, אבל אין מי שישחרר אותו. כמותו עוד מטופלים אחדים שתופסים מיטות.

 

18:00. רבקה הגיעה עם בעלה בבוקר, לאחר שחש כאבים בחזה. כבר ב-11 הודיעו להם שהוא עובר לאשפוז, אבל מאז הם עדיין מתייבשים במיון. "43 חולים מחכים כרגע", אומר האח לאחד הרופאים.

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים