המזרחים לא צריכים מלך, ואף אחד לא מאיים עליו

מהמפורסמות בבדיחות העדתיות בישראל היא שכל המרוקאים עבדו אצל המלך, ושאצל התימנים כל אחד רוצה להיות ראש כי יש עליהם קללה. ככה זה עם המזרחים - כולם ממשפחת המלוכה, כולם אוחזים בתארי כבוד של מלכים, מלכות, נסיכים ויורשים אין קץ. ובז'אנר המזרחי - משחקים לפי אותם כללים: כל זמר והתואר הנוכחי שלו. מי מלך, מי מלכה, ובעיקר מי יורש העצר שזומם לתפוס את מקומם.

צריך לכבד את מי שעבר דרך והותיר חותם אמיתי, ולא לזלזל בו. אייל גולן(צילום: דודי חסון)

עכשיו נסו להיזכר: מתי קראתם על היריבות בין עידן רייכל ושלמה ארצי? או על השוואת הכנסות בין עברי לידר לנדב גדג'? נתקלתם לאחרונה בכותרת סנסציונית על בניה ברבי שמאיים על מעמדו של ברי סחרוף? ומי סימן כבר יורשת ליהודית רביץ או מירי מסיקה? התשובה היא, ככל הנראה, שמעולם לא קראתם דיווחים כאלה. הם הרי אמנים רציניים, משוחררים מקרבות על מעמד ויוקרה. כל אחד אגדה בתחומו, ואין בכלל מקום להשוואה בינו לבין אמן אחר. כל אחד זוכה לכבוד, וכל אחד זכאי למשבצת שלו, עם התרומה המוזיקלית שלו, והקהל הנאמן שמלווה אותו כברת דרך.

עוד בערוץ המוזיקה:

מאריתה פרנקלין ועד קארדי בי: 2018 במוזיקה

כואב לפרגן? אייל גולן - זמר גדול, אדם קטן

הישראלית שהתברגה ברשימת ההמלצות המוזיקליות של אובמה

אבל זו פריבילגיה שבז'אנר המזרחי לא נהנים ממנה. כל שנה קם יורש למלך התורן. ולפי התקשורת לפחות, מדי שנה נפרד אייל גולן מתואר המלוכה - זה שהתקשורת עצמה העניקה לו - כיוון שה"נתינים המזרחים" החליפו אותו במודל צעיר וחדש יותר. את מי לא הכתירו כיורש: עידן יניב, קובי פרץ, דודו אהרון, משה פרץ, שיר לוי ופאר טסי - וזו רק רשימה חלקית. כרגע, השם החם הוא עומר אדם.

כל השוואה היא מגוחכת ושגויה. עומר אדם

גולן לא לבד. לצדו הרי כיהנה גם המלכה - שרית חדד. במשך שנים איימו על מעמדה זמרות שאת חלקן אולי כבר הספקתם לשכוח: ג'ולייטה, אתי ביטון, שני יצהרי ואחרות. ומה היום? עדן בן זקן כמובן, שכבר "הדיחה" אותה מארמון המלוכה וכבשה את הכס.

תשאלו אפילו את יוסי גיספן שכל אבי אוחיון חדש (כמשל) הפך אותו ללא רלוונטי. לא זכור לי שכתבו דברים דומים על רחל שפירא, יענקלה רוטבליט, אהוד מנור ואפילו דורון מדלי, בשום שלב בקריירה שלהם. גיספן, לעומת זאת - דמו הפקר. רפד שהצליח. לא באמת אמן ויוצר, סתם הבלחה זמנית.

לעובדה שקרבות הירושה האלה מתקיימים באופן כמעט בלעדי רק בז'אנר המזרחי יש סיבה פשוטה: בסופו של יום, עדיין אין פה כבוד והערכה למוזיקה, לאמנים וליוצרים שמרכיבים את הז'אנר. הנרטיב היה ונותר כמו בימי "סאלח שבתי" - הציבור המזרחי הוא פשוט וזקוק לשליט, להיררכיה כמו בסוואנה של "מלך האריות". הכול כאן נמדד בהכנסות ובהשמעות - טובעים במספרים, כי נשמה לבטח אין כאן.

כל השוואה בין אייל גולן לעומר אדם, או בין שרית חדד לעדן בן זקן, היא מגוחכת, שגויה, לא אנושית, ובלתי מדידה מבחינת התרומה המוזיקלית וההשפעה התרבותית של כל אחד ואחת מהם. מה כן יש בהשוואות האלה? הרבה צביעות, וגם קורטוב של גזענות.

רק בז'אנר המזרחי כל הצלחה של כוכב חדש תמיד תגיע על חשבון קודמו, ולרוב תלווה בהספדים ציניים על ההוא שעלה לגדולה - ואז התרסק עם בוא הזמיר החדש. איך אומרים על אמן מזרחי שהצליח? "שיחק לו קלף", הרי לבטח אין קשר בין הצלחה לכישרון או לעבודה קשה. הכול מזל.

איבדה את כס המלכות לטובת עדן בן זקן. שרית חדד(צילום: רועי עידן)

והקהל? מזלזלים בו וגורסים שעבורו, בשורה התחתונה, כל הזמרים הם עוד מאותו הדבר. היום מעריצים את ההוא, מחר יעברו לשני. דרך משותפת, הערצה, אהבה מוזיקלית וחיבור רגשי? עשו לנו טובה, מוזיקה מזרחית היא בסך הכול טרנד, לא ממש אמנות. אתם מתחילים להבין כמה זה עקום ולא ראוי?

עומר אדם הוא זמר מוכשר וכוכב גדול. הקפיצה שעשה בשנתיים האחרונות הוכיחה שהוא כאן כדי להישאר. עדן בן זקן לוהטת והצליחה להביא קול נשי חדש ורענן. אף אחד לא יודע היכן שניהם יהיו בעוד חמש שנים מעכשיו, אם בכלל. הם בוודאי שלא היורשים של אף אחד, אלא זמרים של תקופה ודור נוכחי.

צריך ונכון לכבד את מי שעבר דרך והותיר חותם אמיתי, ולא לזלזל בו בכל פעם מחדש. הסיבה שאין דין אייל גולן כדין ברי סחרוף היא כי הראשון הוא המלך - אבל השני הוא אגדה. מלך זה זמני, אבל אגדות זה לנצח. זה כל הסיפור, והגיע הזמן לשנות אותו.