מכבי ת"א חיה בסרט
הסרט "סימפוניה בצהוב" עורר געגועים לאותה חבורה מגובשת שזכתה ביורוליג שנתיים רצופות. 14 שנה אחרי, שום דבר לא נשאר מהאימפריה שטרפה את אירופה
הסרט "סימפוניה בצהוב" מעורר נוסטלגיה מתוקה לאוהדי מכבי ת"א, אך מקנה תחושה של חוסר אונים וחוסר ודאות לגבי העיתוי והדרך שבה תחזור אימפריית הכדורסל לגדולתה. אסכם את הסרט בקצרה: בניגוד לסרטים דוקומנטריים קלאסיים, היורוליג הלכה על מתכונת שונה. בפורמט זה מתאספים מספר שחקני מכבי שכיכבו בשתי הזכיות ב־2004 וב־2005 ומשחזרים כיצד התקופה ההיא עיצבה אותם. שארפ, באסטון, שלף, בורשטיין, וויצ'יץ' ופרקר (האחרון הצטרף בסקייפ וידאו לקראת סיום הסרט הקצר), משחזרים את נס ז'לגיריס, המסירה האגדית של שלף לשארפ ששלחה את הצהובים להארכה ולאחריה גם לפיינל פור.
מתברר שהמעורבים במסירה, וכן כל שאר השחקנים, חשבו בעיקר על איך לא לאכזב את המוזמנים שקיבלו כרטיסים. בעידן של היום, בו שחקנים עוברים קבוצות כמו גרביים וחושבים בראש ובראשונה על עצמם ועל תג המחיר שלהם, קשה לתפוס את המחויבות והמקצוענות של השחקנים האלה, שקיבלו שניים מהמאמנים הטובים ביותר בכל הזמנים באירופה, גרשון ובלאט.
היו זמנים. שאראס ושארפ(צילום: ראובן שוורץ)
מכבי של אותן שנתיים (וגם של כל העשור הראשון של שנות ה-2000), הייתה אחת מהקבוצות הטובות ביותר באותו עשור באירופה, לא כולל פנאתינייקוס. שלוש אליפויות אירופה ועוד ארבע הופעות בפיינל פור, מרביתן בגמר, לא השאירו ספק לגבי הדומיננטיות הצהובה. אפשר להגיד שהשנתיים האלה האפילו במידה רבה על הזכיות הראשונות, ב־1977 ו-1981. אחרי עשור בינוני מינוס, הקבוצה של המדינה חזרה ובגדול.
אלא שמאז הבינוניות במכבי חוגגת. שנה אחר שנה, למעט ההפסד לירוקים מיוון ב-2011 והזכייה השישית ב- 2014 המופלאה לא פחות (זוכרים את נס מילאנו, בכיכובו של אקס מכבי קית' לנגפורד במדי הקבוצה האיטלקית?), רוב השנים היו פרווה. שמינית ורבע הגמר היו תחתית החבית עבור מכבי, שעד לפני רגע הייתה בפסגה. כמובן שחמש העונות שחלפו מאז לא היטיבו עם המועדון. אמנם, השנה הראשונה של גודס כמאמן ראשי ב-2015 הייתה סבירה, אבל אחריה באה המפולת. שלוש שנים קשות, בהן לא העפילה מהשלב המוקדם, נשרה ליורוקאפ בעונה שלפני שינוי פורמט היורוליג והחליפה מאמנים בסיטונות, כמו גם שחקנים רבים שאיכזבו בזה אחר זה.
גם עכשיו, ברגעים היותר טובים, לא בטוח כלל שספראפולוס ושחקניו יוליכו את מכבי לחוף מבטחים. גירעון ההפסדים והפרש הסלים השלילי מתקופת ספאחיה (שפוטר מאוחר מדי) עדיין מכבידים על הקבוצה. כל משחק, כולל זה שיתקיים בחמישי במילאנו, הוא לחיים ולמוות. מאחר שנותרו שמונה משחקים לסיום העונה, מוקדם לסכם אותה. עם זאת, רוב הסיכויים שגם אם מכבי תעפיל לשמונה הגדולות, היא לא תזכה ביורוליג.
כדי שהיא תוכל "להגיש מועמדות לתפקיד", שורה של דברים יצטרכו להשתנות: החלפת השדרה הניהולית ומציאת ספונסר משמעותי, רכישות של ישראלים וזרים בעלי כבוד ומחויבות לשם מכבי ת"א, בחירת צוות מקצועי מעולה ומנוסה, גיוס בסיס אוהדים חדש בכל האמצעים האפשריים, כולל המדיה החברתית. והחשוב מכל, דביקות במטרה. אם מנהליה של מכבי, אנשים טריים שיחליפו את מזרחי ושותפיו, יקרינו מלמעלה מכביזם אמיתי במובן החיובי של המילה, במקום שובע וייאוש טוטאלי, הקבוצה תחזור להיות כשהייתה ותטרוף לאירופה את הצורה. יאללה מכבי!
לפנייה לכתב/ת 
אנתוני פארקר
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
