נאשם ברצח אשתו במלון העיד: "שום ילד לא מת במלחמת כריות"

מלון רנסנס בתל אביב שבו אירע הרצח(צילום: שאול גולן)

"היום אני עומד כאן, שנה וחצי אחרי, וצריך להסביר שלא הרגתי את אשתי, המוות שלה נגרם מהתקף לב. עכשיו לך תוכיח שאין לך קרניים". יוסף ברוך (67) אזרח טורקיה שהואשם ברצח רעייתו דליה ברוך (65) ז"ל ב-2017, העיד אתמול (יום ב') בפעם הראשונה במשפטו. "לא הרגתי ולא רצחתי", טען ברוך בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

צוות של מגן דוד אדום הוזעק ביוני 2017 לבית המלון רנסנס ברחוב הירקון בתל אביב ומצא את גופתה של ברוך ולצדה שכב ברוך חסר הכרה. הוא פונה במצב אנוש לבית החולים איכילוב בעיר, ומחקירת המשטרה עלה חשד כי ברוך רצח את אשתו ולאחר מכן ניסה לשים קץ לחייו.

חודש לאחר מכן הגישה פרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום נגד ברוך וטענה כי הוא חנק למוות את אשתו באמצעות כרית ולאחר מכן ניסה להתאבד בחדר האמבטיה.

יוסף ברוך בבית המשפט (ארכיון)(צילום: ניצן דרור)

בעדות היום הכחיש כאמור ברוך שגרם למות אשתו. "שלושה ימים אחרי המקרה לא הייתי בהכרה", סיפר הנאשם. "עיכלתי את הסיפור הטרגי ואת ההאשמות שאין להן כיסוי. בתקשורת כתבו 'מלון רנסנס, בעל רצח את אשתו', כותרות והאשמות. בחקירה אני בא וטעון שלא הרגתי ולא רצחתי ולא עשיתי ולא הייתה כוונה. לא יכול להיות שתהיה כוונה אחרי 30 שנה. פשוט לא היה עם מי לדבר".

בני הזוג היגרו לאיסטנבול ונהגו לבקר לעיתים קרובות את בני משפחתם בישראל. לפי כתב האישום, שהוגש על ידי התובעת עו"ד יעל הראל מפרקליטות מחוז תל אביב, בתקופה שקדמה לרצח הביעה הנרצחת חוסר שביעות רצון ממגוריהם בטורקיה ושבה על רצונה לחזור לארץ.

לפי כתב האישום, חודש לפני הרצח הגיעו השניים לביקור בישראל. עוד נטען כי לאחר שהבעל הודיע לרעייתו כי הם חוזרים לטורקיה, פרץ ביניהם ויכוח. הנרצחת צעקה והצהירה כי בכוונתה להישאר בישראל ולשכור דירה באשדוד. הנאשם ניסה להשתיקה, לקח כרית מהמיטה וחנק אותה למוות.

"לא נאה ולא יאה שתצעק בקולי קולות" 

"אני נשוי לדליה אשתי המנוחה, נישאנו ב-1975 ובתי הבכורה נולדה ב-1990", העיד היום ברוך. "רציתי שהייו לה חיים טובים, היא הייתה אישה חולה". על היום שבו אירע הרצח סיפר: "אכלנו ביחד חומוס, היא שכבה במיטה. ירדתי להודיע שאנחנו עושים 'צק אאוט', באתי לחדר ואמרתי לה בזהירות רבה שמחר עוזבים וחוזרים לאיסטנבול. היא נתקפה בהתקפת זעם. אנחנו בבית מלון, מקום ציבורי, לא נאה ולא יאה שתצעק בקולי קולות כי אנחנו אנשים מכובדים".

הוא סיפר עוד כי "הנפתי לכיוונה כרית כדי שתירגע, היא צעקה ואחרי רבע שעה נרגעה. אני הייתי בפרץ רגשות, לא ידעתי מה לעשות. יצאתי למרפסת, נשמתי אוויר צח. פתאום אני מוצא אותה בצד שמאל עם הראש לכיוון הקיר שוכבת ברצפה מעולפת. ניסיתי להרים אותה, הייתי חלש. שמתי כרית מתחת לראשה שלא יהיה ברצפה. בדקתי את חום גופה כמה פעמים ויצאתי למרפסת. השעה בערך התקרבה ל-21:30 בערב, החלטתי שאני לא יכול יותר ושם קץ לחיי".

בשלב זה פרץ הנאשם בבכי ולאחר שנרגע סיפר: "היו ברשותי כדורי שינה ומרשם וכדורים אחרים. ישבתי, כתבתי מכתב ראשון בפרץ רגשות. לא כתבתי יפה, קרעתי אותו וזרקתי לפח. כתבתי מכתב בצורה יותר מסודרת שבו אני כותב 'בצער רב אנו נפרדים'. אני נפרד, ואני מצטער ומבקש סליחה מכל המשפחה. אמרתי שהיא תישן כמה שעות ואם ימצאו אותה אני כבר לא אהיה בחיים. ניגשתי לאמבטיה, חתכתי את הוורידים. ראש הצח"מ הסביר לא שעשיתי את זה לא נכון. אני לא מנוסה בהתאבדויות או במוות פלילי. מד"א מצאו אותי באמבטיה שותת דם".

במענה לשאלת התובעת עו"ד הראל, סיפר ברוך: "באיזשהו מקום נשברתי בגלל המצב הגופני שלי, גם 30 שנה לא ויתרתי ודאגתי לכל מחסורה". התובעת הטיחה בנאשם: "עברתי על החקירות שלך ומצאתי ציטוטים שאתה אומר שלא רצתה לחזור לטורקיה". על כך השיב ברוך: "אני לא הכרחתי להביא אותה לטורקיה, רק שתהיה בריאה, שתישאר פה, שתתגרש, שתעשה מה שהיא רוצה. אף פעם לא שללתי את חירותה. היא נסעה לישראל וחזרה מתי שהיא רוצה.

"היא המשיכה בדיבורים, זה לא שקרה איזה מוות מהכרית. שום ילד במלחמת כריות לא מת מזה שנותנים לו עם כרית מכה". ברוך הדגים תנועת הנפה עם הכרית והסביר שעשה כך כדי "שתפסיק לצעוק", אבל מיהר להוסיף "אני לא חנקתי אותה".

בפרקליטות סבורים כי לאחר שברוך חנק את רעייתו, הוא ניסה להסתיר את כוונת הרצח בהסוואה של אירוע התאבדות משותפת. הוא בלע כדורים רבים וחתך כאמור את ורידי ידיו. בתווך הוא השאיר בחדר המלון מכתב שבו ציין: "בצער רב אני כותב איגרת זו ונאלץ לבצע פעולה זו בצער רב, ומסיים את חיינו".

הנאשם בחר לייצג את עצמו בדיון. בדיונים הבאים תימשך חקירתו הנגדית.