השובל החיובי שהשאירו מייסדי SpaceIL

הפרויקט, שכמעט לא קיבל מימון מהמדינה, יביא לעוד עבודות לתעשייה האווירית שבנתה חללית המסוגלת לנחות על הירח, הוא גרם לתלמידים רבים להתעניין בתחום החלל וגם עשה יחסי ציבור לא רעים למדינה - וכמעט הכל בזכות התורמים / דעה

ירון דרוקמן
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

במשרדי הממשלה בירושלים צריכים להודות ליריב בש, כפיר דמרי ויהונתן ויינטראוב - שלושת מייסדי עמותת SpaceIL, למהנדסי התעשייה האווירית ולפילנתרופ מוריס קאהן - שבלעדיהם ישראל לא הייתה זוכה ליחסי ציבור טובים כל כך עם שיגור החללית "בראשית" לירח, אור ליום שישי. עלות הפרויקט - כ-100 מיליון דולר (כ-361 מיליון שקל). כמה מזה הגיע מתקציב המדינה? כ-10 מיליון, כך לפי נתונים שנמסרו ממשרד המדע.

 

שיגור החללית בראשית לירח (צילום: spaceX קונטקט)

 

בלילה שבין חמישי לשישי הגיעו למפעל חלל ביהוד עובדים ומתנדבים רבים שעמלו במשך שנים על בניית החללית הישראלית, שאמורה לנחות על הירח ב-11 באפריל. בניגוד לחלליות האחרות שעברו את אותו מסלול - החללית הישראלית היא יוזמה פרטית שנבנתה בעיקר מכספי תורמים, ולא מכספים של סוכנויות חלל, המקבלות מימון מהמדינה.

 

במשך שנים ניסו מייסדי העמותה לקבל עזרה קטנה מהמדינה כדי להפוך את החלום שלהם למציאות. בנובמבר 2017 - אז נקלעה העמותה למשבר וסכנת הסגירה ריחפה מעליה - היו אלה שוב תורמים נדיבים שפתחו את הארנק לרווחה ואפשרו את המשך הפרויקט, שסיפק לא מעט עבודה למהנדסים בתעשייה האווירית, כמו גם גם לעובדי עמותת SpaceIL.

 


 

מוריס קאהן, ששמר על ארשת פנים רצינית בליל השיגור, נשאר בארץ וצפה בחללית משוגרת לחלל על גבי טיל של SpaceX על מסך הטלוויזיה. הוא תרם לפרויקט 40 מיליון דולר; בלעדיו זה לא היה קורה. לעומתו, שר המדע אופיר אקוניס, שמשרדו תיקצב את הפרויקט בסכום נמוך בהרבה, נסע לפלורידה כדי לצפות בשיגור ההיסטורי מקרוב. על חשבון מי הוא נסע? סביר להניח שעל חשבוננו.

 

חשוב להדגיש כי הפרויקט, שהחל כחלק מתחרות Google Lunar X PRIZE, להנחתת חללית על הירח - הגביל את המימון הממשלתי ל-10%. אבל בפועל המימון של משרד המדע (שתקציבו כ-560 מיליון שקלים בשנה), היה נמוך מהרף שהציבו מארגני התחרות, שהסתיימה ללא מנצח לפני כשנה.

 

עבודה, חינוך ויחסי ציבור

הפרויקט הפרטי הזה לא רק הביא כבוד, כי בזכותו יגיעו לתעשייה האווירית הזמנות נוספות. הרי היא בין החברות הבודדות בעולם שבנו חללית המסוגלת לנחות על הירח. עדות לכך הייתה בחודש שעבר, עת חתמה חברה מגרמניה על הסכם שיתוף פעולה עם התעשייה האווירית שבמסגרתו יוצעו שירותי הגעה וגישה לירח עבור סוכנות החלל האירופית. המשמעות היא עוד עבודה עתידית למפעל חלל - שתגיע בזכות שלושת הצעירים עם החלום ולא בזכות אנשי משרד המדע וסוכנות החלל הישראלית.

 

צילום: שאול גולןמוריס קאהן ליד דגם החללית. 40 מיליון דולר מכיסו (צילום: שאול גולן)

 

אבל לא רק עבודה עתידית סיפקו שלושת החולמים והתורמים; רשת של עשרות מתנדבים שמפעילה SpaceIL יצאו למוסדות החינוך ברחבי הארץ כדי לספר את סיפורה מעורר ההשראה של העמותה וגם ללמד את התלמידים על חלל בפרט ומדע בכלל. אולי יום יבוא וכמה מאותם ילדים ששמעו בשקיקה את הדברים יהפכו למהנדסים או לאסטרונאוטים, שיביאו בעצמם לפריצת דרך משמעותית בתחום החלל.

 

גם בתחום יחסי הציבור לישראל עשו השלושה את העבודה. מארצות הברית ועד סין, מרוסיה ועד צרפת, בבריטניה, גרמניה ולמעשה כמעט בכל מדינה בעולם - פורסמו כתבות אוהדות על החברה הקטנה, שהצליחה לבנות חללית ולשגר אותה לעבר הירח - דבר שעשו רק שלוש מדינות עד כה. השם ישראל הוזכר ברוב הכותרות.

 

תמונה כלליתהכתבה בניו יורק טיימס

תמונה כלליתהכתבה בגרדיאן הבריטי

תמונה כלליתהכתבה בליברסיון בצרפת


תמונה כלליתהכתבה ב-CNN
 

 

מנגד, כיוון שהמדינה הוציאה פחות מ-10 מיליון שקלים על הפרויקט (2 מיליון על פיתוח ההנעה בתעשייה האווירית, 7.5 מיליון כתמיכה לעמותה ו-600 אלף למיזמים משותפים בחינוך), לא נלקחו כספים ממשרד הבריאות, ממשרד התחבורה ולכן בניית החללית לירח לא השפיעה כלל על המצב העגום בבתי החולים או על הפקקים בבקרים.

 

כאמור, ב-11 באפריל זה אמור לקרות: החללית של החברה הישראלית תנחת בתקווה בהצלחה על הירח. זה יהיה רגע גדול עבורנו כישראלים, עבור אנשי העמותה, מהנדסי התעשייה האווירית וגם התורמים, וכן - גם של מקבלי ההחלטות בירושלים שייקחו גם הם קרדיט על ההישג.

 

אחרי הנחיתה, עם או בלי תמיכה ממשלתית, ישראל צריכה להמשיך להיות מעצמה בתחום החלל, כי הרי השמיים הם כבר לא הגבול.