הקשר עם יהודי ארה"ב חיוני לביטחון ישראל
על רקע המתח הגובר בין יהודי ארה"ב לישראל, על הממשלה החדשה שתקום לשמור על האינטרסים האסטרטגיים של המדינה ולחזק את הקשר ושיתוף הפעולה
כמעט 20,000 אנשים הגיעו לוועידה השנתית של אייפא"ק, שהיתה מפגן תמיכה מרשים למדי בישראל. כמדי שנה בשנים האחרונות, השדולה הפרו-ישראלית הצליחה להביא יחד בכירים דמוקרטים לצד בכירים רפובליקאים ולהראות שנכון לעכשיו ישראל עדיין נתמכת בידי ההנהגה של שתי המפלגות. וזאת הנקודה העיקרית: התמיכה הדו מפלגתית קיימת, נכון לעכשיו, אך היא לא מובטחת לעד. יש סימנים מדאיגים לכך שישראל הופכת לויכוח פוליטי, ועלינו לבלום זאת. כדי למנוע מצב כזה, ישראל צריכה לחזק את מעמדה במפלגה הדמוקרטית, בראש ובראשונה באמצעות הידוק הקשר שלה עם הקהילה היהודית בארצות הברית.
בשבועות שלפני הוועידה מספר ארגונים ליברליים משמעותיים, לחצו על חברי המפלגה הדמוקרטית להחרים את האירוע. כך למשל ארגון ההמונים MoveOn קרא למועמדים הדמוקרטיים בפריימריז לנשיאות לא לנאום בכנס. הקריאה הציבורית להחרמת האירוע הציפה מעל פני השטח תנועות עומק שהתגברו מאז עלייתו של הנשיא טראמפ לשלטון. כפי שאמר לי לאחרונה בכיר לשעבר בצבא ובממשל האמריקאי, דמות מוכרת ומוערכת בוושינגטון: ישראל חייבת לעצור את כדור השלג הזה, בעיקר על ידי פניה לקהילות ולציבורים הליברליים המהווים את בסיס התמיכה הדמוקרטי – ובתוכם הקהילה היהודית של ארצות הברית.
אכן, בשנים האחרונות אנו עדים לאתגרים גוברים בין ממשלת ישראל לבין רבים מיהודי ארצות הברית. מחקר עומק של קרן משפחת רודרמן והמכון למחקרי ביטחון לאומי הראה ששלושה נושאים מהווים את עיקרי המחלוקת בין הצדדים: שאלות של דת ומדינה (כגון חוק הגיור או תפילה לא אורתודוכסית בכותל), המדיניות מול הפלשתינים, ותנודות עומק בציבור האמריקאי ההולך ומתרחק מזהויות מובדלות על בסיס לאום או דת. הדיונים על יחסיה של ישראל עם יהדות התפוצות בכלל, והקהילה היהודית בארצות הברית בפרט, מתמקדים בשאלות של עמיות יהודית וערבות מוסרית. לצערי, רוב מי שעוסקים בתחום שוכחים או מתעלמים גם מהחשיבות האסטרטגית שיש לקשר בין הצדדים.
בנימין נתניהו נואם על מסך מישראל בועידת איפא"ק.(צילום: AFP)
בשנים האחרונות היה נדמה שהזירה הפוליטית לא הושפעה מהקשיים בין הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. הממשל בוושינגטון פועל בתיאום הדוק עם הממשלה בירושלים, ושני בתי הקונגרס נשלטו על ידי רוב רפובליקני, ולכן הושפעו מאוד מהקהילה האוונגליסטית ועמדותיה הפרו-ישראליות. אולם בחודש נובמבר ראינו שינוי: בית הנבחרים חזר לשליטה דמוקרטית, ולא כל חברי הקונגרס החדשים משתייכים למחנה הפרו-ישראלי. להפך. רשידה טליב (מישיגן) היא חברת הקונגרס הראשונה בהיסטוריה המגדירה עצמה פלשתינית. חברת הקונגרס אילהן עומאר (מיניסוטה) מדברת בקול על הצורך לבקר את ישראל ולשנות את מערכת היחסים של ארצות הברית עם ישראל, והיא אף הסתבכה עם אמירות שנתפסו כאנטישמיות של ממש.
הקריאה של MoveOn לחברי המפלגה המתמודדים בפריימריז לנשיאות לא נפלו על אזניים ערלות. חמישה מועמדים, כולל חברי הסנאט אליזבת' וורן וברני סנדרס, דילגו אל האירוע במה שמסמל תפנית לרעת ישראל: הם ככל הנראה מאמינים שציבור הבוחרים שלהם מעדיף שיתרחקו מאירועים פרו-ישראלים. אם נגיע חס ושלום למצב בו אחת משתי המפלגות הגדולות רואה את ישראל כנטל ולא כנכס, האינטרסים הלאומיים של ישראל יהיו בסכנה. עלינו למנוע זאת. הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא חיזוק הקשר של ישראל עם הקהילה היהודית בארצות הברית, שמהווה את בסיס התמיכה הראשוני והטבעי של ישראל בקרב המפלגה הדמוקרטית: באופן מסורתי כ-70% מהיהודים מצביעים לצד הדמוקרטי. כל 9 חברי הסנאט היהודים מזוהים עם המפלגה הדמוקרטית, ומבין 27 חברי הקונגרס היהודים 25 שייכים למפלגה הדמוקרטית ורק 2 למפלגה הרפובליקנית. זהו היסוד שעליו ניתן לבנות תמיכה נוספת, של היספאנים, אפרו-אמריקאים ועוד. היטיב לבטא זאת הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן, שאמר: 'השכן האמריקאי שלי לא יהיה יותר ציוני ממני'.
בכדי לשמור על האינטרסים האסטרטגיים של ישראל לאורך זמן, המדינה חייבת לשמר ולחזק את הקשר עם הקהילה היהודית בארצות הברית. אין זה אומר שישראל צריכה לקבל את דעתם בכל נושא. מקבלי ההחלטות בישראל מחוייבים בראש ובראשונה למי שבחר בהם, ורק אחר כך ליהודי התפוצות. אבל, אסור לנו לזלזל באחר ובדעות שלו. בישראל יש מפלגות ציוניות מהימין ומהשמאל, ובארצות הברית אפשר למצוא יהודים שתומכים בצד אחד ויהודים שתומכים בצד השני. אסור שמחלוקות לגיטימיות תהפוכנה לקרע בלתי ניתן לאיחוי. קרע כזה יפגע גם בעם היהודי וגם ביחסים האסטרטגיים שבין ישראל לארצות הברית.
שירה רודרמן היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, הפועלת לחיזוק הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית
מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, שירה רודרמן
מומלצים
