28 במאי 1969, היום לפני 50 שנה. מאות מתלמידי בית הספר היסודי "ויצמן" ברחובות קפאו לכמה שניות, לאחר שמטוס קרב של חיל האוויר חלף ביעף מעל בניין בית הספר כשהוא אחוז להבות. התלמידים עקבו בחרדה אחר המטוס המנמיך טוס. הם ציפו בקוצר רוח לפרישת חופת המצנח, אולם זו לא נראתה. שניות לאחר מכן נחבט המטוס בקרקע – והתפוצץ. באותו יום פרסם דובר צה"ל הודעה קצרה: "סגן חיים הולצמן, בן 21 מרמת גן, נהרג כאשר המטוס שבו טס בטיסת אימונים נפל והתרסק בקרבת רחובות". אלא שמאחורי ההודעה הלקונית הזו הסתתר סיפור גבורה מסעיר.
גיבור בשמיים: הטייס חיים הולצמן
חיים הולצמן נולד ב-27 בנובמבר 1947 ברמת גן. הוא למד בבית הספר העממי "ניצנים" וסיים בהצלחה את בית הספר התיכון "אהל שם". הוא היה חבר בתנועת הצופים ועסק בספורט – בעיקר בשחייה. הוא שיחק כדוריד במסגרת מכבי רמת גן והיה מאמן קבוצת הנוער של האגודה. הוא גם ניגן במסגרת תזמורת הנוער העירונית והתנדב במכבי האש.
הולצמן התגייס לצה"ל בפברואר 1966 והתנדב לשרת בחיל האוויר. את קורס הטיס הוא סיים בציונים גבוהים. הוא השתתף בפעולות מבצעיות רבות של החיל, ובשנת 1968 הצטרף לשירות קבע.
באתר "יזכור" נכתב כי ב-28 במאי 1969, כאשר היה בטיסה מעל רחובות, אירעה תקלה במנוע המטוס. הוא היה יכול לנטוש את המטוס ולהינצל, אולם חישוב מהיר הראה לו כי אם ינטוש, המטוס עלול להתרסק בתוך מכון ויצמן למדע וסביבתו ולגרום לאסון כבד. וכך, כשהוא מנמיך והולך, הצליח הטייס הצעיר לכוון את המטוס לעבר שטח ריק מאדם, אלא שאז כבר היה מאוחר מכדי להפעיל את כיסא המפלט, וסגן הולצמן נפל בגבורה כטייס בעת מילוי תפקידו.
הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. בהלוויה השתתף קהל רב, בהם השר דאז מנחם בגין, המשורר אורי צבי גרינברג, חברי כנסת, קציני חיל האוויר, רבנים ואישי ציבור.
עיריית רחובות הנציחה את מעשה גבורתו בקריאת גן משחקים על שמו - "גן המטוס". בכניסה למכון ויצמן הוצבה מצבת זיכרון עם שמו, כהערכה על שהקריב את חייו על מנת שלא לפגוע באזרחים.
משה אידלמן, שהיה עד להתרסקות המטוס, שחזר בריאיון לאולפן ynet את הרגעים האחרונים של הטייס הגיבור: "באותו היום הלא טוב הזה, ב-28 במאי, ראיתי צל עובר מעליי. ראיתי את המטוס. אני הכרתי את המטוסים האלה. הוא היה בגובה של 30 מטר ובמצב לא טוב. ראיתי שהוא לקראת סוף דרך, ראיתי שהמטוס בוער, יצאה אש מהמנוע. הוא היטלטל וירד בגובה. ראיתי אותו חולף מעל בנייני מכון ויצמן, הוא נפל בשדה, שהיום הוקם עליו פארק המדע".
אידלמן שיבח את סגן הולצמן על מעשה הגבורה שלו: "הבנתי שהוא יכל לצנוח לפני כן בגובה מתאים והוא לא עשה את זה. הבנתי שהאיש הולך לקראת מותו והוא גיבור. הוא הציל אנשים רבים במכון ויצמן של אז ב-1969. אני לא אשכח את זה עד סוף חיי".
במבט של 50 שנה לאחור, אידלמן סבור שסגן הולצמן הוא גיבור ישראל. "הוא הציל אותנו ממוות. אם המטוס היה נופל באחת המעבדות או באחד הבניינים, היה נגרם נזק עצום. בזמנו בנו בניינים לא גבוהים, וזה המזל הגדול שהוא לא התנגש אז בהם".
לרגל "יום חיל האוויר" ב-1971 נזכרו חבריו של הולצמן בטייס הצעיר. חברו הטוב זאב נדלר, שגם פרסם טור ב"ידיעות אחרונות" בתום השבעה, אמר לכתב העיתון אילן כהן: "חיים כפי שאני הכרתיו היה פרחח, מלא שמחת חיים. הוא היה גברתן, מוצק. בשכונה אהב להסתובב יחף ולבוש במכנסיים קצרים".
חבר אחר, יוסי אחימאיר, סיפר כי הולצמן לא חלם להיות טייס. "גם אחרי שהתגייס לצה"ל הוא לא חשב להגיע לחיל האוויר", שחזר אחימאיר. "הוא ידע וקיווה שיגיע לחיל קרבי, אבל כאשר נקלע למבחני קורס הטיס ועמד בהם בהצלחה – החליט להמשיך בקורס. חיים עבר בהצלחה שלב אחר שלב. הוא עמד בכל קשיי המבחנים הפיזיים, הטכניים והנפשיים. הוא אהב את החיים והיה סמל לחיים, בהיותו שופע מרץ ובריאות".
חבר מקורס הטיס סיפר: "הוא ליווה כל דבר בחיוך, אלא אם הרגיזו אותו. הוא לא היה נחבא אל הכלים, ענוותן או שתקן. היו לו קסם אישי כובש וכושר מנהיגות. הוא היה תמיד במרכז העניינים. היה מדוברי הקורס, ומהאנשים שרצו לשכנע בקולם כי היה להם מה לומר".
חניכי קורס הטיס של פברואר 1966 לא השתתפו במלחמת ששת הימים כטייסים. "צפינו במטוסים הממריאים", סיפר חבר בקורס הטיס. "קיללנו את עצמנו על שאנו צעירים בשמונה חודשים. אחרי המלחמה נהג חיים לומר: 'אני הולך עם אות מלחמת ששת הימים, אבל עשיתי רק סנדביצ'ים... כולם מסתכלים עליי כאילו הייתי טייס קרבי שהשתתף במלחמה והפציץ במצרים. בסופו של דבר: לא עשיתי כלום'". במלחמת ההתשה נטל הולצמן חלק פעיל, והשתתף במספר גיחות לעבר בסיסי מחבלים.
הימים היו ימי מלחמת ההתשה - והכותרות המרכזיות באותם הימים התמקדו בנעשה במלחמה ופחות באסון ברחובות. שר הביטחון משה דיין אמר לסטודנטים בירושלים באותו יום כי "נצטרך לבנות עוד ביצורים - ועלינו לרתום את הכלכלה והמשק למאמץ המלחמתי ברצינות גמורה". הוא הוסיף על התנהלות המלחמה: "לא חדרנו די עמוק לשטח הערבים כדי לכפות שלום - וחדרנו במידה כזו שהם אינם יכולים להשלים עם כך".
באותו יום נפצעו ארבעה אזרחים וחייל בהפגזת מרגמות ואש מקלעים משטח ירדן, על קבוצת פועלים שעסקה בעבודת עפר וגידור בשפת הירמוך בצד כביש צמח - אל-חמה. כלי רכב משוריינים של צה"ל הגיעו אל הפועלים תחת אש וחילצו אותם עד לצמח, ומשם הועברו לבית החולים בטבריה.
גם ההתקרבות לירח של האסטרונאוטים בחללית אפולו 10 - שהגיעו כמה ימים קודם לכן עד למרחק של כ-15 ק"מ מאדמת הירח - תפסה באותם ימים את הכותרות המרכזיות ב"ידיעות אחרונות".
