מאות נערים יחלו ללמוד לתואר ראשון בבר-אילן

יוזמה ברוכה שאין כדוגמתה.
הבן שלי הוא אוטיסט בתפקוד גבוה.
רבים חושבים שאוטיסט היא מילת גנאי, מילה נרדפת למפגר ועוד.
רבים מהאוטיסטים הם אנשים חכמים, עם מנת משכל גבוהה ומצטיינים במקצועות מדעיים.
הבן שלי היה בכיתה ה' כשניסה להתקבל לתוכנית ( האח הגדול שלו היה כבר בתוך התוכנית ) .
הוא לא הצליח בפעם הראשונה, ובשנה השנייה הגיע שוב למבחנים, הפעם עם תוספת זמן.
הרבה לא מודעים שאוטיסטים לא תמיד מבינים מה בדיוק דורשים מהם, בעיקר בגלל ההבנה הורבלית ( המילולית ). אם נותנים להם בזמן הבחינה את האופציה לשאול ולהבין מה נדרש, הם כבר יעשו את זה. זו אחת המטרות של תוספת הזמן, והאופציה לתת להם לשאול. הפעם הוא עבר בהצלחה ונכנס לתוכנית, זאת תוך כדי שהוא עדיין לומד בכיתה מיוחדת עם שילוב יחסית מצומצם.
בתמצית: הוא התחיל את התוכנית, בעקבות כך הצלחנו אחרי ים של מאבקים להעביר אותו לכיתה רגילה ( כיתת מופ'ת ) , הוא סגר פער במתמטיקה ופיסיקה של שנה וחצי תוך שלושה חודשים !
אחרי זה הוא פשוט התחיל לטוס בכיתת מופת, ומציונים של בקושי עובר הוא התחיל להוציא במתמטיקה בבית הספר רק מאיות ואז גם שאר המקצועות התחילו להתרומם.
מילד מנודה , שבכיתת מופ'ת נחשב בהתחלה לילד הלכאורה 'מפגר' ( כי הוא הגיע מהכיתה של האוטיסטים, זוכרים ) הוא הפך לילד אהוב ומקובל, כי הוא פשוט עזר כל הזמן בלימודים לאחרים , ותמיד בתמימות ובכיף. הוא המשיך עם רוב התלמידים גם בתיכון , סיים בהצטינות מגמת תכ'ם והיום סטודנט מצטיין באחד מהמוסדות להשכלה גבוהה, עם ממוצע בסוף שנה שנייה של 95 .

לפעמים אני עוד פוגש ילדים מהכיתה הטיפולית שלמדו איתו ומבין איפה הוא ואיפה הם.
נכון, זה הכל בזכות העבודה הקשה שלו, אבל אם לא התוכנית של בר אילן, הוא לא היה מגיע לזה, ועל זה פשוט אין לי מילים שיביעו את מה שאני מרגיש, ואני יכול להגיד שאני אפילו בוכה כשאני נזכר שאילו שסרבו לשלבו טענו שלא יצא ממנו כלום והוא לא מתאים לכיתה רגילה.

תודה עמוקה למורים שמלמדים בתוכנית, הם הנשמה של הפרויקט והם הגורם להצלחה.
אילו לרוב מורים ומורות ותיקים שלא עושים את זזה בשביל הכסף , אלא בשביל הנשמה.

לסיום, פרט פיקנטי: אחרי סיום התוכנית, כמעט אחרי שלוש שנים, דברנו עם המורה של הילד בתוכנית. אמרנו לה שהילד הוא אוטיסט- היא לא האמינה לנו וחשבה שאנחנו עובדים עליה.