קול הרעם מקהיר: הטירוף סביב מוחמד סלאח
מצרים רועדת מהתרגשות: אליפות אפריקה, אותה תארח החל מיום שישי, תהיה הזדמנות מדהימה עבור מוחמד סלאח להעצים את סיפור האגדה שלו ולהביא תואר מול הקהל הביתי. בשביל האייקון של העולם הערבי, זה אתגר שונה והרבה יותר אמוציונלי מאשר בליברפול
אליפות אפריקה היא תמיד עניין גדול עבור מצרים. היא שיאנית הזכיות (שבע פעמים) ולקחה את התואר היבשתי שלוש פעמים רצופות בין 2006 ל-2010. עכשיו תוסיפו כמה מרכיבים לתבשיל: מצרים טעונה אחרי ההפסד לקמרון בגמר לפני שנתיים. הפעם האליפות מתקיימת על הדשא הביתי שלה, לראשונה מאז 2006.
והכי חשוב – יש לה ביד את השחקן האפריקאי הגדול בעולם, המצרי הטוב ביותר בכל הזמנים, שמגיע לסיבוב הופעות נדיר למדי מול הקהל הביתי שסוגד לו. זו לא אליפות אפריקה רגילה, או סתם עוד טורניר שמגיע למצרים: כל ההיבטים האלו, מחוברים יחד, הופכים את האליפות שתיפתח ביום שישי לטירוף שקשה להסביר. והכל על הכתפיים של מוחמד סלאח (27).
ג'ימי טורק מנסה להכניס קצת סדר בדברים: "אתה חייב להבין שאי אפשר לתאר את מה שהולך במצרים סביב הכדורגל. לא ראית בחייך שום דבר שדומה לזה. הכדורגל זה כל העולם בשבילם – ועכשיו יש להם ביד מישהו כמו סלאח. ההצלחה הפנומנלית שלו לא הגיוניות, אני לא זוכר שחקן שעשה כזו התקדמות בזמן כל כך קצר – שחקן השנה באנגליה, מלך השערים בפרמייר-ליג, העפלה למונדיאל, זכייה בצ'מפיונס".
ובאמת, לאורך כל המסלול - מאל-מוקוואלון, דרך באזל, צ'לסי, פיורנטינה ורומא ועד לליברפול - נרשמה התקדמות עקבית ומרשימה (ראו גרף). אבל אחרי כל ההישגים שטורק פירט, פה יש משהו חדש לגמרי שמחכה לסלאח. במונדיאל איש לא ציפה שמצרים תצליח (וממילא הוא הגיע פצוע). בליברפול היה לחץ גדול השנה, אבל לא הכל קם ונפל עליו. באליפות אפריקה הביתית האוהדים לא רואים אופציה אחרת מאשר זכייה מפוארת בהנהגתו.
הוא מעולם לא התמודד עם משהו כזה, אבל כל מה שעשה בקריירה עד כה הוביל לרגע הזה. בעיני העולם זו תהיה אליפות יבשתית מרתקת, ובשביל סלאח משימה לאומית. אפילו הנשיא א־סיסי הגיע לאימון בסוף השבוע כדי ללחוץ ידיים עם סלאח. הוא עשה סיבוב במגרש, קיבל חולצה ונתן נאום מוטיבציה.
כפפות של משי
אחרי שסלאח הגיע עם אותה פציעה בכתף למונדיאל, במצרים עוטפים אותו בצמר גפן. הוא החמיץ את רוב מחנה האימונים בגלל שקיבל חופשת מנוחה מיוחדת, אבל בראשון בלילה אפשר היה לראות שזה לא ממש משמעותי מבחינת ההשפעה שלו על הנבחרת. מצרים נראתה חלש בבית מול גיניאה, וביתרון 0:1 בדקה ה-61 סלאח נשלח למגרש. גיניאה השוותה במהרה, אבל בהמשך חלוץ ליברפול השתלט על המגרש בתצוגה דומיננטית, שינה את יחסי הכוחות וגם בישל שער ב-1:3.
עזבו לרגע את המגרש – חשוב לזכור את הייחוד הטמון בסלאח. העניין הוא האישיות הממגנטת והמרשימה, שיחד עם ההצלחה על המגרש הפכה אותו לגיבור תרבות בקנה מידה שקשה לזכור בעולם הערבי. העיתונאי הבריטי הבכיר קיר רדנדג' מסביר: "ההבדל בין סלאח לבין כל כך הרבה כדורגלנים אפריקאים וערבים אחרים, פרט ליכולת המופלאה, הוא החוסן המנטלי שלו. הוא לעולם לא מוותר. הוא תמיד דורש מעצמו ומהקבוצה יותר. אפשר היה לראות זאת בייסורים שעל פניו כשירד פצוע בגמר הצ'מפיונס ב-2018. הוא רעב לכדורגל ולהצלחה בצורה מיוחדת מאוד".
טורק מוסיף נדבך שפותח צוהר להערצה בעולם: "ראיתי לאחרונה משחק מאלג'יריה, בו כל הקהל שר 'סלאח' ללא הרף בלי קשר למה שקרה במגרש. זו תופעה שקשה להסביר. ראינו פה ושם שחקנים ערבים גדולים, אבל זה לא הגיע לרמה הזאת. הגדולה שלו היא בצניעות, באישיות הכובשת, יש בו משהו שגורם להתאהב בו. ערבים בארץ ובכל העולם משתגעים עליו".
מגן בני סכנין ונבחרת פלסטין לשעבר, חוסאם אבו סאלח, מאמין שסלאח מייצג דברים נוספים וחשובים: "הוא אגדה בעולם הערבי, גם מחוץ לכדורגל. בכל המדינות, לא רק במצרים, אוהבים את העובדה שלא שכח מאיפה הגיע ועדיין תורם ועוזר לכפר בו נולד, ולאנשים אחרים. הוא עבד קשה וסבל בדרך להצלחה, היה נוסע כילד שעתיים וחצי באוטובוס לאימון, והוא מלמד את כולם שצריך לעבוד, שצריך לעבור עליך הרבה, כדי להגיע לגדולה. ההשפעה שלו היא על כולם: אני רואה עכשיו ילדים שאני מאמן בבתי ספר מחקים את התנועה שלו אחרי שערים. אני מאמין שהוא ומצרים יזכו באליפות אפריקה".
השאלה כעת היא אם מדובר במקרה לאו מסי בגרסת אפריקה – שחקן שגדול על האליפות, אבל מגיע בלי מספיק תמיכה. התשובה? סלאח יכול להיות רגוע יותר מהפרעוש. במונדיאל התבהר שוב עד כמה רחוקה אפריקה מאירופה ומדרום אמריקה מבחינת היכולת, אבל בהקשר היבשתי, מצרים מעמידה סגל ראוי. הליגה המקומית היא אחת החזקות באפריקה ומספקת את רוב השחקנים, ולצד סלאח משחקים עוגנים כמו הקשר מוחמד אלנני מארסנל ובלם ווסט ברומיץ' אחמד חיג'אזי.
המאמן המקסיקני חאבייר אגירה אמר כי יעזוב את נבחרת מצרים אם היא לא תשיג את המטרות שלה. הוא לא אמר במפורש שמדובר בזכייה, אבל זה מובן מאליו. רק שבמצרים חושבים על מורשת של אדם אחר: כי אם סלאח יביא זכייה ביתית, הוא יסיים את האליפות במעמד חדש שצריך להמציא. גם כך הוא כבר האדם האהוב במצרים. עם תואר, הוא ייכנס לקטגוריה שהיא מעבר למשהו אנושי.
לפנייה לכתב/ת 
