"פחדתי להיות קירחת יותר מלמות מסרטן"

גיליתי שחליתי בסרטן השד  כשנשקתי לגיל 51. למרות שהכינו אותי שתוך שבועיים מתחילת טיפולי הכימו האגרסיביים השיער ינשור וכדאי שאתארגן על פאה - את הרגע שבו החלו לנשור לי קצוות של שיער על הכתפיים, על הרצפה,  ובעיקר על הכרית לא אוכל לשכוח לעולם.

אני זוכרת שנאחזתי בכל שיערה ושיערה כאילו פקדתי על כל אחת מהן. "אל תעזו לזוז משורשיכן!", היה נראה לרגע שאני אפילו מצליחה בתפקיד, "שוטרת השיער" של עצמי. אפילו הצוות שטיפל בי במחלקה באסותא, נדהם בעצמו שעדיין אני מגיעה לטיפולים עם השיער שלי, כשבדרך כלל בשלב הזה של הכימו כבר הייתי אמורה להיות קירחת לגמרי.

למאבק העיקש על שמירת השיער, היה גם מחיר נפשי שהחל ביום בו גילו אצלי את הסרטן - הפחד לאבד את השיער, הפחד מהמראה הזה של פני ירח עם קרחת, הפחידו אותי נורא. יותר מכל דבר אחר.

פחדתי להיות קירחת יותר מלמות מסרטן. זה היה האיום הראשוני הכי מבעית. ממש סיוטים של לילות לבנים בלי שינה. מחשבות שלא הפסיקו לרגע - מה יהיה כשיתחילו להזרים לי באינפוזיה את הכימו לגוף? איך זה עומד להיות? בבת אחת כל השיער ייתלש לו?! כל מה שהעסיק אותי היה רק סביב נושא השיער והנשירה שעומדת לתקוף גם אותי כחולה.

קיראו עוד:

עשרות שוטרות תרמו את שיערן לחולות סרטן

תרמה פעמיים את שיערה לחולי סרטן וחלתה בעצמה

אובדן השיער הוא טראומה. איריס ליפשיץ קליגר

"מה את בוכה על השיער שינשור"?

בישראל מתגלים מדי שנה כ-26,000 מקרי סרטן חדשים. אחוז הנשים והנערות החולות בסרטן השד בישראל הוא מהגבוהים בעולם: אחת משבע נשים (7.5) ישראליות מתמודדת עם המחלה ואחת מההתמודדויות הראשוניות של נשים אלה היא עם נשירת ואובדן השיער, כבר מהטיפול הכימותרפי הראשון.

בדיעבד, היא ידעה כנראה מה היא אומרת. אחרי הכול היא הרופאה ואני הייתי החולה, אבל הנזיפה המטלטלת שלה בי בצורה שעשתה זאת לא תצא לי מהראש.

גם לא הצרחות שצרחתי מחוץ לחדר שלה מרוב עלבון ופחד. כן, עלבון. זו המילה. אני מאמינה שיש דרכים יותר נעימות לבשר לחולת סרטן שהשיער שלה ינשור כחלק מתופעות הלוואי הלא נעימות שיקרו בתקופת הטיפולים.

חבל. אותי זה פצע לכל החיים. אני למשל, ניסיתי לעשות משא ומתן עם הרופאה שאולי נסתפק רק בניתוח גדול והקרנות, זה לא עבד לי. סוג הסרטן שהתגלה אצלי חייב בין היתר, גם טיפולים כימותרפיים הגורמים לנשירת שיער.

כל מה שהעסיק אותי היה השיער

לחפש פאה כשאת בכלל לא מרגישה חולה

זה השלב שנוחת עלייך קיר בטון עם הבשורה הנוראית הזו, בעוד שאצלי דווקא זו הייתה התקופה הכי בריאה בחיי. הייתי מאוד פעילה בספורט, אכלתי נכון בפיקוח של דיאטן ספורט, הייתי אז בת כמעט 51 ועפתי על החיים. ופתאום. בדיקה ממוגרפיה שגרתית עצרה בבום את הכל.

לא ידעתי בכלל על האופציה שקיימת אפשרות לקבל פאה בחינם באמצעות עמותת 'זיכרון מנחם'. התרוצצתי בין מומחים שמייצרים פאות ומיהרתי לרכוש את הפאה הראשונה שלכאורה נעשתה בהתאמה לתסרוקת שהייתה לי במקור, בעלות של 6,000 שקלים.

פאות בהתאמה אישית (צילום: יוסי זמיר )

אני יודעת, שיש לא מעט נשים שבוחרות מראש לצאת עם הקרחת בלי שום בעיה, ומוותרות על קניית פאה. יש גם כאלה שבוחרות ללכת עם מטפחות ראש נהדרות או כובעים.

לי היה ברור מהרגע שנודע לי שגילו אצלי את הסרטן, שאני צריכה לברר איפה עושים פאה כדי לקבל אותה כמה שיותר מהר לפני שהשיער ינשור ואמצא את עצמי קירחת מכל הכוונים.

הרגע שאת מבינה שאין יותר ברירה ואי אפשר יותר להיאבק בשורשים של כל שיערה, כי את עוד רגע קירחת לגמרי, זה הרגע שמיד הלכתי לגלח את הראש אצל הספרית שרה. אצל אותה מלאכית גם עיצבתי את הפאה שלי.

בזמן ששרל'ה גילחה בעדינות ואנושיות את ראשי, בעלי עמד לצידי והחזיק לי את היד, והדמעות, הדמעות השקטות זלגו להן על הלחי בלי להפסיק. זה הרגע, שבו את עוברת להיות מאישה סקסית עם שיער ארוך, לאישה עם פני ילדה, חסרת אונים.

שרל'ה הקוסמת, עיצבה לי פאה אצל שוזרת מקצועית שעמלה על כל שיערה בשזירה בהתאמה אחד לאחד, כשאני יושבת מולה בסטודיו שלה בבני ברק. את צליל מכונת הגילוח שהעבירה שרל'ה על ראשי לא אוכל לשכוח עד היום. (אתוודה כי כשילדיי החיילים מסתפרים במכונת הגילוח בבית, עוברת בי צמרמורת מפעם לפעם).

בשלב הבא, כבר חבשתי בפעם הראשונה את הפאה שעיצבו לי לפי הזמנה. רציתי להתאים את המראה שהיה לי לפני כן, את הגוונים המשולבים, את מגעו הרך. רציתי את השיער ה"אמיתי" לפני הגילוח. ולמרות הכל, זה לא היה השיער האמיתי שלי, אלא פאה ואיתה הייתי צריכה ללמוד לצאת מאותו יום שישי, שעבורי הצטרף לרגעים הקשים בהתמודדות עם הסרטן.

הכי קרוב לשיער האמיתי

כולנו רוצות שהפאה תיראה הכי קרוב לשיער האמיתי שהיה לנו לפני הסרטן. כך מצאתי את עצמי מהר מאוד מזמינה עוד פאה. הפעם זו הייתה פאה משיער של ילדות צעירות שתרמו שיערן. הבנתי שאם אישה דתייה מבני ברק או ירושלים מצליחה להיראות מוקפדת ובסטייל, יש לזה הסבר. 

למדתי למשל, כי ככל שהפאה יקרה יותר, משמע היא שזורה משיער של ילדות. גם שיער של נערות שטרם עברו פעולות כימיות בשיער (צביעה, גוונים) הוא שיער טוב כמובן לפאה. אבל בסופו של דבר הכול מתבטא במחיר הסופי לתשלום.

אין ספק שהפאה הייתה מרשימה. שיער רך ובהחלט הכי דומה ללוק שהיה לי לפני המחלה. אבל זה עלה הרבה מאוד כסף. בסך הכול הוצאתי סכום של קרוב ל-20,000 שקלים על פאות ועל הטיפול בהן (חפיפה, פן וייבוש) לאורך כל המחלה.

תודה לאל היום אני בריאה. ונכון ששיער גדל והכי חשוב זה לנצח את הסרטן כשהוא תוקף ולצאת מזה בחיים. אבל, לאף אחד אין את הזכות לבוא אלינו החולות בכל גיל, ולומר שקל להשלים עם נשירת השיער.

לי אישית זה גרם להרחיק ממני את כל העולם. את החברים ואפילו את המשפחה הקרובה. פשוט התביישתי. חששתי שיראו אותי בפאה ויצביעו עליי, "היא גם חולה במחלה".  

יוצאת מהמאבק עם "כנפיים חדשות"

אבל לצד ההתרסקות הרגשית, יש גם רגעים משמחים. לראות נערות שעד לפני רגע היה להן שובל של שיער חלק שטני ארוך עד הישבן, מגיעות לתרום את השיער שלה למען חולות בסרטן. זה רגע מרגש.

אחת מהן, שעשתה זאת בדיוק חודשיים אחרי שחליתי, היא חברה של הבת שלי, יפהפייה שהחליטה לתרום את השיער המהמם שלה. חודשיים מאוחר יותר, אצל אותה נערה, שכל עולמה היה להתמקד אז בריקוד קלאסי, התגלה סרטן לוקמיה וגם היא הצטרפה לסטטיסטיקה.

הנערה הנהדרת הזו לא התביישה להיראות עם הקרחת שלה - מקסימום עם בנדנה צבעונית. פאה לא הייתה בתוכניות שלה. כל אחת בוחרת אחרת. אז נכון שמה שהכי חשוב ומשמח אותי, שהיא כיום בריאה אחרי מאבק לא פשוט. אבל אני גם יודעת, עד כמה קשה היה גם לה, להיפרד מהשיער שלה .

אחד הרגעים המרגשים במהלך ההחלמה שלי מהסרטן היו לתרום את הפאה שלי לחולה אחרת שהתקשתה לרכוש פאה משל עצמה. גילוי נאות: את הפאה השנייה שרכשתי, אני שומרת עדיין בארון.  

כעת, כשאני רואה את המרכז "צמה של עוצמה" בזיכרון מנחם, עיניי מתמלאות שוב בדמעות. מצד אחד כי זה אומר לצערי שיש "ביקוש". משמע יש עוד ועוד חולות וחולים בסרטן. זה מעציב אותי. אבל מרגש אותי לדעת שיש מלאכים שעושים הכל כדי שהתמודדות עם הסרטן תהיה יותר קלה.

אני אגב, אימצתי שם אחר לסרטן  קראתי למחלה שלי "פרפר". הרופאים והצוות, והאחיות שטיפלו בי לאורך כל הדרך למדו מהר לא להזכיר לידי את המילה "סרטן" ומאז בעצם קראו לי "הפרפרית" של המחלקה בכל מקום.

לי אישית זה הרגיש נעים יותר לעבור את המאבק הזה ולצאת ממנו עם כנפיים חדשות ולא עוד שבורות.

פאה בהתאמה אישית

בעמותת זיכרון מנחם אפשר לקבל פאה בהתאמה אישית. כל פאה מורכבת משבע תרומות שיער לפחות. הפעילות ממוקמת במרכז היום של עמותת זיכרון מנחם שבירושלים, בזכות תרומה כספית של חברת פרוקטר אנד גמבל (יצרנית PANTENE), השותפה לקמפיין תרומות השיער של העמותה בשבע השנים האחרונות, "צמה של עוצמה".

המפעל צפוי להכין כ-800 פאות בשנה על מנת לספק מלאי רחב ככל שניתן לכ-400 חולות המגיעות מדי שנה לקבל פאה, כך שיוכלו לבחור לפי האורך, הצבע והעיצוב שהן רוצות. מקבלות הפאות יוכלו להגיע למפעל לקבלת הפאה וכן לעיצובה לפי תווי פניהן ובקשותיהן.