אלוף (מיל') בצה"ל דורון אלמוג, וחתן פרס ישראל לשנת תשע"ו הקדיש את מיטב שנותיו לביטחון המדינה. מנשרים קל, ומאריות גבר. אך המלחמה הבוערת בעצמותיו היא שינוי חברתי, תיקון עולם ומעורבות הדדית. המסר החדש שהוא מקדם הינו יצירת רקמה אנושית אחת עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים. כשהתחיל לפעול נגד כליאת נכים במוסדות בעקבות לידת בנו, לא ידע עד כמה נושא זה יכבוש אותו. הוא אוכל, שותה ונושם את הישגיו של המרכז הקהילתי המשלב "עלה בנגב -נחלת ערן" שהיה בין מקימיו, בו דרים בכבוד 145 דיירים הסובלים מפגיעות רב מערכתיות. כמויות המתנדבים, האורחים, הידע, המחקר והחידושים אינם ניתנים לתיאור. אלמוג הגיע לשיקגו ליצירת שיתופי פעולה מחקריים ואקדמיים, בין הכפר השיקומי הייחודי בנגב לבין מרכז שיקום שירלי ריין שהוקם בסיוע משפחת קראון ואוניברסיטת שיקגו.

המרכז הקהילתי המשלב "עלה נגב – נחלת ערן" נקרא ע"ש ערן אלמוג ז"ל, בנם של דידי ודורון אלמוג שהיה מדייריו הראשונים של הכפר. שיקום, חינוך, תעסוקה, התנדבות, פתיחות, מחקר וביקורים הם אבני הפינה של המקום. המקום לא מפסיק להתפתח, בימים אלו הולך ונבנה בתחומי הכפר בית החולים השיקומי הראשון בדרום שייתן מענה לדיירי הכפר ולכול תושבי הנגב. מעבדת מחקר חדשה נוסדה לחקר מדעי המוח בשיקום בשיתוף פעולה מדעי עם אוניברסיטת בן גוריון. כמו כן, עלה נגב-נחלת ערן הוא חלק מרשת מרכזי עלה המונה ארבעה סניפים – בבני ברק, ירושלים, גדרה ובנגב.

אלמוג ובנו.

בנם השני של דידי ודורון אלמוג ערן נולד בשנת 1984, חמש שנים לאחר הולדת הבת הבכורה ניצן. "היו לנו ציפיות לגיטימיות כשהענקנו לו את השם ערן על שם אחי הגיבור שנפל בקרב". סיפר אלמוג, "בגיל שמונה חודשים, כרעם ביום בהיר אובחן התינוק בצירוף של אוטיזם ופיגור. הרגשנו שהשמיים נופלים והחלום ההורי מתנפץ לרסיסים. היינו צריכים להתמודד עם משבר קשה מנשוא ". במצב הזה לא מעט הורים שוקלים לשלוח יד בנפשם. חלקם מחליטים לנטוש את הילד ולהשאירו בבית החולים. בכפר עלה נגב-נחלת אתן דרים מספר ילדים נטושים שאומצו באהבה על ידי משפחות העמותה.

"תפיסת עולמי החברתית התגבשה בזכותו של בני האהוב ערן ז"ל. ערן הוליך אותי יד ביד בשבילים נסתרים בלי לאמר מילה אחת, בלי לקרא לי אבא, ללא קשר עין, ועם תלות אינסופית. שפת גופו דברה אלי " אבא, בוא נביט על החברה הישראלית ונראה איך ילדים כמוני חיים". בעצת העובדת הסוציאלית בקרו במוסדות אפלים ומצחינים בהם הילדים מבוהלים ומוזנחים ושבו הבייתה בוכים. העו"ס בייאושה הציעה שמוטב שנוצרים יטפלו בערן. נראה שהאתוס הצברי נבנה על חזקים ויפים "יפה הבלורית והתואר" ולחלשים ולמוגבלים לא נותר מקום.

מכיוון שלא מצאו מסגרת הולמת, התמודדו עם הטיפול בערן בבית בסיועה של עובדת פיליפינית והוריה של דידי, בת זוגתו. הסב שמוליק שנולד בברלין בגרמניה, הופקד בשנת 1939 בהיותו בן 5 בידי משפחה נוצרית בבלגיה וראה בערן את עצמו, הילד חסר הישע במלחמת העולם השנייה. הוא טיפל בו בחום ואהבה.

"אהבנו את ערן ורצינו לגרום לחיוך לעלות על פניו. "למדנו על מאווייו דרך חיוכו והבעת פניו, ובאמצעות התבוננות בשפת גופו. שפת הגוף שדרה שמחה או רתיעה. הוא היה בשר מבשרנו ועצם מעצמותינו. על לא עוול בכפו, נענש בשלושה מאסרי עולם מלידה: גוף שבור, מוסד עלוב וחיים מעבר לחומות גבוהות של בושה.

בהיות אלמוג בן 22 פרצה מלחמת יום כיפור. הוא שרת בסיני כמפקד פלוגת צנחנים והיה מועמד לצל"ש על פועלו. אחיו ערן, בן 20 שרת כמפקד טנקים ברמת הגולן. "עם תום המלחמה התקשרתי הבייתה ואמי סיפרה לי שאחי ערן לא שב. מכיוון שלא התקיימה לוויה אישית, נסעתי לרמת הגולן. מצאתי את הטנק השרוף של אחי, מצאתי את חלקי בגדים שלו, את הקסדה שלו ואת אקדח הזיקוקים שלו. משם הלכתי לבתי חולים, תחקרתי חיילים שלו ומצאתי שהטנק שלו נפגע מטנק סורי שירה בו ממרחק של חמישים מטר. אחי היה הניצול היחיד מצוות הטנק שעף החוצה ושכב מדמם בשטח שבעה ימים- כשחולץ לאחר שבוע נמצא ללא רוח חיים. מתבוסס מכאב הכריז אלמוג: "לא משאירים פצועים בשטח". נשבעתי שאישאר בצה"ל בכדי למנוע מחדל כזה בעתיד". שלוש שנים לאחר מכן התמנה אלמוג למפקד סיירת צנחנים והיה הלוחם הראשון שכף רגלו דרכה בשדה התעופה אוגנדה במבצע אנטבה. בין שאר תפקידיו ההרואיים הוביל את גדוד הצנחנים במלחמת לבנון הראשונה, צעד ברגל שבעים קילומטר והגיע עם יחידתו לביירות. בשנים 1982 – 1984 התמנה כמפקד יחידת שלדג והעלה ארצה מסודאן 6000 יהודים מקהילת אתיופיה.

"כעסנו על הגזענות ויחס החברה הישראלית לחלשים ממנה", אמר אלמוג. "חוסר האנושית הגיעה מתוך גאווה ויהירות. גם מלחמת יום כיפור פרצה בשל ההתנשאות", הביע את דעתו. היו שקראו לערבים 'ערבושים' והתלוצצו שהתזמורת הצבאית או הפנימיה הצבאית יכולה לנצחם לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. ספגנו קורבנות רבים במלחמת יום כיפור, אבדתי את אחי. מה ביחס לנכים? הגיע הקץ לסגור אותם במוסדות. הגיעה העת לדאוג להם ולשלבם בחברה".

ביוזמת אלמוג וחבריו מעמותת עלה הוקם הכפר השיקומי הפתוח היחיד בסוגו "עלה נגב -נחלת ערן". בכפר שכונות מגורים בסטנדרט גבוה ל-145 מטופלים. 450 אנשי סגל הקורנים באור בעיסוקם במלאכה ביניהם: קלינאי תקשורת, רופאים, אחיות, פסיכולוגים פיזיותרפיסטים, פסיכיאטרים ואנשי תחזוקה. מעל ל-750 מתנדבים מתריסר מדינות פוקדים את הכפר מידי יום.

לכל מטופל נבנית תוכנית קידום אישית כשיעדיה קטנים ומדודים. לאחר שלוש שנים ערן יכול היה לשתות מים לבדו". ערן חי שנה וחודש בכפר ונפטר ממחלת יתום. המקום פורח מוקף מדשאות, מרחבי פיקניק, מרחבי משחק, פארק ואמפי- תיאטרון נגישים, ספארי, סוסים, בריכה הידרותרפית. גן רגיל לילדים ועוד. מערך הגינון הטיפולי מתבצע כולו על ידי צעירים עם מוגבלות קלה המועסקים במקום. הכפר שוקק פעילות, אופטימיות ושמחה. כשההכרה היא כולנו שווי זכויות אך לא שווי יכולות.

אלמוג זוקף את הכוח המניע אותו מבפנים, את אמת המידה הסמויה שלו בכל עניין ודבר לבנו האהוב ערן בהספדו עליו במלאת 12 שנים למותו. אלמוג יודע היום ומעביר את המסר לכול שקיומו של הגזע האנושי מותנה ביכולתו להעניק אהבה לאנשים עם מוגבלויות ולשים אותם במרכז הווייתנו. רק עשייה עבורם היא החסד שיציל אותנו מחטא הגאווה. עולם חסד ייבנה. לתרומות ולביקורים ב"עלה נגב- נחלת איתן"

פנו ל www.aleh.org

המלצת השבוע

 If I forget אם אני שוכח

בלב יצירתו של סטיבן לוינזון של המחזה היפהפה " אם אני שוכח" ניצב קונפליקט בין דורי העוסק בזהות יהודית, חשיבות זיכרון השואה, כיבוד אב ואם ואהבת ישראל. המחזה הזכיר לי את העיבוד לרומן הקלסי "אבות ובנים" שכתב איוון טורגנייב העוסק בדמויות המייצגות שני קטבים דוריים. אין הבדל בין המחזה שנכתב לפני 150 שנה למציאות העכשווית. מחזה שפוגע ביקר בליבנו וראשנו.

המחזה מתקיים בקיץ שנת אלפיים. בישראל, הניסיון להגיע להסכם הסופי עם הפלסטינים עולה על שרטון בקמפ דייוויד ופורצת האינתיפאדה השנייה. אמריקה נמצאת בחודשים הספורים שקדמו לפיגוע התאומים ב-11 לספטמבר,

בעלילה מיכאל פישר ( Daniel Canor ) מרצה לספרות יהודית באוניברסיטה בניו יורק ומועמד לקביעות מתאחד עם שתי אחיותיו לחגיגת יום הולדת ה-75 של אביהם לו (David Darlow ) בביתו. לו, אלמן לאחר מות אשתו בעקבות מאבק ממושך בסרטן. הכאב על מות האם עדיין מורגש בחלל האוויר. שרון ) Elizabeth Ledo ) הבת הצעירה, גננת, רווקה, שבה הבייתה כדי לסייע לאימה החולה. גם האחות הבכורה הולי Gail Shapiro נשואה לעורך דין עשיר טפלה באם. מיכאל היה נעדר, הוא פרסם ספר פרובוקטיבי "שוכחים את השואה" כנגד תעשיית השואה ותמיכה מסיבית בישראל.

האב הגיב לספר בנאום מרגש על היותו חייל בצבא האמריקאי בעת שחרור מחנה הריכוז דכאו והמראות הקשים שהוא ראה. בתקופה זו אף מדינה בעולם לא הסכימה לפתוח את שעריה ליהודים ובני דורו הרגישו את ההיסטוריה על עורם. עבור הבן האתאיסט, הנשוי ללא יהודייה ההיסטוריה היא אבסטרקטית. הוא ליברל המבקר את ישראל כמו כל ארץ אחרת.

משפחת פישר היא משפחה חילונית אמריקאית מובהקת ללא כל סממנים יהודים. כל אחד מהם מושך לכיוונים אחרים ונאבק עם הבעייתיות האישית והמשפחתית. הם מותחים את גבולות אחריותם אחד כלפי השני. כמו בכל משפחה קיימים מאבקי ירושה, רגשות אשמה כלפי ההורים וכיבוד רצונם מוטל בספק.

מחזה שופע הומור המעורר מחשבה ורגש. הבימוי נפלא, צוות השחקנים נהדר ומציג דמויות מרתקות ואמינות. הצגה מצוינת.

מומלץ מאד לראות אותה.

המחזה יועלה עד ה-7 ביולי ב- Victory Gardens Theatre 2433 N. Lincoln Ave. Chicago

לפרטים: www.victorygardens.org