שתף קטע נבחר

החופשה המשפחתית שרק חיכינו שתסתיים

גלי לור לא תשכח את הנסיעה המשפחתית לערבה, שבמהלכה הילדים לא הפסיקו לריב. אחרי שחזרו הביתה, ההורים החליטו שלא חוזרים יותר על ה"חוויה" הזו. מאז היא כבר למדה איך להתייחס לדינמיקה בין הילדים, ואפילו ליהנות מהזמן במכונית

כזה הוא החופש הגדול, חם, לח, צפוף, הרבה שעות יחד, הרבה שעות בבית, באוטו, בנסיעות משותפות, מלא דעות, מלא רצונות, היא רוצה בבית, הוא רוצה בחוץ ובשמו הנוסף של החופש "כר פורה ובטוח להתפתחות".

 

אני זוכרת קיץ אחד, לפני 18 שנה, נסענו ברוב תמימותנו ל"חופשה משפחתית" בערבה, אל עבר השקיעה, באותה תקופה היו לנו "רק" שלושה ילדים. מה לכל הרוחות חשבנו לעצמנו? כל הנסיעה מהצפון הרחוק עד לערבה הם רבו במושב האחורי. מכות, קללות, הוא מציק לה, היא בוכה, "אבל זה הוא זה לא אני".

 

נסיעה משפחתית (צילום: shutterstock)
אולי די?(צילום: shutterstock)

רמי, בן זוגי, כבר סופר עצבני, אני רוצה לעצור את כדור הארץ, להחזיר ציוד, לשים אותם בפנימייה. עצרנו בצד מיליון פעמים, ביקשנו, צעקנו, איימנו בסדר עולה, הנסיעה רק התארכה ודבר לא השתנה.

 

חופש בחאן פסטורלי במדבר? מי רוצה את זה בכלל? ועוד לשלם על כל הסיוט הזה כסף? בטח נפלנו על הראש. השהות במדבר הייתה מאוד שקטה. לא חייכנו הרבה, בעיקר חיכינו שזה ייגמר כל הדבר הזה.

 

קראו עוד:

איך להגיב למצבי רוח של מתבגרים?

"טסים לפריז השנה כי הילדים חייבים גיוון"

מה גורם לילדים להיות מאושרים?

 

כשחזרנו הביתה, הודענו לילדים שעד שהם גדלים ומפסיקים לריב - אנחנו לא יוצאים איתם לחופשה. העצוב הוא, שכך היה. דווקא בזה, מכל "האיומים" - עמדנו במילה. במשך תקופה ארוכה לא עשינו זאת. לקח זמן עד שהצלחנו לשחרר את הטראומה מאותה הנסיעה. ריב בין אחים הוא דבר שנוגע לנו בבטן הרכה ויושב על הנקודות האדומות שבתוכנו.

 

דינמיקה בין אחים

חזרה ל-2019, החופש הגדול, מה שהיה לפני 18 שנה אפשר לי לעצב גישה חדשה, שבבסיסה היכרות מעמיקה עם הכוחות הפועלים במה שנקרא "דינמיקה בין אחים".

 

איפה זה פוגש אותנו ההורים, והכי חשוב מה קורה לדינמיקה הזו כשאנחנו ההורים מזדהים, מתערבבים ומתערבים. למעשה, הגישה הזו אומרת שדרך דינמיקה ומערכות יחסים בין אחים בפרט ובכלל, בעיקר הקרובים לנו, אנחנו צומחים ומתפתחים.

 

דוגמה חמה מהתנור להתפתחות שכזו קרתה השבוע בזמן פינוי מדיח הכלים המשותף של שניים מילדיי. פינוי המדיח המשותף הוא נקודת מפגש "רגיזה" בינו לבינה. וכאן נשאלת שאלת השאלות לנו ההורים, האם נבחר לשנות הרגלים - או כמו תמיד לצאת מהכלים?

 

אז כמו בכל ריב, תוך שנייה ההרמוניה בבית הופרה. דיס הרמוניה עשתה לי רע במשך שנים. ואם בדיוק הייתם עוברים ליד הבית שלי, הייתם שומעים מילים וצרחות שהיו עלולים לגזול ממני את התואר "האמא הטובה של השנה".

 

מדיח (צילום: shutterstock)
"למה את תמיד בעדו?"(צילום: shutterstock)

אתאר לכן כיצד נראת דינמיקה שחוזרת על עצמה - היא, הגדולה, "החזקה", מנסה "לתמרן" אותו בפינוי המדיח. הוא, הקטן, "העדין" קולט שמנסים לעשות עליו עסקת חבילה, מוציא עליה תסכול עם צרור של כינויים וטריקת דלת בפנים. היא, ממש לא נשארת חייבת ומוסיפה משלה.

 

ואני באוטומט שלי? יורדת למטה בשאלה עצבנית "מה קרה?" ואז כמובן לא מחכה לתשובה ומיד מתערבת במריבה. הדינמיקה פשוטה: אנחנו רואים כאן "שולט ונשלט", "חלש וחזק", "מסכן ומנצל".

 

זו דינמיקה מוכרת בכל בית. ומה קורה כשאני נכנסת לתמונה? למשל מתערבת, מפרידה, מנסה להגן עליו ממנה? אותה הדינמיקה בדיוק נשארה ולמעשה כלום לא השתנה, רק שהפעם היא המסכנה, כשהיא בוכה "למה אני תמיד בעדו?"

 

זאת אומרת שאם דבר לא השתנה המצב הזה יחזור על עצמו שוב ושוב, אלא אם כן תהיה כאן למידה ושינוי הרגלים של כל המשתתפים בחגיגה.

 

לומדת לשחרר

הלמידה דרך הדינמיקה הזו פשוטה, מוזמנים לזהות אותה וליישם אותה כבר מעכשיו אצליכם בבית. היא תלמד - אמפתיה, ראיית האחר וכיצד לעדן את העוצמה שלה. הוא ילמד - לבוא לידי ביטוי, למצוא את העוצמה בתוכו, ואמפתיה בעבור האחרים.

 

שניהם לומדים - שגם אם רבים אז אוהבים. לומדים לדעת את האיכויות האחד של השני, להיעזר בחוזקות האחד של השני. לומדים לשתף פעולה. פעם הבאה אולי בלי הצורך לריב.

 

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

 

אני לומדת - שהם ממש לא עשויים מסוכר, לומדת לשחרר הזדהות עם צד זה או אחר, שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, לשחרר שליטה, לא להניח הנחות, לעבור דרך דיס הרמוניה וליצור אי של שקט בתוכי גם בתוך ההמולה.

 

למידה גדולה טמונה במערכות יחסים ובדינמיקה של ריבים בין אחים. היא מאפשרת לנו ההורים חופש גדול שיש בו התפתחות ולמידה. תוך שאיננו מתעלמים מהתגובה הראשונית שעולה בתוכנו אל מול המריבה, איננו מתמקדים רק במה לשנות בהם, אלא מתבוננים מה מתקיים גם בתוכנו, מה הלמידה, מה התמונה השלמה.

 

הצד החיובי של מריבות בין אחים:

 

 

נסיעה כהזדמנות

אני מזמינה אתכם להתנסות בכל פעם מחדש ולהתבונן על ריב בין אחים ועל התערבות שלנו בו מתוך נקודת המבט הזו. כך תוכלו כל פעם להעביר את המשקל למה הלמידה שלהם ושלנו.

 

כך נקודת המוצא ממנה תגיבו לריב לגמרי תשתנה. וכשהתגובה שלכם משתנה, משתנה הדינמיקה. אז ממש כדאי לנסות את זה בבית. ועד לפעם הבאה, מצרפת לכם טיפים ממש שווים לכל נסיעה משפחתית וכיצד תוכלו ליצור נסיעה עם פחות ריבים והרבה הרבה יותר קרבה והנאה:

 

1. "הכירו את ילדכם", הכירו את הדינמיקות בין האחים, מי מפעיל את מי, ובהתאם לכך מי יושב ליד מי. אפשרו במהלך הנסיעה לכל אחד מהילדים ולכם להביא את הביטוי והאותנטיות הייחודית שלו.

 

למשל שכל אחד מבני המשפחה בתור שלו, יבחר שיר אותו נשמע כולנו. זו הזדמנות להכיר את מה שהם אוהבים לשמוע ולהכיר להם את המוסיקה שאנחנו אוהבים.

 

נסיעה משפחתית (צילום: shutterstock)
כל אחד בוחר שיר בתורו(צילום: shutterstock)

2. שחקו משחקים בהם כל אחד בתורו בוחר חפץ, חיה, וכולם מנחשים לפי שאלות ותשובות של כן ולא. צרו חידונים על סרטים אהובים, "נחשו איזה סרט", כל אחד בתורו.

 

3. לקטנטים, הביאו מספיק אביזרים לתעסוקה בזמן הנסיעה, כאלה שאתם שומרים במיוחד לנסיעות וכל פעם תנו אחד בלבד וקחו את זה שכבר שיחקו בו.

 

4. לגדולים ארגנו אוזניות שמע איתם הם יכולים לשמוע מוסיקה או לשחק משחקים עם עצמו. מדי פעם בקשו לשמוע מה הם שומעים.

 

5. תקבעו מראש עצירה משותפת וכייפית שכולם יודעים עליה. היא מאפשרת רענון ושינוי אווירה.

 

6. אם הם בכל זאת רבים? פחות תתעסקו בלהפריד בינהם, אלא הסיטו את תשומת הלב והעניין שלהם למוקד אחר של התעניינות. תהנו מהם, תכירו אותם מעוד זווית, תראו את הנסיעה כהזדמנות לחוויה משפחתית שונה ומקרבת.

 

גלי לור, נשואה ואם לחמישה, מרצה, מטפלת וממפתחות תוכנית ההורות "על חינוך וחניכה" מבית מימוש מועצם, המבוססת על ידע ומודלים מאת לוהאריה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
לא נוסעים יותר!
צילום: shutterstock
מומלצים