שתף קטע נבחר

סוף סוף, אופק ותקווה לחברה הערבית בארץ

אזרח, מה הוא רוצה? בריאות, פרנסה, חינוך לילדים ותחושה שהוא מעורב ומשפיע על המדינה שלו. יכול להיות שהרשימה המשותפת הבינה את זה

 

הרשימה המשותפת אצל הנשיא ריבלין (צילום: רויטרס)
חברי הרשימה המשותפת בדרך לנשיא(צילום: רויטרס)

איימן עודה והרשימה המשותפת המליצו על בני גנץ לראשות הממשלה. המהלך הזה – שעשוי להוות תחילתה של מעורבות אקטיבית במדינה - הוא חשוב וטוב לחברה הישראלית וליחסים שבין יהודים וערבים. מדובר בחלק מהותי של הציבור והם לא הולכים לשום מקום, ולכן זה אינטרס כלל-ישראלי שהאזרחים הערבים יהיו חלק אינטגרלי, פעיל ומעורב במציאות שלנו. יש מספיק חזיתות מחוץ בגבולות המדינה, בצפון ובעוטף. די בכך. אין שום הגיון בליבוי וההסתה כנגד חמישית מהאוכלוסייה כשאפשר בוודאות לסגור את הפינה הזו באמצעות דו-קיום שפוי. חיו בכיף ותנו לחיות בכיף לא פחות.

 

 

בשנים האחרונות ניהלתי שיחות עם עשרות ערבים ישראלים. התארחתי בבתים של מכרים, סיירתי ביישובים, ביקרתי בבתי ספר. מאף אחד לא שמעתי דבר על הכיבוש ואיש לא דיבר איתי על "שהידים". אם כבר הוזכרה סוגיית הטרור, התגובה שלהם תמיד הייתה ביקורתית וכללה מילים קשות.

 

כשניסיתי להבין למה שיעור ההצבעה בקרב הערבים הישראלים נמוך כל כך חרף האפשרות להכניס לכנסת 20 מנדטים, התשובה הגורפת שקיבלתי הייתה נחרצת: "הבעיות שמציקות לנו ביום-יום לא מעניינות את הפוליטיקאים שלנו, ובטח לא את היהודים. אז מה הטעם בהצבעה?".

 

כולם טענו באוזניי שהדברים שחשובים להם באמת נזנחו בידי מי שאמורים לייצג אותם. בסוף מה שהכי מעניין אותם אלה בעיות היום-יום שמעניינות כל אזרח באשר הוא בכל מדינה באשר היא: פרנסה, תשתיות ביישובים (ביוב, כבישים בטוחים), נגישות לשירותי בריאות, תוכניות מתאר ואישורי בנייה, טיפוח בתי ספר ומגרשי משחקים. ומעבר לכל זה הם הביעו רצון ברור להיות מעורבים יותר החברה.

 

הם אמרו לי: תנו לילדים שלנו אופק, תאפשרו לנו להבטיח להם עתיד. לבוגרים תנו תעסוקה ופרנסה, ולצעירים ולילדים – חינוך טוב, מועדונים, מגרשים. וחשוב שהילדים שלנו ייפגשו עם ילדים יהודים מגיל צעיר. זה חשוב לשני הצדדים – כדי ששניהם לא יפלו לאיבה, לדעות קדומות ולשנאה הדדית שמטופחת בידי כל מיני אינטרסנטים.

עם או בלי קשר, אין מקום בכנסת למפלגה שהיא או נציגים שלה תומכים באופן גלוי במחבלים או מצהירים בריש על התנגדות לזכות קיומה של מדינת ישראל. העמדה הזו – הוצאה אל מחוץ לחוק של תנועה פוליטית ששוללת את קיומנו – חייבת לקבל ביטוי מפורש בספר החוקים של מדינת ישראל.

 

לו הייתי חברת כנסת, זו הייתה אחת מהצעות החוק הראשונות שלי: מפלגה שבמצעה יש אמירות – ישירות או מרומזות - כנגד זכות קיומה של המדינה שלי, יש להוציאה אל מחוץ לחוק. מספיק להיות חלם.

 

חברי הכנסת של הרשימה המשותפת – איימן עודה, אחמד טיבי, מנצור עבאס, עאידה תומא סלימאן, וליד טהא והאחרים – צריכים לעבוד עבור המצביעים שלהם, בשביל צורכי החיים האמיתיים של מגזר הגדול והחשוב שהם נבחרו לייצג. אשר לתמיכות ישירות או מרומזות ברוצחים ומחבלים – הן יטופלו באפס סובלנות.

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים