טרגדיה לבנונית
לא מחאה נגד יוקר המחיה, אלא התפרצות זעם על העשור האבוד: המדינה השכנה בפשיטת רגל מוחלטת, ואין מי שיבוא להצלתה. על בלימת המפולת אין מה לדבר, כל עוד נסראללה ימשיך להחזיק את לבנון בגרונה
מאות אלפים השתתפו אתמול (ראשון) בביירות ובערים רבות אחרות בהפגנות הגדולות ביותר בלבנון זה שנים, אבל טועה מי שחושב שאותן הפגנות סוערות, הנמשכות ברציפות כבר חמישה ימים, הן מחאה נגד יוקר המחיה.
האינפלציה בלבנון דווקא נמוכה, אבל לעומת זאת האבטלה מגיעה ל-20% מכוח העבודה ושיעור אבטלת הצעירים הוא 30% לפחות. ממשלת לבנון מסתירה את המידע כפי שהיא מסתירה את כל הנתונים הדמוגרפיים. ההפגנות הן התפרצות זעם על העשור האבוד, אבוד לגמרי, למשק ולחברה בלבנון.
כלכלת לבנון נמצאת כיום במצב הרבה יותר גרוע מזו של כלכלת יוון ב-2012. המדינה השכנה בפשיטת רגל מוחלטת, ובניגוד ליוון אין מי שיבוא להצלתה, לא מבחוץ ולא מבפנים. הסוכנויות לדירוג אשראי טרם הפנימו את העובדה שלבנון לא תוכל, בכל תרחיש שלא יהיה, לפרוע את חובותיה לזרים בסך 100 מיליארד דולר, 200% מהתוצר המקומי. החובות רק ימשיכו לתפוח משנה לשנה.
במועד מדויק פרסמה השבוע קרן המטבע הבינלאומי סקירה על כלכלת לבנון. הסקירה החמורה והפסימית מביאה אומדנים המתארים מדינה שירדה מהפסים ואין סיכוי סביר שתעלה עליהן. המשק הלבנוני לא צומח כבר שש-שבע שנים. הגרעון השנתי בתקציב הממשלה עולה על 10% מהתוצר המקומי. הגרעון במאזן התשלומים הבינלאומי עולה על 25% מהתוצר. לבנון זקוקה בשנים הקרובות ל-100 מיליארד דולר בשנה רק כדי להימנע מחדלות פירעון. היא לא תימנע מכך. היא כבר כמעט שם.
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה קלטה לבנון 1.5 מיליון פליטים, כשליש מאוכלוסייתה המקורית. הם לא מוכנים לחזור, הודה נציג לבנון לקרן המטבע, ותשתיות המדינה המוזנחות קורסות תחתם. לא הוא ולא הכלכלנים שחיברו את הסקירה על לבנון, שאותה ניתן לקרוא כדו"ח של מפרק וכונס נכסים, מזכירים את התפקיד של חיזבאללה בהידרדרות המשק הלבנוני.
הם מסתפקים בהערת אזהרה ולפיה הסטטיסטיקה הלאומית של לבנון לוקה בחסר ובלתי-אמינה, ויותר ממחצית מהפעילות הכלכלית בה "לא מדווחת". אין דיווח על המיליארדים שהסיט חיזבאללה מהשקעה בתחנות חשמל חדשות להשקעה במערך טילים נגד ישראל. אין דיווח על העלות הגבוהה של פעילות הארגון בסוריה. קל וחומר שאין דיווח על ההוצאות של צבא לבנון וחיזבאללה.
הגזירות שהציבור הלבנוני יידרש לשאת על גבו כדי למנוע אסון כלכלי כבדות כל כך שגם מדינה יציבה פוליטית וביטחונית הייתה מתקשה מאוד ליישם. שיעור מס ערך מוסף צריך לעלות מ-11% ל-20% ולחול על כל הסחורות והשירותים. החשמל המסובסד (והנפסק תכופות בגלל הזנחה בייצור והולכה) צריך להתייקר ב-50%. הבנזין צריך להתייקר בשליש. צריך להקפיא ואחר-כך להקטין את מספר המועסקים במגזר הציבורי וכמו-ציבורי, כולל בחיזבאללה.
בנוסף, הבנק המרכזי הלבנוני מבטיח למפקידים זרים בבנקים מקומיים ריבית מטורפת של 18% ומאפשר עדיין חשבונות סודיים ממוספרים. הנוהלים הפסולים הללו חייבים להיפסק. המטבע הלבנוני חייב לעבור פיחות של 30% עד 40%. צריכה להיפתח מלחמת חורמה בשחיתות כי לפי מדדים בינלאומיים רק תימן יותר מושחתת מלבנון במזרח התיכון. על רווחי הון וריבית מוטל מס של 7%. שיעורו צריך להיות כפול.
ועוד כהנה וכהנה מכות שמשמעותן ירידה חדה ברמת החיים הריאלית, הנמוכה כבר עכשיו, רמת חיים שמגיעה כנראה לכשישית מרמת החיים בישראל. אתמול פרסם ראש ממשלת לבנון סעד אל-חרירי "תוכנית הבראה כלכלית", אבל מרבית הצעדים הדרושים אינם כלולים בה.
מעניין לציין שקרן המטבע הבינלאומית לא כללה ברשימת הצעדים התקציביים החיוניים מיסוי כלשהו על שרותי אינטרנט - מיסוי שאותו הטילה הממשלה הלבנונית והיה הטריגר למחאה. ל"מס וואטסאפ" כזה, כפי שכונה, הרי אין פוטנציאל להגדיל את הכנסות המדינה. הוא נועד להקשות על ארגון מחאה עממית נגד הממשלה.
המס הזה בוטל עוד לפני נאומו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, נאום מתחסד וצבוע, שייחס את האחריות ל"עשרות שנים של ניהול כלכלי בעייתי". אמנם נסראללה הודה שגם לארגונו חלק כלשהו באחריות להריסת הכלכלה הלבנונית והודה שהיא על סף פושטת רגל, אך יחד עם זאת התחמק מתמיכה ולו באחד הצעדים החיוניים להאטת המפולת. על בלימתה אין מה לדבר כל עוד ימשיכו הוא וחיזבאללה להחזיק את המדינה הלבנונית בגרונה, אבל הלהט המלחמתי שלו הצטנן מאוד.
לפנייה לכתב/ת 
