שתף קטע נבחר

כדי להרוויח כמו גבר, אנחנו צריכות לעבוד כמוהו

אנחנו יכולות לעבוד בהיקפי משרה זהים לאלה של גברים, ולהשתכר בהתאם, אבל קודם חובה עלינו לאמץ התנהלות שוויונית בתוך התא המשפחתי

 

סאנה מרין ראש הממשלה החדשה של פינלנד עם קטרי קולמוני מנהיגת מפלגת המרכז (צילום: רויטרס)
ראש ממשלת פינלנד סאנה מרין עם קטרי קולמוני, מנהיגת מפלגת המרכז(צילום: רויטרס)

דפדוף בעיתון הציב מול עיניי את תמונת העולם החדש ואת תמונת העולם הישן. בתמונת העולם החדש היו אלה ראש ממשלת פינלנד, סאנה מרין, וחברותיה העומדות בראש מפלגות הקואליציה, שמנהיגות את המדינה בצפון הקריר של אירופה. בתמונת העולם הישן - טבלה המעידה על כך שפערי השכר בישראל בין נשים וגברים העמיקו ועמדו ב-2018 על כמעט 32% לרעת הנשים.

 

 

העניין הוא שאם אנחנו רוצים לעשות דיליט על התמונה השנייה, אנחנו חייבים להחליף אותה בתמונה הראשונה. היא לא מדברת על שכר שווה לנשים, אלא על מה שהשכר הוא רק פועל יוצא שלו ‑ נכונותן של נשים לעבודה שווה, שהתולדה שלה תהיה גם שכר שווה.

 

כדי להתקדם לעבר העולם החדש, זה שבו נשים שוות ערך לגברים (וערך, מה לעשות, מודדים גם בכסף), עלינו לנתק את הרגל מהעולם הישן, זה שבאופן אוטומטי משלח את האישה לדומסטיקה ומצמצם מראש את היקף המשרה שלה לטובת שימור התא המשפחתי, ולהציב אותה ביבשת החדשה, זו שבה הנשים לא נשארות בבית באופן אוטומטי כשהילד חולה, או מחפשות לעצמנו משרת אם. לא רק שהרפלקס המותנה הזה כבר לא רלוונטי, הוא אף עושה נזק לנשים אך גם לגברים ולתא המשפחתי.

 

אנחנו צריכות ויכולות לעבוד בהיקפי משרה זהים לאלה של גברים, וכפועל יוצא מכך להרוויח לא פחות מאשר גברים, אבל כדי שנוכל להגיע לכך, חובה עלינו לאמץ התנהלות שוויונית בתוך התא המשפחתי ולהשליך מעלינו את הציות לקודים הפטריארכליים שלפיהם ברור שהאישה היא זו שתעצור את רכבת הקריירה ותרד בתחנה כדי להחזיר את הילד מהגן. אז לא. אנחנו לא רוצות ולא חייבות להיות היחידות שיורדות בתחנה.

 

ההתנהלות של המשפחות העובדות ושל המעסיקים בישראל צריכה לעבור ניעור רציני ועל כל משפחה לבחון ולהבין את הרווח הגדול שנפיק - לא רק כלכלית, אלא גם חברתית - כאשר שני בני הזוג ייצאו לעבודה בידיעה שחלוקת הנטל היא שוויונית, בלי ההנחה האוטומטית שהגבר הוא המפרנס העיקרי, זה שעבודתו חשובה יותר.

 

ההחלטה להציב את העבודה של האישה במפלס חשיבות זהה לזו של הגבר, תתרום גם לרצף הקריירה של נשים ולשכרן ומן הסתם תעצים את עצמאותן ואת תפיסת הערך העצמי שלהן. שלא לדבר על כך שיכולים להיות מקרים רבים שבהם דווקא תחום העיסוק של האישה הוא זה שיכול להכניס יותר כסף לטווח ארוך, ולכן המאמץ בשימור הקריירה שלה צריך להיות הדדי ולנבוע מחשיבה ומהחלטה משפחתית מושכלת.

 

לכן אסור לנו לדחוף או להשלים עם מצב של עבודה חלקית, מופחתת, מקוזזת של נשים. זה לא לטובתנו בשום צורה. עלינו, הנשים, לחשוב לטווח הארוך, לצאת לעבודה גם כאשר הילדים קטנים - אולי לעבוד יותר מהבית, אולי לעבוד יותר אחרי שהילדים הולכים לישוןֿ - אבל להמשיך לעבוד, לשמר רצף עבודה, ותק וזכויות, וכמובן להתקדם לתפקידי ניהול שבהם מן הסתם המשכורות גבוהות יותר (ואולי אף הדבר יתרום לכך שיהיו פחות ופחות ישיבות מופרכות בשעה שבע בערב). באופן הזה גם למעסיקים יהיה כבר הרבה יותר קשה להנציח את אפליית השכר, שלצערנו רק מעמיקה והולכת.

 

  • ענת לב-אדלר היא סופרת ועיתונאית

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גל חרמוני
ענת לב-אדלר
צילום: גל חרמוני
מומלצים