שתף קטע נבחר

סליחה, פוליטיקאים, אולי תגידו משהו עם ערך?

במקום מנטרת ה"כן ביבי לא ביבי", אולי תפתיעו עם כמה סוגיות מציאותיות כמו איך תפתרו את בעיית עזה, או איך מטפלים במשבר בבריאות?

 

ישיבת סיעה כחול לבן (צילום: אלכס קולומויסקי)
בני גנץ ובנימין נתניהו(צילום: אלכס קולומויסקי)

בחירות 2020 הולכות להיות משעממות עד מוות. יהיה צורך בדי-9 כדי להוביל את הבוחרים לקלפיות, לשכנע אותם כמה גורלית דווקא המערכת הזאת, כמו שהייתה זו שלפניה, וזו שלפני לפניה. בפועל, מאחורי הסיסמאות שעוד רגע יטחנו לנו איתן את המוח, תסתתר, באופן גמלוני ולא מתוחכם, סיסמת שני הסבבים הקודמים: כן ביבי לא ביבי. בפעם המי יודע כמה נשמע שזה בעצם מה שעומד על סדר יומו של הציבור, וזה מה שצריך להנחות את הבוחרים בקלפיות: כן ביבי, לא ביבי, ביבי או גנץ, גנץ או ביבי. אפילו השאלה מי ירים את שפופרת הטלפון האדום בשתיים בלילה, סר חינה.

 

 

במדינת ישראל מדובר כבר שנים בבחירות אישיות. בוחרים בראש המפלגה, ויוצאים ידי חובה במשפט או שניים על הכוורת. והבעיה הגדולה היא שזה כנראה כבר לא עובד. עובדה, כך או אחרת, גם אם מונים כמה מנדטים שעפו מצד לצד - התמונה לא השתנתה. והפחד הגדול, המרחף מעל ראשי כולנו, הוא שניקלע בפעם השלישית לאותו אין מוצא.

 

אז מה אפשר לעשות? אולי לגייס מן היקב ומן הגורן אמירה חדשה. לחפש איזו נוסחה שתיתן לאותם מתלבטים שמאסו בקביעה העבשה שאלו בחירות גורליות – אף שהן אכן גורליות - קש חדש להיתלות בו. לא זה שישבור את גב הגמל, לא זה שהטובע יאחז בו, אבל משהו. משהו שיעיר את העסק, יעניק איזה סיכוי חדש למת-החי של כולנו שקוראים לו סבב בחירות שלישי. כמו למשל לבקש שיציירו לנו את הממשלה החדשה. גם הליכוד וגם כחול לבן.

 

זה ברור לכולם שזו בקשה מורכבת, קשה, המתעלמת מהעובדה שתוצאות הבחירות אינן ידועות, שהרכבת קואליציה רחוקה מלהיות מלאכת מחשבת עדינה והיא דומה, יותר מכל, לתפירה גסה, בוטה, נטולת חן. ובכל זאת. תגידו לנו, ראשי המפלגות הגדולות, מהם הקווים האדומים שלכם בהרכבתה. עם מי תשמחו ללכת, ועם מי תסרבו. ואני לא מתכוונת לקונצנזוס הדוחה - בלי המשותפת.

 

תגידו לנו על אילו תיקים לא תוותרו. על מה תתעקשו. שלא נשמע פתאום - רכילות זולה? - שאתם למשל מתכננים לתת את תיק הפנים לאביגדור ליברמן. על סדר יומה של המדינה הזאת, וכבר נמאס לומר זאת, מונחים נושאים אולקריטיים לאיכות חיינו, בריאות, חינוך, תחבורה, ביטחון. אז את מי אתם מייעדים לתפקידים האלה?

 

יש לכם הזדמנות, שגם אם אתם לא ממש משתגעים עליה, לחמש את המתלבטים. לעזור להם לבחור. האם תיק הביטחון יישאר בליכוד? יישאר בכחול לבן? ואם כן, מי המועמד? ומה עם תיק הבריאות? ייצא למיקור חוץ? אולי תביאו איזה מנהל בית חולים מיומן ובעל ניסיון המכיר את המערכת ולא יזדקק לשנתיים רק כדי להבין איך העסק עובד? ומי יחלץ אותנו הכי מהר וביעילות ממכת הפקקים? מי ידאג לחינוך הילדים שלנו? לא עוד פעם הסיסמה השחוקה של נשקיע ונשקיע. כולם יודעים שזה מה שאתם רוצים לעשות, אבל לא יודעים מה יהיו סדרי העדיפויות, בהנחה שהתקציב הוא דל, ומי יוציא את התוכניות לפועל.

 

כבר שנה, מ-24 בדצמבר 2018, אנחנו בתוך הכאוס הזה, וחצי מהזמן תחת מתקפת הקמפיינים, תחת בליץ של הצהרות שבשורה התחתונה מתכנסות לאמירה כן ביבי לא גנץ, ולהפך. אז אולי הגיעה השעה שערימת היועצים האסטרטגיים, היועצים הטקטיים, יועצי הסתם, הקמפיינרים ומנסחי ההודעות - סליחה אם שכחתי מישהו - ימציאו את המערכה הזאת מחדש, ויספקו לנו איזה קצה חוט להיאחז בו. רעננו, חברים, כמו במחשב, ריפרש. לא מבקשים מכם ריסטרט, אבל לפחות ריפרש. תנו לנו להבין לא מה תעשו - כן, כן, אנחנו כבר יודעים, תצילו את מערכת הבריאות, תשחררו את הפקקים, תפתרו את בעיית עזה - אלא איך. איך ועם מי. בקיצור, ציירו לנו ממשלה.

 

  • אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שלום בר טל
אריאלה רינגל הופמן
צילום: שלום בר טל
מומלצים