שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    כשאוהד יונייטד יושב ביציע ארסנל / תוכן גולשים

    2014, ימי פוסט אלכס פרגוסון. אלון מתמקם ליד האוהדים השרופים של התותחנים ומסתיר את החולצה של קבוצתו. הבירות זורמות כמו מים, פעימות הלב משתוללת – ואז בום... גם אתם רוצים לכתוב? שלחו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il

    השנה היא 2014, מנצ'סטר יונייטד בעידן פוסט אלכס פרגוסון. המלכה איבדה את כתר אנגליה. לאחר קדנציה כושלת של דייויד מויס, הגיע שם גדול ואיתו הציפיות. ברוך הבא, לואי ואן חאל.

     

    אמצע נובמבר, יום שלישי בערב, אלון ישב לבד בבית. היה זה יום חורפי במיוחד והוא חשב מה יחמם את ליבו. תקף אותו חשק עז לבקר את אהובתו מנצ'סטר יונייטד, אחרי שנה שלא פקד את היציע. כיאה לאוהד מושבע, אלון פתח את הלפטופ, ותר אחר כרטיס למשחק הקרוב. זה היה משחק חוץ בלונדון אצל היריבה המרה ארסנל.

     

    יונייטד ב-2014 (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    יונייטד ב-2014(צילום: MCT)

     

    הכל היה מושלם עד שהבין שאזלו הכרטיסים ליציע של יונייטד ונותרו רק כמה לזה של התוחתנים. כמובן שעבור בחור עם לב אדום וקצת שבור הגעגוע היה גדול מנשוא והוא החליט שהוא הולך עם הרעיון עד הסוף. אלון רכש את הכרטיס, מצא טיסה ובשבת כבר התלבש ויצא לכיוון המגרש.

     

    כמו בכל שבת של כדורגל בלונדון, ארוחת הבוקר לא יכולה להתחיל בלי בירה ללא תחתית, ואף פאב לא נפסח בדרך לאצטדיון האמירויות עוצר הנשימה. אלון הסתיר כל פרט שיכול להפליל אותו. הוא לא ויתר על הזכות ללבוש את החולצה של קבוצתו האהובה, ועוד של העריק מארסנל, רובן ואן פרסי, אבל דאג לכסותה בשכבה אחת של מעיל גדול ועבה.

     

    אלון נכנס ליציע, התיישב עם האוהדים השרופים. הבירות המשיכו לנהור, ואלון היה חייב לשמוח עם אוהדי ארסנל כדי לא לעורר חשד (על אף תחושת הבגידה). השחקנים עולים לדשא בריצה קלה, ופעימות הלב משתוללות.

     

    שריקת הפתיחה, ובכל מהלך טוב של יונייטד אלון נושך את שפתיו ומנסה שלא להגיב. לצד זאת מזייף שמחה שלא הייתה מביישת אף תותחן. המשחק מתקדם, המתח גובר, 0:0 בהפסקה. רבע שעה לחוצה שצריך להספיק לשתות בה שלוש בירות לפחות, סתם ככה בשביל להוריד את הפאניקה. המשחק מתחדש, הלחץ עולה וניתן לחוש זאת מצד שתי הקבוצות.

     

    ככל שהדקות חולפות רף הקללות עולה, יש מתח באוויר – ובום – גוווול עצמי של ארסנל. זו הייתה הדקה ה־56, אלון מחביא את החיוך עמוק עמוק מתחת למעיל, מנטרל כל אקט של שמחה. המשחק מתקדם יפה, עוד ניסיונות חוזרים ונשנים של שתי הקבוצות להבקיע ואלון נותר איכשהו מאופק. הדקה ה־85, יונייטד כובשת את השני מרגלי המלך הבלתי מעורער וויין רוני. מרוב התרגשות, אלון שלנו לא מצליח להחזיק עוד, קופץ משמחה ופושט את מעילו.

     

    הקללות מיהרו להגיע, איתן גם כמה דחיפות, אבל אלון השיכור נהנה מהרגע. מטיח "FUCK OFF" לכל עבר וממשיך לחייך כמו אידיוט. הדקה ה־90, ארסנל מצמקת ממש לפני שריקת הסיום, ואיתה כמה טיפים מהאוהד ליד בנוגע לאיך לצאת חי מהאצטדיון.

     

    אלון, נחוש ומלא תושיה, מפלס את דרכו בין נהר התותחנים הכעוסים. מגיע ליציאה ולנגד עיניו מחיצת הסוסים והפרשים. את אלון בשלב זה כבר מלווה שוטר, שלא בטוח אם האוהד יצא מדעתו או שהוא סתם תמים, ומכוון אותו לקהל הנכון, אליו הוא שייך.

     

    אלון שב הביתה לאוהדים הנכונים שלם ובריא וסוף סוף יכול לבטא את שמחתו. שרד כדי לספר את סיפורו של אוהד אמיתי.

     

    רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים